המבשר: הטקסים ביום ירושלים נחלתם הבלעדית של הכיפות הסרוגות

עיתון 'המבשר' יוצא הבוקר (א') במאמר מערכת נגד חגיגות יום ירושלים, וכותב שעם השנים "שכחו את העיקר ביום זה לדאבון לב".

במאמר שמתפרסם הבוקר לרגל יום ירושלים נכתב כי - "עם הכניסה לשנת החמישים של איחוד ירושלים, מתברר כי מעטים הם הזוכרים את ייחוד ירושלים. החוגים הדלים החוגגים את האיחוד – שעם השנים התברר כי אינו כשמו – שוכחים את הצורך לזכור את העיקר, את הייחודיות והסגוליות של עיר הקודש והמקדש".

יחד עם השמחה שאפפה בשנת תשכ"ז את כל מי שלב יהודי פועם בקרבו, ושכמהה ונכספה נפשו להֵראות אצל שריד בית מקדשנו ולבקר בהיכלם של יתר המקומות הקדושים אשר לא היתה גישה אליהם עד אז במשך כמעט עשוריים – אי אפשר היה להתעלם מתחושת 'כחי ועוצם ידי' אשר שררה אצל רבי השלטון ומנהיגי המלחמה. תחושה זו פגה בעקבות הכשלונות הרבים שלאחר מכן, אבל חילונה של העיר התחזק מאז, לדאבון לב".

בעיתון תוקפים - "הצרמוניה והטקסים השונים הנערכים ביום ירושלים, שכבר היו לזרא והפכו למעמסה, אינם עולים בקנה אחד עם קדושתה של ירושלים. הנשפים והמסיבות ביום זה, שכמעט והפכו לנחלתם הבלעדית של חוגי הכיפה הסרוגה לגווניה, אינם הולמים את יפה נוף משוש כל הארץ. אירועים וחגיגות אלו מתכחשים להיותה ירושלים מקדש מלך עיר מלוכה, כלילת יופי ופינת יקרת. חיי הקדושה ההולמים את ירושלים עיר קדשנו, מצטמצמים אל תוך גבולותיהם של שכונות בתי החרדים לדבר ד'.

"לדאבוננו, מחוץ לתחומים אלו שורה אוירת חול וחולין. אין שם, לצערנו, כל משמעות למגורים ולשהות בתוככי ירושלים, פלטרין של מלך, עיר החזון של כל עם ישראל בכל מקום שהוא על פני תבל".

"אלו שעודם מחזיקים בחגים אשר בדו מלבם, המשמרים את יום ירושלים בשירה וזמרה בעיצומם של ימי הספירה, שכחו את הגירסה הקדמונית של ירושלים דדהבא, ירושלים של תורי זהב ונקודות כסף. במעשיהם, בדעתם וברעיונם קרובים הם יותר אל העיר המושפלת עד שאול תחתיה בידי מחלליה, מאשר אל ירושלים של מעלה, העיר הקדושה שיאמרו עליה כלילת יופי, עיר החכמים והסופרים, הקריה הנאמנה ליראים ושלמים בעבודת בוראם המקדש ישראל וירושלים".

"חוגגי היום מתכוונים לירושלים הפוליטית, המדינית, השנויה במחלוקת בין לאומים. אין להם עם ירושלים הקדושה והטהורה, עם ירושלים יעלת החן, ציון המצויינת אשר היא תל תלפיות לכל יהודי באשר הוא.

את המאמר מסיימים בהמבשר "על זה היה דוה לבנו. על הר ציון ששמם, שועלים הילכו בו. ועל כך נתונה תפילתנו בכל יום ויום, כי לירושלים עירו ברחמים ישוב, ישכון בתוכה כאשר דבר, יבנה אותה בקרוב בימינו, וכסא דוד עבדו מהרה לתוכה יכין, ותחזינה עינינו בשובו לציון ברחמים. כל יהודי, האוהב ציון וירושלים, אחד הגר בתוכה ואחד הגר מחוצה לה, מעלה את ירושלים על זכרו ועל לבבו בכל יום, ובכל עת משוש דודים, ומקווה ליום בו יקום אבינו וירחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!