אז מה עושים עם בית המשפט העליון שממרר לנו את החיים?

זה זמן רב שהציבור החרדי מנהל קרבות בלימה נגד מבול העתירות המשפטיות המבקשות להתערב באורח חייו וצמצום השפעתו הטבעית (בהתאם לגדלו באוכלוסייה) על המרחב הציבורי. די להזכיר את פסילת חוק טל, את החלטת בג"צ שבעקבותיה נולד "מתווה הכותל", את החלטת היועמ"ש לממשלה לאסור את קווי המהדרין, את הנחיות היועמ"ש בדבר איסור קיום אירועים בהפרדה במרחב הציבורי, ועתה עומדת לפתחו של ביהמ"ש העליון עתירה המבקשת להורות לרב הכותל להתיר הכנסת ספרי תורה לרחבת הנשים.

איך זה קורה שלמרות הסכמי הסטטוס קוו ולמרות שנציגי הציבור החרדי נמצאים בקואליציה, בכל זאת מצליחים ארגונים שונים להתערב באמצעות ביהמ"ש ולשנות החלטות שהתקבלו ע"י נבחרי הציבור?

מונח המפתח בסיפור הזה הוא "המהפכה החוקתית". צמד מילים שבא לתאר מהלך שיזם ביהמ"ש העליון וראוי יותר היה לכנותו "הפיכה חוקתית". עד לשנת תשנ"ה (1995) מקובל היה כי המילה האחרונה נתונה לכנסת מאחר והיא זו שנבחרת ע"י העם בבחירות ישירות. בית המשפט נמנע בעקביות מהתערבות בעבודת הכנסת באומרו כי: "מה שהכנסת עושה בדרך רגילה כגוף מחוקק שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומשקף את רצונו החופשי של העם. בית המשפט אינו רשאי לשים עצמו לשופט על סבירותם או אי סבירותם של מעשי החקיקה של הכנסת".

ואולם בשנת 1992 נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וביהמ"ש העליון "קפץ על המציאה" ועשה שימוש בחוק זה כדי ליטול לעצמו סמכויות שמעולם לא היו לו.

לא נאריך כאן בפרטי המהלך. נציין רק כי הכנסת מעולם לא התכוונה להעניק לביהמ"ש סמכות לבטל חוקים, כפי שעולה מדברי הכנסת. "אנחנו לא מעבירים את המשקל לבית המשפט העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד: החקיקה ולא בחוק יסוד: זכויות האדם שהוגשו בזמנו. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים..." אמר יו"ר ועדת החוקה, ח"כ אוריאל לין, בשעתו.

ואכן, אין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שום התייחסות לסמכותו של ביהמ"ש לבטל חוקים שאינם עומדים בתנאי החוק. אין עוד דוגמא בהיסטוריה לבימ"ש, שנטל לעצמו סמכות לבטל דברי חקיקה של נבחרי הציבור ללא הסמכה מפורשת בחוק. לא בכדי טענו מלומדים בארץ ובעולם כי אהרון ברק תפס את השלטון בכח, אמנם לא בכח הזרוע אך בהחלט בכח הרטוריקה.

מעבר לעובדה שביהמ"ש נטל לעצמו סמכות שמעולם לא הוענקה לו, הוא גם יצק לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ערכים, שמלכתחילה הוצאו ממנו במודע ובכוונת מכוון. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעניק הגנה רק על כבודו של האדם חירותו וקניינו. אמנם במהלך חקיקתו נעשו נסיונות לעגן בתוכו גם הגנה על השוויון, אך המפלגות החרדיות, שחששו מהשלכות החקיקה על מעמד בית הדין הרבני בכל הקשור לענייני אישות, נלחמו כדי להשאיר את עקרון השוויון מחוץ לחוק.

אלא שביהמ"ש מצא את הדרך להכניס את עקרון השוויון לתוך החוק. בשורה ארוכה של פסקי דין קרא ביהמ"ש העליון את עקרון השוויון אל תוך החוק באמצעות פרשנות המונח "כבוד האדם" בטוענו, כי אין דבר הפוגע יותר בכבוד האדם מאשר העובדה שלא מתייחסים אליו כשווה בין שווים.

לאחר החדרת עקרון השוויון אל תוך החוק, החל ביהמ"ש לבטל חוקים אשר לטענתו פוגעים בעקרון השוויון. כך בוטל חוק טל, כך ניתן מעמד "שווה" לארגוני הרפורמים, כך נשללה האפשרות להפריד בין גברים ונשים במרחב הציבורי ועוד.

האמת היא שאין זו החזית היחידה בה מתנהלת מתקפה משפטית נגד המדיניות של נבחרי הציבור. חזית כזו, תקפנית לא פחות, מתנהלת גם נגד ההתיישבות וגם נגד תושבי דורם ת"א בכל הקשור להרחקת המסתננים משכונתם. למעשה מצאו ארגונים שונים, המייצגים מיעוט קטן בתוך כלל האוכלוסיה, דרך לסכל כל החלטה של הרוב שאיננה מוצאת חן בעיניהם. במקום שהמדיניות תקבע ע"י נציגי הציבור הנבחרים בבחירות דמוקרטיות, היא נקבעת היום ע"י קומץ אנשים שאיננו נבחר ומייצג ערכים שספק אם יש לגביהם הסכמה בקרב הציבור.

לענ"ד, הנסיון לנהל קרבות בלימה נועד לכשלון. מדובר בבעיה שורשית והנסיון להתמודד רק המופעים של המחלה, הוא עצמו מעודד את אותם ארגונים לנסות את כוחם. כתוצאה מכך מתנהלת מלחמת התשה בה מוגשות אין-סוף עתירות בנסיון לעקוף את ההסכמות אליהם מגיע הציבור באמצעות נבחריו.

זה נשמע אולי מופרך, אבל לא ירחק היום שבו תוגש עתירה נגד הפרדה בבתי הכנסת, שהרי מה ההבדל בין הכותל לבין בית כנסת? שניהם מקומות ציבוריים כהגדרתם בחוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ומקומות ציבוריים.

יש צורך לגדוע את התקוות של כל אותם ארגונים להשיג הישגים פוליטיים באמצעות ביהמ"ש, וזאת ניתן לעשות רק ע"י פתרון הבעיה בשרשה. אם הכנסת מעולם לא התכוונה להעניק סמכות לביהמ"ש לפסול חוקים, אזי יש להבהיר זאת בצורה חד משמעית ע"י תיקון חוק יסוד: השפיטה. אין שום צורך להסכים להפיכה שחולל ביהמ"ש העליון כאילו מדובר בגזירה משמיים. אילו הציבור החרדי יחליט שהנושא חשוב לו, יש לו בהחלט שותפים רבים עמם ניתן לפעול לתיקון המצב ולהסדרת היחסים בין בג"צ ובין הכנסת כדבעי.

עו"ד אורי צפורי הוא תושב י-ם, בעל תשובה, בעל תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה, ראש מדרשת "בִּינָה לִבַָּא", חבר בתנועת 'דרך חיים' וראש התא המשפטי של התנועה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!