חובת ומעלת הדן כל אדם לכף זכות

במדבר פרק א (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: במדבר פרק א (מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

א} ויש לשאול כיצד כתוב בתורה שאו את ראש "כל עדת בנ"י" ומאידך בהמשך מפורש אך את מטה לוי לא תפקוד, וא"כ אינו "כל" כיון ששבט לוי הוא חלק מעדת בנ"י?

ותירץ ה"עוד יוסף חי" מדוע כתבה התורה "כל" ישראל אין כוונתה לכלל הכמות של השבטים אלא אותם שבטים שכן הוא מונה ימנה את כולם בלי הבדל בדרגתן ומעלתן, בכדי לכלול כל הרמות והדרגות של בני אדם ללא הבדל, שהתורה רוצה ללמדנו שאין לקטרג על שום אדם מבני ישראל ואפילו על הרשעים ותמיד צריך ללמד זכות על כל אדם כיוון שבודאי תהיה לו איזו זכות, שהרי מצינו שהקב"ה הקפיד על משה רבינו בשביל שכינה את בנ"י "שמעו נא המורים", וכן הקפיד על ישעיה הנביא שאמר על ישראל "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב", וכן אליהו הנביא שאמר על ישראל "עזבו בריתך", ועוד אחרים שהקב"ה הענישם על שאמרו מילה אחת של גנאי על בנ"י וקל וחומר לכל אדם שפותח את פיו בלי חשבון ומגנה ומשפיל או מוציא שם רע על בנ"י שעונשו חמור מאוד אלא אדרבה ראוי תמיד לחפש איזו זכות לסנגר על בנ"י.

וכמעשה שהיה עם הבא"ח שבא אליו אדם וסיפר על אנשי אירופה שמעשיהם מקולקלים אמר לו הבא"ח מדוע אינך מסנגר עליהם? ענה אותו אדם ואמר שלא מצא שום זכות בהן, אמר לו הבא"ח בוא ואספר לך סיפור שהיה בדור הקודם עם אחד מעשירי אירופה ומתוך עושרו היה מקורב למלכות והיה אוכל ושותה עמהם עד שהיה ממש כגוי, ולמרות זאת היה מתפאר ביחוסו כיהודי עיי"ש. וזוהי כוונת הפסוק לומר כל בנ"י לרבות אותם הרשעים וכן כתב למשפחותם ולבית אבותם היינו אפילו בשביל אותה זכות שמייחס את עצמו למשפחתו ולאבותיו. עוד נלע"ד יש להוסיף שלכן כתב "שאו" לרמז שיש לרומם כל אדם מבנ"י כולל הרשעים שבהם אפילו בשביל אותה זכות בודדת שהן משתבחים בייחוס היהודי וק"ו כאשר יש זכויות רבות לכל אחד ואחד שחובה עלינו ללמד זכות ולמצא את הטוב שבו ולהמנע מקיטרוג, כמאמר חז"ל במסכת עירובין דף יט ע"א, וכן במסכת ברכות נז ע"א, ומסכת חגיגה דף כז ע"א, וכן במסכת סנהדרין לז ע"א פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון שנאמר [שיר השירים ו'] כפלח הרמון רקתך. ואמר רבי שמעון בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון על אחת כמה וכמה. ולכן יש ללמד זכות על כל אדם מישראל.

והם דברי התנא במסכת אבות פרק א משנה ו יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות: ומבואר מעלת הדן לכף זכות ועד כמה צריך לדון לכף זכות במסכת שבת דף קכז ע"ב תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו אין לי מעות. אמר לו תן לי פירות. אמר לו אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו העבודה, כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות. הראת לדעת אפילו שרחוק מהשכל לדון כך לכף זכות כיון אל האמת ללמדנו שחובת האדם לדון את כל האדם הכוונה גם כאשר הדבר רחוק מהשכל. וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן יז סעיף י אין לדיין וכו' ואם באו לפניו אחד כשר ואחד רשע, לא יאמר זה רשע וחזקתו משקר וזה בחזקת שאינו משנה בדבורו אטה הדין על הרשע, וכו' וידון לפי מה שיראה לו מהדברים, וכשיפטרו מלפניו יהיו בעיניו ככשרים, כשקבלו עליהם את הדין, וידון כל אחד לכף זכות עכ"ל.

