אימת הדין: הפחד האמיתי של ביבי ושרה נתניהו

אוהל צרה
יחסית למי שהפאניקה הפכה לסמל המסחרי שלו, ניהל השבוע מר ב. נתניהו בקור רוח מפתיע את שני המשברים שנפלו עליו. עם משבר בנט הוא התמודד כמו ששרון בשעתו התמודד מול איומי הפרישה של שר האוצר שלו בהצבעה הגורלית על ההתנתקות. בשתי הפרשיות נעצו ראשי הממשלה, דאז ועכשיו, עיניים בשולחן השרד וחיכו שזה שמולם יאבד את העשתונות. שני ההימורים עלו כידוע יפה.

המשבר השני הוא מסוג אחר אבל נכון לעכשיו הוא מתנהל לפי הפרוטוקול הידוע של משפחת נתניהו למצבים מסוג זה. קרי: עורכי דין יקרים היוצאים ותוקפים את הפרסום\ הדו"ח\ ההחלטה והיידה לקראת הסיפור הבא. התרגולת עזרה לנתניהו להופיע לישיבת הממשלה ביום שני השבוע עם פוקר פייס. דיווח שיצא לאחר הישיבה תיאר את ראש הממשלה כקצר רוח ושקוע בתוך עצמו, אך שני אישים שהיו בישיבה מסרו לנו דיווח אחר. לדבריהם, נתניהו היה ענייני וממוקד וניהל את הישיבה הקצרה בסדר מופתי. על סדר היום עמד אישור מינויו של ליברמן לשר הביטחון ולא הועלו נושאים נוספים. מאחר ושני האישים לא נוהגים לתאם גרסאות, וגם אין להם שום עניין לעשות זאת בפרשה הנוכחית, עדותם קבילה ומהימנה לחלוטין.

הפרוטוקול הסדור תורגל ונוסה כבר באין ספור משברים שנושאם הוא ההתנהלות הכלכלית והאישית של הזוג המלכותי וילדיהם. בט"ז השנים האחרונות היו שלושה משברים מרכזיים סביב מה שנראה כחמדנות שאינה יודעת גבולות, ועוד כמה פרשיות משנה שעוסקות יותר בהתנהלות קפריזית ויחסי אנוש על גבול הטירוף לכאורה בבית המלוכה.

הראשונה שחשפה לציבור טפח ולא כסתה טפחיים הייתה פרשת עמדי הובלות שראשיתה בשנת 1999 וסיומה בפשרה בבית המשפט בשנת 2006 . למי שלא זוכר: קבלן הובלות ושיפוצים ביצע עבודות בבית הפרטי של משפחת נתניהו ואת החשבון שלח ללשכת ראש הממשלה. היועצים המשפטיים של הלשכה עצרו את התשלום מקופת המדינה אך המשפחה סירבה לשלם מכיסה הפרטי. בפשרה שהושגה שילם נתניהו כשבעים אלף ₪ מכיסו הפרטי וסיים את התביעה.

הפרסומים לא מנעו ממנו להיבחר לראשות הממשלה בשנת 2009. יתכן שהלקח שלמד משם הוא שהציבור התומך בו מוכן להתעלם מאופי נלוז כל זמן שאין מנהיג אחר באופק (הנה עוד סיבה מדוע נתניהו מחסל כל מי שיכול להיות פוטנציאל להנהגה). לכאורה זו גם הסיבה להמשך ההתנהלות הלא ראויה כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת ביבי טורס. גם כאן החמדנות והנטייה להעמיס על קופת הציבור הוצאות פרטיות מככבות במרכז הפרשה, שראשיתה בתחקירים עיתונאיים, המשכה בדו"ח מבקר המדינה, המשך ביניים אצל יועץ משפטי רופס (יהודה ויינשטיין), ודיון נוסף אצל היועץ המשפטי הנכנס.

