אודיה וינגוט, לו רק יכולנו לחבק אותך

אמא של אליה, אודיה וינגוט.
לעולם לא נבין את תחושותייך,
את הרצון לצרוח את רגשותייך,
לממש את האהבה בחיבוק,
לקרוע את החלום בנשיקה,
את הבקשה הבסיסית, תחזור.

לעולם לא נבין את הגעגוע,
לבכי של אמצע לילה,
להחלפה של טיטול,
ולחיוך שכובש כל חדר בלב,
את הבקשה הבסיסית, תחייך.

לעולם לא נבין את האובדן,
של נשמה, של אור ששופע.
של ילד של אמא ואבא,
של עתיד חלומות מזהיר,
את הבקשה הבסיסית, תחיה.

לעולם לא נבין למה,
למה זה החושך ירד,
למה זה החלל נוצר,
למה זה הכאב הגיע,
למה זה הילד נבחר.
זאת האמונה הבסיסית, ד' נתן ד' לקח.

לעולם לא נבין, וגם לא ננסה.
במקום שלך, אודיה יקרה,
אין אף אחד שיכול להיות מלבדך.
את אמא אוהבת, אמא שכולה וכואבת.
לרגע לא ננסה לקחת את הכאב,
כי כשאת בוכה, בוכים גם שערי שמים.
וכשאת נאנחת, נאנח גם כל עם ישראל.
אנחנו בכל מקום אחר בארץ,
אבל הלב שלנו איתך,
שותת, מבכה, עצוב, מתגעגע.

לו רק יכולנו לחבק אותך,
חיבוק של שיתוף, של צער,
של אחדות רגשות ושל אמונתו ותקוות.


ריבונו של עולם, אבאלה, מלך מלכי המלכים.
הסתכל על עמך בגולה, כאלו קטנים בעולמך המופלא.
יודעים ומאמינים שכל שממך, לטובה הוא.
אמור לצרותינו די,
ושלח אלינו משיח גואל,
אמן.

אודיה, וכל משפחתך, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון ולא תוסיפו לדאבה עוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!