ומבואר במסכת שבת דף קכז ע"א אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות. וכו' תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. וכן מבואר במסכת שבועות דף ל ע"א ד"א בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות. וכן כתב המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א.

"לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו " במדבר כ"ג כ"א, היה מפרש האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז זצ"ל מי שאינו רואה און ביעקב ולא עמל בישראל תמיד הוא מצדיק את הבריות ומלמד עליהם זכות' איש כזה ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. [תהלת חיים שמלות בנימין]. ויש להוסיף שגם רמוז שבכל דרגה הן בדרגת יעקב או ישראל ידון לכף זכות.

והוא הדבר השלישי שהתנא מלמד את האדם לאחר שיודע כיצד לעשות רב ואיך לקנות חבר, נותר לנו לדעת כיצד יתנהג עם כלל הציבור ומייעץ התנא שירגיל עצמו לדון כל אדם לכף זכות, ותמיד יחפש את המעלות שיש בחברו ולא את החסרונות, ועי"ז ירבה אהבה ואחוה ויתחברו אליו. וכמ"ש הרמב"ן באגרת לבנו וז"ל וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך, ואם חכם או עשיר הוא עליך לכבדו, ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד ע"כ.

אך מטבע האדם במקום ללמוד הטוב מהזולת ולתקן ולהשלים את חסרונותיו, הופך הקערה על פיה כמימרא הידועה ומפורסמת בשם ר' ישראל מסלנט זצ"ל שהקב"ה ברא לאדם שתי עיניים אחת להסתכל חסרונותיו ואחת להסתכל מעלות חברו בכדי ללמוד מהן, אולם האדם הופך תפקידו ובעין אחת מסתכל על חסרונות חברו ובעין השניה מסתכל על מעלות עצמו. זאת ועוד אפילו כבר האדם מסתכל מעלות חברו ומשבחו בהן בדרך כלל מוסיף אבל יש לו חסרון מסויים למען לא יחשבו שחברו טוב ממנו כי יש לו איזה חיסרון, ונמצא אפילו כבר דן לכף זכות אינו דן אותו בצורה מושלמת, וגם לזה כיון התנא באומרו את כל "האדם" בה"א הידיעה ללמדנו שידון את כולו בלי לחפש חסרונות כי לא מעוקציך ולא מדובשך ועדיף שלא ישבח ולא יעקוץ. ולכן מדגיש התנא בלשונו לדון את כל האדם, כדי ללמדנו שלא יבא לידי גינוי מתוך שמשבחו בדבר מסויים יגנהו בדבר אחר, כמ"ש חז"ל במסכת בבא בתרא דף קסד ע"ב, וכן במסכת ערכין דף טז ע"א לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. וכן לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו. אלא חובתו לדון את כולו לכך זכות כיון שהכלל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, היינו למצבו הבראותי הכלכלי והחברתי והמשפחתי וכו' שיתכן גם אתה אילו היית נתון במצבו לא היית נוהג אחרת, ורק בדרך זו אפשר להרבות אהבה ואחוה ולחיות עם חברה טובה בשלום.

