אני לא "קריזיונרית" וגם לא "משוגעת" - יש לי קשיי ויסות חושי

הבוקר המים היו קשים אלי.

מים, הסמל לרכות, לנעימות עוטפת,
החמימות הזו שמפשירה את הגוף בימות חורף קפואים.
לי הייתה היום קשה וכואבת ומטרידה.

ככה זה כשאת נהנית ממותרותיה של התופעה שנקראת "קשיי ויסות חושי",
שבמשך שנים ארוכות לא אובחנה -
וזיכתה אותי בתארים כמו: "עצבנית", "משוגעת", ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה עליכן.

למה אני מספרת לכן את זה?

זוכרות את ההיא שחיבקתן או סתם הנחתן לה יד על הגב והיא ממש קפצה?
או את זו שישבה איתכן בשיחת חברות ופתאום שמה ידיים על האוזניים,
קמה והתרחקה מכן?
את כל אלו שהגיבו בצורה קצת קיצונית כשמשהו חרק או כשמישהו שרק?
את ה"רגישות", ה"משוגעות", ה"עצבניות"?

זהו, שיש מצב שהן לא ממש אשמות בזה.
יש מצב שגם הוויסות החושי שלהן נמצא בקושי,
ושהן פשוט סובלות.
ולכל פעם שהן קופצות ומגיבות ככה, קדמו 10 פעמים בהן הן נשכו שפתיים,
עצמו חזק עיניים, קיוו שהדבר הזה שמטריף אותן יעלם,
והשתדלו ממש חזק לא להגיב כדי לא לקבל את המבטים האלו של
"אוי, שוב פעם את והקריזות שלך!"...

יש המון צרות בעולם, וזו צרה קטנה כזו, לא מורגשת, צרה של עשירים.
אבל זה לא נעלם לשום מקום, וזו התמודדות של יום יום,
דקה אחרי דקה אחרי דקה, שלפעמים נמשכות כמו נצח.

אז רק שתדענה שזה קיים. זו לא המצאה ולא שיגעון - זו התמודדות.

תודה שהקשבתן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!