פרשת מעונות ראש הממשלה היא השלישית בסדרה והיא מלמדת שלא מדובר בדפוס התנהלות הבנוי על מחשבה קרה. נתניהו ידוע כמי שיודע להפיק לקחים ובדרך כלל הוא לא חוזר על טעויות פעמיים. רק מי שמחונן ביכולת הזאת מסוגל לכהן כראש ממשלה בפעם הרביעית. מהזוית החרדית מדובר בתכונה נפלאה. אחרי שנתניהו למד את לקח הקדנציה הקודמת הוא העמיד בפני אביגדור ליברמן קיר ברזל בפני הכניסה לקואליציה הנוכחית: אין שינוי אפילו של אות אחת ברשימת ההתחייבויות לחרדים. גם אם המחיר הוא המשך ההישענות המפוקפקת על קואליציית שישים ואחת. ליברמן שיודע יותר טוב מכולם מתי נתניהו רציני ומתי לא - קיפל את כל הדגלים האנטי חרדים כאילו לא היו.

אז למה, לכל הרוחות, הוא חוזר ונופל בשלישית באותו בור ועוד אחרי ששרד רק בנס את הנפילות הקודמות? נכון שבפרשות ההתנהלות האישית המבזה כלפי עובדי הבית (התביעות של מני נפתלי וגיא אליהו) אין לראש הממשלה יד וחלק. ההיפך, יש עדויות שהוא מנסה להרגיע את המתפרצת, אבל בכל מה שקשור לחמדנות יד שניהם שווה וקפוצה. נתניהו צבר סיפורים על קמצנות עוד לפני שהיה ראש הממשלה וגם לאחריה. עיתונאים נשבעים שהוא יצא במפתיע מפגישות שיזם (הכלל הוא שהמזמין משלם) והותיר להם את החשבון. בפרשת ביבי טורס נחשף שהאיש לא מחזיק כרטיס אשראי ומניח לסובבים אותו לשלם את החשבון. איך אדם עם אי-קיו מוצהר של קרוב למאה ושמונים לא מסוגל להבין שיום יבוא והוא יאלץ לשלם את החשבון, תרתי משמע, על החמדנות הזאת?

ההסבר האפשרי היחיד לכאורה (מילת הסתייגות מתבקשת מכל תיאור של בני הזוג המלכותי, שבכל רגע נתון מנהלים מספר תביעות דיבה) נמצא בתחום הפסיכולוגי. פירומן יכול להפסיק להצית אש בשדות לאחר שיוזהר על ידי הרשויות? לא. קלפטומן יכול להפסיק לאחר סדרה של כליאות - גם לא. מסתבר שקמצנות פתולוגית אף היא סוג של מחלה שאינה כפופה למחשבה רציונלית. כך נולדים, כך חיים, וכך גם מתרסקים - אלא אם יש התערבות מקצועית טיפולית יקרה ראויה. אם היה סעיף למטרה זו בתקציב משרד ראש הממשלה יתכן בהחלט שהוא היה מנוצל. להוציא על זה כסף מהכיס - זה כבר לא.

כך או כך זמן התשלום הולך וקרב. כל הניסיונות של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך לעמעם את נוסח ההודעה על העברת חומרי החקירה של פרשת המעונות לפרקליטות - כשלו ברגע שיצאו ההדלפות הראשונות מרחוב סאלח א דין. חצי שעה אחר כך כבר ידע כל נער ומשגיח שבחומר יש המלצה ברורה על העמדה לדין. החומרים ברורים והראיות מוצקות. אחד מפרקליטי הצמרת שנשכר במיוחד לשם כך טען אמנם שמדובר בזוטות. ניפוח מספר מוזמנים לארוחות רשמיות כדי שאפשר יהיה להעביר את העודפים השד יודע למה. בפרקליטות הגיבו מיד. כבר באותו ערב שידר אחד הערוצים הקלטות מהן עולה לכאורה כי הוצאות הטיפול באבא של הגברת הראשונה גולגלו בחלקן על קופת המדינה.

במובן אחד פרקליט הצמרת צדק בהחלט. מדובר בתיק קטן יחסית. אלא שהוא התכוון לתיקים אחרים נגד אישי ציבור ידועים אחרים. מסיבות מובנות הוא כמובן לא הזכיר שהוא קטן גם לעומת התיקים האחרים מהם יצאה משפחת נתניהו ללא פגע. בתיק פרשת הובלות עמדי היה ניסיון לגלגל מאות אלפי שקלים על קופת הציבור. בתיק ביבי טורס מדובר בהאשמות לכאורה מהסוג שבגינו הועמד אולמרט לדין. כאן הנושא הוא מקסימום כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים בלבד.

