נסיעה סיוט: 3.5 שעות ממודיעין עילית לבני ברק

הציבור החרדי, הציבור שמשתמש הכי הרבה בתחבורה הציבורית בארץ, כבר הורגל לנסיעות המסויטות בין בני ברק לירושלים או מכל ריכוז חרדי אחד לריכוז חרדי אחר, והציבור החרדי שותק ‏ומקבל עליו את הדין באהבה.

אבל גם בנסיעות הסיוט המפורסמות יש גבול. ובכן, במה דברים אמורים. אני, אשתי וארבעת ילדי, מתגוררים בעיר מודיעין עילית וחפצנו לנסוע בחג חנוכה האחרון למסיבה משפחתית. אם בכל יום הנסיעה לוקחת כארבעים וחמש דקות, כאן נפרדנו מלא פחות שלש וחצי שעות נסיעה - צפופה - ולא רק בגלל הפקקים.

מיד לאחר הדלקת הנרות, בסביבות חמש, ניצבנו בתחנה, אך האוטובוסים לבני ברק בוששו מלהגיע, וכשעבר כבר אוטובוס הוא היה של חברה קבלנית והוא היה מלא עד אפס מקום. מעברו השני של הכביש, כמו בחוק מרפי המפורסם, עברו אוטובוסים לירושלים בזה אחר זה - כמעט ריקים.

ההרגשה הקשה ש'הנה אתה מפספס את המסיבה ומאחר אליה' זה מילא, אך הילדים הלבושים במעילים מתחילים לפקוד, לצרוח, לברוח לכביש ומה לא, ואני אנה אני בא.

זה לא נגמר במריטת העצבים בתחנה. גם כשהגיע האוטובוס המיוחל, ‏מדובר באוטובוס קבלני שביציאה מהעיר עולה מנקב, שלוקח לו עוד זמן לעבור ולגבות תשלום בין כל נוסעי האוטובוס, היושבים כסרדינים, סחוטים וגמורים, העומדים לצאת לנסיעה שמי יודע מתי תסתיים.

ובכן, התחלנו בנסיעה. פקק ארוך מהיציאה עד הכיכר בכניסה לחשמונאים - זה מה שקורה כשיש כניסה אחת ויציאה אחת מהעיר החרדית הגדולה. התושבים בינתיים סבלניים וסומכים על ראש העיר, אך גם הסבלנות הזו עומדת לפקוע.

לאחר שעברנו את הפקקים משנה האוטובוס ממסלולו ונוסע דרך כביש 6 משם הוא מגיע לבני ברק דרך גבעת שמואל, אבל גם שם יש פקקים ובקיצור, עד שמגיעים לבני ברק, ועד שמגיעים למקום היעד בבני ברק, השעה היא כבר שמונה וחצי.

מה נאמר ומה נדבר. בימי החנוכה, שהם ימים עמוסים בתנועה ובאוטובוסים, מגיע לציבור החרדי עוד ועוד תגבור. אני כבר לא מדבר על הסיפורים המזעזעים בירושלים, שם משפחות שלמות נתקעו בלילות קפואים ללא אוטובוסים.

ראשי הציבור החרדי, עסקני התחבורה, תתעוררו! תתגברו!

מצידי שלכל משפחה יהיה אוטובוס משלה. הסיוט הזה חייב להסתיים!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!