מספיק להגיד "שרופה עליך" - יש לנו מספיק טרגדיות • טור

טרגדיה. מילה שהתרגלנו להעלות על שפתינו. פתאום כשמתרחשת טרגדיה – יש שלוקח להם זמן עד שהם קולטים את העוצמה שלה.

בשלושת החודשים האחרונים הייתי בחופשת מחלה. ממש אתמול חזרתי לעבודה באופן רשמי. העובדה שלא הוצרכתי להיות מחוברת אונליין 24/6, גרמה לי להתרחק כמה שיכולתי מכל מני חדשות איומות למיניהן. לכן כשקראתי את הכותרת אצלנו, ב'בחדרי חרדים' על הטרגדיה בה אם וארבעת ילדיה נספו בשריפה – לקח לי עוד רגע להבין את גודל האימה.

ההלם, הזעזוע, השאלות... קבוצות הווצאפ כמרקחה, פוסטים בפייסבוק לצד תמונות של נרות נשמה, העצימו את ממדי הסיפור שלא מצליח לעבור בגרון של אף אחד.

אחד הדברים החשובים בעיניי בסיפור הזה, הוא לכבד מבלי לשאול כל כך הרבה שאלות כמו מדוע ואיך. ברי לכל בר דעת כי במקרה בו אדם נוטל את חייו, וכל שכן אדם שנוטל את חייו ויחד עם זאת את חיי ילדיו, בשר מבשרו – אינו פועל ממקום של היגיון, ממקום של בריאות הנפש, ממקום של אושר ושמחה נטולי דאגות. כל המזועזעים שאינם מבינים כיצד... תשמחו, תודו לה', חבקו את היקרים לכם והתפללו 'אל תביאני לידי ניסיון'. שלא נדע מצרות. הדבר היחיד שיש ביכולתנו לעשות, הוא לכבד בדממה את זכרן של בנות משפחה מקסימות, שגזר דינן היה כה איום.

במחשבה נוספת, זהו לא הדבר היחיד, כי יש עוד: ערבות הדדית. כן, מסתבר שיש סביבנו כל כך הרבה אנשים שזועקים לעזרה סמויה ואנחנו מתעלמים, לא מתוך רוע, אולי מתוך חוסר מודעות. בואו נפתח עיניים, ננסה להעצים את האינטליגנציה הרגשית שלנו. מבע עיניים לא ברור, מעשים תמוהים, התבודדות בולטת של אישה, צעקות מתוך בית – אף פעם לא תדעו מאיזה אסון הצלתם בן אדם בכך שתבהירו לו שאתם פה – למקרה שהוא צריך.

הלילה הקשה הזה עובר – מגיע הבוקר.

במעבר חד מהסיפור, אני רוצה להתייחס לנושא הבא: רפרוף קל בפייסבוק מעלה לי תמונות של אמהות מחבקות ילדים, מנשקות, אוהבות. לכאורה תמונה קסומה. אכן, לולא הכיתוב: "שרופה על הילדים שלי", "אהבות יקרות שלי. אוהבת! שרופה עליכם".
קשה לי שלא לשבת ולהרהר, ואף לשתף אתכם. עזבו עכשיו את הקונוטציה שיש למילים כמו: "חולה עליך, שרופה עליך, כפרה עליך", אני לא נכנסת ליוקרה או לזילות המילה. אני פתאום קולטת עד כמה המילים האלו באמת מפחידות. בואו נודה – זה כבר לא בן אדם אחד או שניים שמשתמשים בכאלו ביטויים. "אני חולה על השוקולד הזה" – למה צריך להיות חולה?

אני נשמעת לעצמי פתאום כמו אמא שלי ועל כך אני עונה לעצמי: א. אמהות תמיד צודקות. ב. כולן מגיעות בסוף לגיל שהן מחקות את אמא שלהן. ג. כנראה יש גיל שבו המשמעות מתחילה להיראות לנו אחרת וזה מבורך.

אחרי הטרגדיה של אתמול, המילים האלו צורמות הרבה יותר. בואו ננסה להשתמש במילים הרבה יותר יפות שיש לנו. לאהוב, לשמוח, לחבק, להכיל, לכבד, לא צריכים להיות חולים, מטורפים, שרופים... טרגדיות יש לנו מספיק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!