הסיבה להתייחסות החמורה יותר של המשטרה בתיק הנוכחי היא בעיקר בגלל אלה שקדמו לו. כלומר: אם זה היה התיק היחיד היו מחליקים אותו או מסתפקים בדו"ח המבקר בלבד. אלא שהמאסה המצטברת של התיקים, שלכולם מכנה משותף אחד, יצרה תחושת מיאוס ציבורית עזה מההתנהלות של הזוג המלכותי-חמדני הזה. אחרי הטיוחים של היועץ המשפטי הקודם יהודה ויינשטיין, ואחרי שרצף פרשיות עובדי הבית שחשפו התנהלות על גבול האי שפיות לכאורה הוכיח שמדובר בדפוס פעולה קבוע (בשתי הפרשיות האחרונות מתחו שני בתי משפט ביקורת חריפה על הנעשה בבית) נוצרה אווירה ציבורית שלא תאפשר טיוח נוסף. נתניהו שולט אמנם בכמה כלי תקשורת מרכזיים, אבל די במה שנותר כדי להפעיל לחץ כבד על המשטרה והפרקליטות.

האווירה שנוצרה לא תאפשר, כנראה, ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לשלם למי שבחר אותו בסגירת התיק. קודמו לתפקיד יהודה ויינשטיין עשה זאת בשעתו, אבל הוא נכנס לתפקיד בגיל מבוגר ולא היו לו יומרות לבית המשפט העליון. מנדלבליט הוא כולה בן חמישים ושתיים וכשיסיים את תפקידו הוא יהיה בן חמישים ושמונה. בדיוק בגיל המתאים להתמנות לעליון.

אפרופו יועצים משפטים. זה שקדם לויינשטיין, מני מזוז, סגר לראש הממשלה שמינה אותו, אריאל שרון, את תיק האי היווני, אך כאשר הסתמנה דרכו לעליון הוא הפך ליועץ מחמיר שלא ריחם על אולמרט בחקירות נגדו. מנדלבליט היה בוודאי שמח מאוד לסגור את התיק למי שמינה אותו למזכיר הממשלה ולאחר מכן ליועץ משפטי, אבל הציבור שבע סיפורי השחיתות לכאורה של המעונות בבלפור וקיסריה לא ירפה. באווירה הציבורית שנוצרה מנדלבליט לא יכול לעשות זאת גם אם ירצה.

המשפחה המלכותית מבינה זאת היטב ומכאן צעדי הייאוש שהיא נוקטת. הפעם הם כבר לא מסתפקים במשלוח פרקליטי הצמרת לאולפנים כדי להדוף את הטענות. (ההופעה הטובה ביותר הייתה של עו"ד יעקב וייינרוט בערוץ עשר. למרות שכל הנתונים היו נגדו - רצף התיקים נגד שרה לא יכול להיות מקרי ועשרות עובדים לא משקרים - הוא עמד בכבוד במתקפה והצדיק כל שקל משכר הטרחה שמשפחת נתניהו נאלצה לשלם לו מכיסה). בצעד שבקהילת המשפטנים מגדירים אותו כהתאבדות, יצא השבוע עו"ד יוסי כהן במתקפה קשה נגד השופטת שפסקה נגד שרה נתניהו במשפט ההתעללות בעובדי הבית. בשורה התחתונה הוא האשים אותה בהטיית משפט ובעיוות סדרי דין.

מי שתוקף את המערכת בצורה כזאת, אומר לנו משפטן בכיר, מחסל למעשה את הסיכוי שלו לזכות בערעור בערכאה הגבוהה יותר. אף בית משפט גבוה לא יזכה נאשם שהכפיש את בית המשפט קמא בפראות כזאת. ההסבר היחיד למתקפה, אומר המשפטן, הוא הידיעה הברורה שתיק יחסי העבודה של שרה והתעללות בעובדים הוא לא הסיפור האמיתי. ממילא את הקנס בסך שלוש מאות אלף שקל משלמת המדינה מכיסה.