בעיירה ברדיצ'ב הלך לעולמו גביר העיירה אשר יצא שמעו לשמצה כקמצן מופלג אנשי העיירה אשר שנאוהו רוו נחת בשומעם כי עבור קבורתו דורשת החברא קדישא סכום כסף גדול מיורשיו, אולם היורשים התנגדו לתשלום הכבד שהוטל עליהם באומרם שאין הם אשמים ואין הם חייבים לשאת בתוצאות התנהגותו של הנפטר הדי הוויכוח הגיעו עד רבי לוי יצחק מברדיצ'ב והוא קרא אליו את אנשי החברא קדישא לבירור העניין, לאחר ששמע מיהו הנפטר הורה להם הרב אל תדרשו כסף רב עבור הקבורה הוא אף הודיע שהוא עצמו ישתתף בלוויה, בראות התושבים את רבם צועד אחר ארון הנפטר פסקו ממלאכתם ויצאו גם הם לחלוק כבוד אחרון למת, עם תום הלוויה ניגשו חשובי העיר אל הרב ותמהו באוזניו על פשר יחסו אל העשיר הנפטר שהיה ידוע בקמצן, התוודעתי אליו בזכות שלושה דיני תורה שהביא לפני ואשר מהם עמדתי על אופיו האמיתי של האיש הסביר רבי לוי יצחק.
דין התורה הראשון: היה לפני שנים רבות כשהגיע סוחר לעירנו ובידו סכום כסף גדול שהפקידו בידיו סוחרים אחרים כדי שיבצע קניות עבורם משסיים הסוחר את קניותיו רצה לשלם אך אז נוכח לדעת שהארנק נעלם ברוב צערו וייאושו התעלף רופא שהוחש להחיותו הצליח לעוררו אך משנזכר הסוחר באשר אירע לו איבד הכרתו שוב וכמעט שלא היה ניתן לעוררו, אם לא יימצא הכסף אמרו הרופאים חייו בסכנה, לפתע בעוד כולם עומדים אובדי עצות הגיע הגביר הנפטר דנן והודיע כי מצא את האבדה הוא הושיט את סכום הכסף לסוחר שהתעורר מעלפונו לאחר שהידיעה חדרה להכרתו, מאוחר יותר הגיע לבית הגביר אדם שהזדהה בפניו כגנב שנטל את כספו של הסוחר התפעמתי לנוכח גודל המעשה שעשית אמר הגנב ברצוני לכפר על מעשי ולמסור לך את הכסף שעמי תמורת הכסף שנתת לסוחר. אולם העשיר סירב לקבל את הכסף היתה זו זכות גדולה עבורי להציל בכספי נפש מישראל אמר אינני מוותר על המצווה שעשיתי. סיים רבי לוי יצחק את תיאור המעשה הראשון ואמר משלא הגיעו לעמק השווה פנו השניים אלי ואני פסקתי לטובת העשיר הנדיב.

דין התורה השני: היה זמן מה לאחר מכן אדם בעירנו התקשה בפרנסת ביתו כמוצא אחרון החליט לצאת לעיר אחרת לחפש שם מקור פרנסה אשתו חששה כי אם יעזוב את הבית מצבם רק יחמיר וכי היא וילדיה יישארו ללא פרוטה לכן לא הסכימה לנסיעה אלא שהבעל נחוש היה בדעתו לצאת לדרך, לפתע עלה רעיון במוחו מידי שבוע תיגשי לגביר הוא פנה ואמר לאשתו ותבקשי ממנו את משכורתי עבור הטרחה שטורח אני עבורו בנסיעתי זו, האשה האמינה לדברי בעלה ושבוע לאחר שנסע היא ניגשה למשרדו של הגביר וביקשה מגזברו את המשכורת המובטחת, הגזבר כמובן לא הבין על איזו משכורת היא שחה ומשלא הצליח לשכנעה בטעותה קרא לגביר כדי שיסייע לו להיפטר מהאשה המוזרה כששמע הגביר את טענות האשה הבין מבין השיטין את אשר אירע והורה לגזבר לשלם לאשה את משכורת בעלה מידי שבוע בשבוע, בין כה וכה הצליח הבעל בעסקיו וחזר לביתו לאשתו ולילדיו הוא התפלא למצוא בית מסודר שלא חסר בו מאום, לשאלתו כיצד הם הסתדרו עד כה ענתה האשה כי אכן היא קיבלה את המשכורת מן הגביר מידי שבוע, הבעל שידע את האמת כי אין לו ולגביר שום עסק התפעל מטוב ליבו של הגביר ואץ אליו להשיב לו את הכסף, אלא שהגביר מיאן לקבל את הכסף חזרה איני מוכן למכור את המצווה שזכיתי בה ביושר הבהיר את עמדתו, הגיעו אלי שניהם מספר רבי לוי יצחק ושוב פסקתי לטובת הגביר.

