אחדות עם רשעים היא פשע מאורגן

החומש שלנו, חומש במדבר, מכונה על-ידי חז"ל "חומש הפקודים", בעיקר משום המפקד שנערך בתחילתו (וגם להלן בפרשת פנחס), ומשום תאור סדר חנייתם של אותם פקודים סביב למשכן. מקריאת הפסוקים ניתן לעמוד על הסדר המופתי ועל הארגון המדוקדק, כאשר כל אחד ואחד ממוקם בתוך משפחה, כל כמה משפחות משתייכות לבית-אב אחד, בתי-האב מתאגדים יחד לשבטים, והשבטים בכללותם מהווים את עם ישראל, עמו של ה'. אף שבט לוי, אשר לא נמנה על הששים ריבוא – אף הוא מאורגן בתוך עצמו באופן דומה, ואף הוא חונה סביב למשכן במעגל יותר פנימי. כלל ישראל עומד בצורה זו על מתכונתו, ולכל אחד ואחד קיים תפקיד מוגדר.

אולם עם כל ההתפעלות שישנה מתאור זה, אל לנו להתבלבל - הסדר והארגון המתוארים אינם תכלית לכשעצמה. כל אותו סדר יש לו מטרה מסוימת והיא ההתאספות סביב המשכן, בו ה' משרה את שכינתו בישראל, שזוהי תכלית הבריאה. לשם כך נוצר כל אותו סדר דקדקני. הכל פונים לאותה מטרה, וכל אחד ממלא את תפקידו בנאמנות. הן בחנייתם והן בנסיעתם, כל מעשיהם מכוונים לשמירת המשכן והעבודה בו. כאשר הכל מופנה למטרה אחת, חשים האנשים אחווה, תחושה של "ביחד", מתוך ידיעה כי אכן הם שותפים למטרה נעלה, ובכך הם מאוחדים. כל שבט אמנם נושא את דגלו, והתורה אינה גורסת את ביטול אישיותו של הפרט, אלא אדרבה – המטרה הנעלה דורשת שכל אחד יבטא את כישוריו ומעלותיו בדרכו הוא, ועם זאת – המטרה היא אחת לכולם – שמירת המשכן והשראת השכינה בישראל. כך ניתן בלב אחד באחדות לקבל את התורה מסיני.

האחדות אשר תארנו, היא האחדות הנפלאה שתורתנו הקדושה מעונינת בה. יכול אדם אחד להיות נגר והשני פיזיקאי, השלישי נהג אוטובוס והרביעי רואה חשבון, אך כולם – מאוחדים בשמירת המצוות וקיום היעוד של עם ישראל. אשכנזים, ספרדים, תימנים, גרים – מכל העדות וכל הסוגים – כשליבם פונה לאביהם שבשמים, המחיצות המבדילות ביניהם אינן קיימות. כל זאת, לא מכיון שהעיקר הוא האחדות, אלא מכיון שהעיקר הוא הגורם המאחד – ה', תורתו ומצוותיו.

הדברים לכאורה פשוטים, לא באנו לחדש כאן משהו. אלא שבשנים האחרונות, קנתה לה שביתה בקרב רבים תופעה, אשר במסגרתה טופח ערך ה"אחדות" לכשעצמו, תוך זלזול מוחלט בגורם שאמור היה לאחד. קם לו בית מדרש מסוים והחליט, כי למען ה"אחדות" מותר להתחבר ולהתאחד עם שונאיו של הקב"ה. מה מניע אחדות זו? איזו שותפות יכולה להיות בין מי שפונה לכיוון המשכן לבין מי שמפנה לו את אחוריו? הרי יש להבין, כי בעומקם של דברים, יחודו של הא-ל הוא העומד ביסוד אותה דרישה של התורה ולפיה כולם יכוונו את מעשיהם ומאווייהם לאותו כיוון. הדתות האליליות, המאמינות בריבוי אלילים – הן דתות פלורליסטיות, שכן לדידן אין גורם יחיד השולט בעולם (בעולם המודרני, אותם אנשים טוענים לאמונה ב"טבע", אך כשמקלפים את השכבה האינטלקטואלית-כביכול מעל פני השטח, ניכר כי אינם אלא ממשיכיהם של עובדי האלילים הקדמונים). אנשים אלו, אין להם דבר וחצי דבר עם אחדות! לא זוהי אחדות ישראל! אחדות ישראל יכולה להיות אך ורק כאשר ישראל כעם אחד בלב אחד פונים לעבר האחד שציוה על אותה אחדות. זה מהותו של אותו סדר מופתי, בו ישראל חונה לשבטיו מול משכן ה'.

ואמנם יכול לשאול השואל כיצד זאת, שבימי אחאב, שנמנה על המלכים הרשעים שאין להם חלק לעולם הבא, אומרים חז"ל בויקרא רבה כ"ו, ב, שישראל היו מנצחים במלחמות מכח האחדות שהייתה ביניהם. אך אין מכך כל קושיה לדברינו, שכן אפילו אז, האחדות הייתה לצורך דבר נעלה, שהוא נצחון ישראל במלחמה, וכאשר מתאחדים למען דבר טוב, ישנה סייעתא דשמיא אפילו כשבעניינים אחרים לא נוהגים כשורה. ובאמת ראינו, שעל-אף הנצחונות בשדה הקרב, בית אחאב נידון לכליה מוחלטת בצורה הקשה ביותר. אילו השכיל אחאב לקבל השראה מאותם נצחונות ולאחד את העם סביב עבודת ה' גם בחיים האזרחיים, הכל היה נראה אחרת.

לא היה בדורות האחרונים אדם אשר חש את כאבו של כל יהודי בכל מקום כמו מו"ר הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד. הוא לימד את כולנו, כי כאבו של היהודי ברוסיה הוא כאבו של כל יהודי בעולם, שאם יהודי בשומרון נרגם באבנים, אחיו שבפתח-תקוה חייב לחוש זאת, שאם יהודי מותקף בכל מקום שהוא, הרי זו חובתנו להגן על אותו יהודי, אף שאיננו מכירים אותו כלל. הרב כהנא בודאי לא נזקק לשיעורים מאותם מתחסדים על "אהבת ישראל". ועם זאת, הוא גם לימד אותנו, כי אין ערך באחדות סתם, וכי יש לבחון מהי המטרה של אותה אחדות. לכן הבין, כי אותם רשעים, המנסים לעקור את התורה מישראל ואת ישראל מנחלתו – אין כל ערך באחדות איתם, אלא להפך – ה' דורש שנבדל מהם ונוכיח לו כי אין לנו כל חלק איתם. אחדות ישראל – כמובן! אך רק אל מול המשכן, רק למען קיום היעוד שלשמו הוקם העם. אחדות עם רשעים איננה אלא פשע מאורגן! כמו בסוגיות רבות אחרות, חשיבה שטחית עלולה להביאנו לתוצאות הרות-אסון. בנקודה זו עמד הרב כהנא, וכדרכו בכל מקום, הניח את הדברים על השולחן, ניתח אותם בהגיון על-פי התורה, וסלל לנו דרך ברורה שנלך בה. אשרינו שהבדילנו מן התועים, ויהי רצון שנזכה לעמוד כאיש אחד בלב אחד אל מול משכן ה'.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!