הסיפור הוא דעת הקהל שהופכת להיות רעילה וזועמת יותר ויותר נגד הזוג המלכותי. הרעל הזה הוא שלא יניח למנדלבליט לסגור את התיק היותר מהותי נגד שרה נתניהו בפרשת מעונות ראש הממשלה. תיק זה כולל חשדות לפלילים ועלול לשלוח אותה לכלא ולחסל את הקריירה של בעלה.

ואם הקרב הוא על דעת הקהל עדיף לזוג המלכותי להפסיד מראש בתיק יחסי העבודה ובלבד שפסיקת השופטת עם הביטויים החמורים נגד הגב' לא תחלחל לעומק התודעה הציבורית. אם עושים רצח אופי לשופטת זה מקהה במידה מסוימת את ההשפעה של הביטויים הקשים שלה נגד שרה נתניהו (מה זה ביטויים קשים? חוץ מלהגדיר אותה כלא נורמלית אמרה השופטת כמעט הכול) שהפכו אותה לאישיות הכי לא פופולרית במדינה. השחמטאים קוראים לזה להפסיד חייל כדי להגן על ראשה של המלכה. כאן החייל הוא גם המלכה אך עדיף לה לאבד עמדה אחת מאשר לעוף בכלל מלוח המשחק.

לפחד של המשפחה מתיק מעונות ראש הממשלה יש עוגן נוסף. אם הגב' הייתה הנאשמת היחידה בתיק חזקה עליה שהייתה נלחמת כמו לביאה. יחד עם צוות עורכי הדין שלה, שהוא הטוב והיקר ביותר בארץ, יש לה סיכוי סביר לצאת ממנו. הבעיה היא שיחד איתה נאשמים גם שני אנשים נוספים. אב הבית לשעבר עזרא סיידוף והחשמלאי אבי פחימה. אחד על חשד לסיוע לתרגילי העברת הכספים והשני על הגשת דו"חות על עבודות פרטיות במסווה של עבודות ממשלתיות (חלק מהוצאות המעונות הוא ממשלתי וחלק פרטי). לשניים אין צוות משפטי יקר והם עלולים לשלם מחיר אישי יקר מאוד אם יורשעו. עבורם גם קנס של מאה אלף, שהוא פיצוחים לשבת עבור נתניהו, הוא מכה כלכלית קשה מאוד.

מה יקרה אם אחד מהם יחליט שהוא לא זה שצריך לשלם את המחיר ויציע לפרקליטות להפוך לעד מדינה? אין ספק שבאותו רגע הפרקליטות חוטפת את ההצעה בשתי ידיים. ולא צריך להסביר מדוע. כנראה שהיה מי שחשש מראש מהאפשרות הזאת. עזרא סיידוף כבר לא עובד במשרד ראש הממשלה אבל השבוע פורסם שראש הממשלה דאג לו לג'וב נאה במד"א. יועץ לענייני בינוי. הייעוץ הוא ללא תשלום אבל התנאים הנלווים שווים לא מעט כסף עובר לסוחר. האם זה יספיק כדי לקנות את השתיקה שלו? הלוואי ובני המשפחה היו יודעים זאת בביטחון מלא, זה היה חוסך להם לא מעט לילות ללא שינה. לחשמלאי המסכן אף אחד לא דאג. כנראה מתוך הערכה שמה שהוא יודע יודעת כבר המשטרה ואין לו סיפורים מפלילים אחרים בפרשה שטרם סופרו.

המשמעות הפוליטית של כל הממבו ג'מבו הזה היא הרת גורל הרבה יותר מכל המשברים עם בנט והפרישה של בוגי יעלון העומד להודיע בקרוב על הקמת מפלגה חדשה. עשרות השנים של נתניהו בשדות הקרב הפוליטיים הפכו אותו למכונת מלחמה שקשה מאוד להביס אותה. את בנט הוא יעמיד על המקום ואת יעלון הוא ינסה לקפל באחד התרגילים השמורים באמתחתו.

אבל כל הכלים שבידו יתאיינו אם מנדלבליט יחליט להעמיד לדין את הגברת הראשונה ושני השותפים האחרים לתיק. העמדה לדין היא עדיין לא הרשעה, ולא בטוח שהיקף הראיות מספיק להרשעה של מאה אחוז. המכה האמיתית תהיה פגיעה אנושה בתדמית האישית והציבורית. עשרות שנים טוענת המשפחה המלכותית שכל הסיפורים נגדה הם עלילות דברים של מתנגדים פוליטיים ויריבים מבית ומחוץ. עם הטענות האלה הצליח נתניהו לצלוח בשלום שלוש מערכות בחירות.