דין התורה השלישי: היה בעקבות הלוואה אותה ביקש מן הגביר אחד הסוחרים בעיר שירד מנכסיו, לשאלתו מי יהיה ערב להלואה, השיב אותו סוחר הקב"ה, ניאות הגביר לבקשה ונתן את ההלואה, בהגיע זמן הפירעון לא היה לסוחר את סכום הכסף הדרוש, ורק לאחר שנה הוא בא אל הגביר ובידו סכום הפירעון, להפתעתו סירב הגביר לקבל את הכסף בטענה כי הקב"ה הערב להלואה כבר השיב לו את הכסף, אלא שהסוחר לא חפץ במתנת חינם ורצה להשיב את חובו.

משעמד הגביר בסירובו ניגשו אלי השניים ושוב פסקתי לטובת הגביר. סיים רבי לוי יצחק את דבריו מוסר ההשכל העובר כחוט השני לאורך שלושת המעשים הוא שיש לדון את האדם את כל כולו לכף זכות איש אינו יכול לדון את כל האדם ולפיכך חובה לדון מספק את כולו לזכות.

וסיפר לי אחד הרבנים שדיבר עם בעל המעשה של מלמד בתלמוד תורה אשר המנהל ביקש ממנו להכניס אצלו תלמיד שכבר ניסו הרבה ולא הצליחו איתו ואכן קיבלו וניסה אולי יצליח לחנכו אך לא עלתה בידו וכל ניסיונותיו לא הועילו, עד שכבר הרים ידיים ובא למנהל ואמר לו הגיעו מים עד נפש או אני או הוא, אניני מסוגל יותר, המנהל אמר לאחר ששמע בוקר ויודע ד' את אשר לו ונדבר מחר מה לעשות, והנה באותו לילה חולם אותו מלמד כי רח"ל אותו תלמיד נפצע קשה מאוד בתאונה ונפטר לעולמו ופנו אליו הורי התלמיד שיספיד אותו בהיותו המחנך שלו, והוא היה בדילמה מה יאמר עליו בהספד אחרי שרק אתמול הגיעו מים עד נפש ואינו מסוגל יותר ללמדו, ישב וחשב וניסה להתבונן באורח חייו של התלמיד ופתאום עולה לו כל מיני נקודות טובות שיש באותו תלמיד וככל שהתבונן עלה בדעתו עוד נקודת זכות וכך צבר לו כמה רעיונות מה לומר בהספד, והנה הוא עומד ומספידו והתחיל לשבחו ולהגדיל את מעלותיו של התלמיד בצורה יוצאת מהכלל והוא מתעורר והנה זה חלום, ישב וחשב היתכן הרי אתמול ראיתי בתלמיד הזה כבשה שחורה שאין בו מאום וכעת התגלה לנגד עיניו כמה מעלות טובות יש בו, לכן הבין את המסר ובה למנהל למחרת ואמר לו שהוא מתחרט על דבריו והוא ימשיך ללמדו, ומזה הבין עד כמה האדם יכול לטעות בראיתו על הזולת שהכל תלוי איך מסתכלים האם מחפש את המעלות שבו או את החסרונות וכך קובע האדם את יחסו לזולת, אך ח"ו שלא יצטרך להספיד בשביל לראות את המעלות של הזולת וזהו חובת כל אדם לראות תמיד את מעלות חברו ולהרבות אהבה ואחווה שלום ורעות.

נמצאנו למדים עד כמה חייב האדם לדון את חברו לכף זכות ולראות במעלת חברנו ואם ירצה תמיד אפשר לחפש איזה מעלה בחברנו וזו הדרך שהתורה מנחילה לנו ועי"ז נרבה אהבה ואחווה ואחדות ישראל שזו הסגולה לקבלת התורה ונזכה לראות בבניין ביהמ"ק ב"ב "אמן".

בכבוד רב
מרדכי מלכא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!