רשמים שאחרי: ל"ג בעומר בקהילת הרב אדלשטיין

ברמת השרון החילונית, ברבות השנים צמחו כמה קהילות דתיות. הבולטת בהן והמגוונת כל כך בהרכבה היא קהילתו של הרב אדלשטיין' המשמש גם כרבה הראשי של העיר.

בקהילתו של הצדיק' שכגודל תורתו העצומה, כך גודל ענוותנותו ואהבת ישראל שבו, מסתופפים בו זמנית אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, חרדים מבית ובעלי תשובה, מתחזקים ומסורתיים. כולם רואים עצמם משפחה גדולה ומורחבת, משפחתו הרוחנית של הרב אדלשטיין. הוא אינו רק הרב, אלא גם הרועה ובעיקר האבא של כל אחד ואחת. יחסו של הרב לקהילתו הוא כאל משפחה רוחנית אהובה.

כמדי שנה נאספה הקהילה בחצר ביה"ס הרמב"ם שבנשיאותו ובניהולה של בתו שתחי' הגב' מרים פישל, למדורה המרכזית. אלא שהשנה חלחלה לשמחת הילולת היום הקדוש דאגה לשלומו ובריאותו ותקווה שאולי בכל זאת יצליח לבוא מבית ההחלמה להדלקת המדורה.

בתחילת הערב, כל הילדים/ות נערים /ות הסתובבו ליד השער הראשי בציפייה דרוכה, אולי יבוא רבם הנערץ, אביהם השני.

על אהבתו המיוחדת ומסירות הנפש של הרב לילדי הקהילה אולי יצליח להעיד הסיפור הבא, שסיפרה לי באופן אישי אחת מבנותיו. ומעשה שהיה כך היה: יום אחד בעוד הרב בביתו ספון על לימודו, צלצל האינטרקום בבית. בני הבית שענו לאינטרקום ושאלו לזהות המתקשר, שמעו קול ילדי / נערי המציג את עצמו כ"חבר של הרב". מופתעים משהו פתחו את הדלת. בפתח הופיע נער צעיר ובידו ספר גמרא. בפשטות הסביר שהסתבך בשעורי הבית שניתנו לו, אז בא לעשות שיעורים עם הרב.... גדול הדור ששמע את השיחה, לא היסס לרגע. עזב את כל עיסוקיו, ניגש אל הילד, הזמין אותו לשבת והכין עמו את שיעורי הבית. לא עזבו עד שווידא שהוא מבין את הכל ורק אז נפרד מהילד לשלום בחיוך רחב. בלי להוסיף מילה חזר מיד עם צאת הילד ללימודו.

יתכן והרב שיער שאביו של הילד, בעל תשובה, יתקשה ללמד את בנו גמרא ואולי פשוט החליט שאם לילד היה כל כך חשוב לעזוב הכל ולבוא אליו, אין הוא יכול לאכזבו. כך או כך בטבעיות גמורה הכין איתו את השיעורים, בלי לפרט אחר כך, כאילו כך דרכו של עולם....

כל אמא בקהילה יודעת שאין שאלה בחינוך ילדים שקטנה מדי בעיני הרב הגדול. אוזנו תמיד כרויה וליבו תמיד פתוח לכל אחת ואחת.

בל"ג בעומר תשע"ו לא זכינו לראות את הרב אדלשטיין מדליק את המדורה, בנו בא להדליק עם הקהילה. בדברי הפתיחה להילולא הקריא לקהילה הדואגת מכתב אישי מרבנו, מכתב רווי געגועים לקהילתו, בו סיפר כמה הוא מייחל לרגע שהרופאים יאשרו לו לחזור הביתה, אלינו. במכתב בירך את כל קהילתו וביקש שהבאים לשמוח בהילולא יזכו ביום הקדוש לראות ישועות.

לאחר המכירה הפומבית המסורתית של שניים עשר נרות ההדלקה כמניין שבטי ישראל, בנו ניגש עם 12 נציגי הקהילה להדליק את המדורה וסחף אחריו בהמשך ילדים, נערים וגברים לריקודים סוערים.

בימים בהם זכינו לרקוד עם הרב עצמו, יכולנו דרכו קצת לתפוס מגדלותו ופועלו של רבי שמעון בר יוחאי ומגדולתה ועוצמתה של התורה. מפעל שלם של תורה זכה הרב עם משפחתו להקים ברמת השרון: מעונות יום וגנים, תלמודי תורה ובית יעקב, כוללים, שיעורי דף היומי ומגוון שיעורי ערב, גמ"חים ושיעורים לנשים. הכל יש מאין ובמסירות נפש גדולה ואהבה עצומה לבורא עולם, לתורתו ולברואיו.

שזכותו של רבי שמעון תעמוד לנו לראותו במהרה חוזר אלינו בבריאות איתנה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!