אם וכאשר יוגש כתב האישום לבית המשפט ותיחשף ההתנהלות המבזה לכאורה של הגברת הראשונה - גם הגבר הראשון ישלם את המחיר. מרבית בוחרי הליכוד הם בני העשירונים התחתונים שלא גומרים את החודש. אין להם מנהיג רוחני שיאמר להם שחרף ההעמדה לדין הנאשמת זכאית ולכן צריך להמשיך ולהצביע לבעלה. פריווילגיה כזאת יש רק לש"סניקים. חשיפת אורח החיים הראוותני והמושחת לכאורה של הזוג היא מכה אלקטוראלית קשה. אם התיק יגמר לבסוף בהרשעה זאת תהיה המכה הסופית והאחרונה.

מדוע לא נחתם עדיין הפרוטוקול המלא בחינוך העצמאי?
בשבוע שעבר פורסמה כאן בהרחבה הפינאלה המשמחת של פרשת החינוך העצמאי והחוק הנורווגי. משפט אחד שנכתב שם היה נכון לשעתו בלבד. זה האומר שההסכם בחינוך העצמאי היה בעל פה ולא הועלה על הכתב. אז זהו שלא. שלוש שעות לאחר שהגיליון הקודם ירד לדפוס, התקבל בלשכתו של סגן השר הרב מאיר פרוש פרוטוקול של הנהלת החינוך העצמאי בו נאמר שחלוקת התפקידים בין המנכ"ל סורוצקין והמשנה למנכ"ל אברהם שוורץ תהיה בהתאם למסמך נוסף שבידי הצדדים. המסמך לא צורך לפרוטוקול מסיבה ברורה: לדרג פוליטי אסור לחלק ג'ובים בארגון ממשלתי המתוקצב במאת האחוזים.

על הפרוטוקול חתמו שלושה מחברי הנהלת החינוך העצמאי. הגר"י אפרתי, הרה"ג אריה דביר והרב מרדכי קרליץ. מבחינתו של פרוש זה הספיק. יש לו בהנהלה שני נציגים מטעמו: הרה"ג מאיר הייזלר והרה"ג צבי כץ. יחד איתם יש רוב של חמשה מתוך שמונה חברי הנהלה שמאשרים את ההסכם. יצוין כי הרבנים הייזלר וכץ טרם חתמו אך חתימתם אינה מוטלת בספק.

הסיבה שהם טרם חתמו היא הרצון להרחיק את מועד ההתפטרות של פרוש לטובת אשר ממועד החתימה המלאה על ההסכם בחינוך העצמאי. הפרדת הרשויות הזאת הכרחית מול החשש שגוף כלשהו יעתור ליועץ המשפטי או לבג"ץ ויטען שההסכם בארגון החצי ממשלתי הוא פוליטי ואינו ענייני.

מבחינתו של פרוש החתימה החלקית היא בהחלט מספקת. אחרי שנים של ויכוחים עם אנשי דגל התורה יש בידו פרוטוקול החתום על ידי שלושה מרבני ובכירי דגל התורה המאשר את חלוקת הסמכויות בארגון. בכל רגע נתון שירצה הוא מצרף את חתימת שני הרבנים שמטעמו וההסכם יוצא לדרך. יתכן שהוא גם יכנס את הנהלת החינוך העצמאי לישיבה מיוחדת ויעביר החלטה בהתאם לפרוטוקול שנחתם על ידי השלושה ונתמך גם על ידי נציגיו. במקרה זה קרוב לוודאי שגם החברים הנוספים הרה"ג מרדכי שטרן והגרב"ש דויטש יצטרפו.

מי שלא חתם, וכנראה גם לא יחתום, הוא הנציג הרביעי של דגל התורה בהנהלת החינוך העצמאי. מדובר במשנה לראש עירית בני ברק הרב אברהם רובינשטיין. יוזמי הסכם מטעם דגל התורה ששמותיהם נוקבו בגיליון קודם, לא הביאו כלל את הפרוטוקול לידיעתו ולחתימתו. כאילו לא היה ולא נברא.

כדי להבין מדוע, צריך לחזור שלושה חודשים אחורה. בסוף חודש אדר ראשון גובש הסכם ראשוני בנושא החינוך העצמאי בין שלומי אמונים ודגל התורה. ההסכם היה הרבה יותר חד משמעי לטובת שלומי אמונים מאשר זה שנחתם לפני שבוע. דובר בו על חלוקת סמכויות של חמישים חמישים וניהול משותף בכל התחומים. בהתאם לכך גובש פרוטוקול עליו היו אמורים לחתום תחילה נציגי דגל התורה בחינוך העצמאי ולאחר מכן רבני שלומי אמונים.

אלא שכאן התברר שלא כולם מוכנים לחתום. מלבד ה"ה קרליץ ודביר שהיו בסוד ההסכם מלכתחילה, התבקשו לחתום גם הגר"י אפרתי והרב אברהם רובינשטיין. מקורבי הבית ברשב"ם 23 מספרים כי הגר"י אפרתי נכנס אל מרן הגר"ח קנייבסקי ושאל אותו האם לחתום. תשובת הגר"ח הייתה: יש לברר מה דעתו של מרן ראש הישיבה בנושא זה, וכאן באה ההפתעה הגדולה. מרן הגר"ח דרש שהבירור יעשה על פי שני עדים. כלומר: ששני אנשים המוחזקים בכשרות יעידו שזו דעתו של מרן ראש הישיבה, ולא שמישהו יספר שכך דעתו.

הבירור נעשה והעדים הכשרים העידו. בשלב זה אמור היה הגר"י אפרתי לחתום אך לפתע חזרו אליו יוזמי ההסכם מטעם דגל התורה וביקשו לעצור. מתברר שלמאן דהו היו השגות על הנוסח הגורף שהוענק לשלומי אמונים והוא ביקש לעשות שינויים.

השינויים אכן נעשו ונוסח ההסכם העכשווי הוא מרוכך יותר לטובת דגל התורה. החלוקה היא לא של חמישים חמישים, אין זכות ווטו מוחלטת, והעיקרון הוא עבודה משותפת בכל התחומים. על הנוסח החדש חתומים הגר"י אפרתי וה"ה דביר וקרליץ.

על הפרוטוקול החדש לא חתם הרב רובינשטיין. הוא לא חתם לפני שלושה חודשים והפעם לא הגישו כלל את הפרוטוקול אפילו לידיעתו. לדברי מקורביו הסיבה שלא חתם בשעתו היא שניתן לו להבין שדעתו של מרן הגר"ח אינה נוחה כל ועיקר מההסכם עם שלומי אמונים. הגר"י אפרתי נשלח אמנם לברר על פני שני עדים כשרים את דעתו של מרן הגראי"ל. אפס כי בן בית ומקורב כמו הרב רובינשטיין די לו בכך שהוא מבין שאין הדעת נוחה מההסכם ואותו לא שלחו לברר בכתובות אחרות.

יוזמי ההסכם מטעם דגל התורה ידעו, כנראה, על הלוך הרוחות ברשב"ם 23 והחליטו שלא להעמיד זאת במבחן. הם לא העבירו את הפרוטוקול לחתימתו של הרב רובינשטיין ואף לא הביאו כלל את הנוסח לידיעתו. אם יש להם רוב של שלושה חברי הנהלה מטעם דגל פלוס השניים של שלומי אמונים הם לא זקוקים כלל לחתימות נוספות. וכל המוסיף גורע.

בשלב זה אין עוד תוקף חוקי להסכם מאחר ורק שלושה חתומים עליו. לשני הצדדים זה נוח גם מהבחינה החוקית (ההתרחקות מהקישור לחוק הנורווגי) וגם מבחינת הקשר עם האוצר האמור לאשר את תנאי העסקתו של הרב אברהם שוורץ. בחודשים האחרונים עובד בארגון יועץ ארגוני מטעם האוצר הבודק את היקף המשרות ואת הצורך בהם. סביר להניח שהפרוטוקול של ההנהלה לא ייחתם סופית על ידי רוב החברים עד שהיועץ יסיים את עבודתו ויגיש את הדו"ח למשרד האוצר. אל תעירו ואל תעוררו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!