כך ניפטר מכל תכניות השלום המשומשות

הויכוח הארוך ביותר שמתרחש בציבוריות הישראלית נוגע לשאלה כיצד אפשר לשים קץ למלחמות ולמעגל הדמים ולהגיע לשלום המיוחל. כמעט כמו שיש אינספור טעמים של גלידה, כך ישנן תכניות שלום שונות - שלום תמורת שטחים, שלום עם ביטחון, שלום של אמיצים, שלום כלכלי, שלום קר, שלום חם, שלום עכשיו, שלום אחר-כך, העיקר שיהיה שלום.

המשותף לכל התכניות הנ"ל הינו חוסר אמונה שגורמת לזלזול במוסלמים מתוך מחשבה שגם הם חסרי אמונה, ואותם "שוחרי שלום" מדמים בנפשם כי כשם שאנחנו מוכנים לוותר, גם הצד השני יוותר. אולם אנחנו, המאמינים בקב"ה ובתורה הקדושה, רואים פתרון אחר. חבל שכל אותם הוגי תכניות שלום לא פתחו פעם אחת את החומש כדי לראות כיצד להביא שלום צודק ובר-קיימא וכיצד נראה השלום בעיני התורה.

בפרשה שלנו אנו פוגשים בחוק הברזל של ההיסטוריה היהודית – "אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ". זוהי התכלית, זהו האופק המדיני. לא ויתורים כאלו ואחרים ולא תכנית כלכלית של מזרח תיכון חדש. הליכה בחוקי ה' – היא לבדה אשר תבטיח לנו חיים של שלום, של שפע ושל שלוה. בלא זאת, אין זה משנה מה המדיניות שננקוט. שמאל וימין – אלו ואלו לא יושיעונו, גם לא שר הביטחון החדש, אדם שמצהיר על היותו פורק עול ואשר בז לחוקי התורה. גם לו יצויר שהוא ונתניהו ינקטו מדיניות של זקיפות קומה לאומית בלא ויתורים (וברור לי שהם לא, אך גם לו היה כן), השלום והבטחון לא היו מגיעים, שכן לכך אנו זקוקים לסייעתא דשמיא וזו אינה מגיעה לנו כל עוד אנחנו מורדים בבורא עולם.

השלום המיוחל אכן יבוא כאשר נכרע תחת עול מלכות ה', הן כציבור אשר לא יוותר על ארץ הקודש, תוך שנכה באויב ללא רחם כפי שמצווה ה, והן כיחידים – שנשמור את התורה והמצוות, נלמד תורה ונעסוק בחסד. אז תתקיימנה בנו הברכות האמורות בפרשה, בפרק כ"ו פסוקים ד' – י"ב. וראוי לשים לב, שלא כתוב שם שננגב חומוס בדמשק, ולא שנחיה בדו-קיום עם שונאינו. לא זה השלום של התורה. שם כתוב שנרדוף את אויבינו עד חורמה (לא רק לנטרל), וחמשה מאתנו ירדפו אלף ומאה יניסו רבבה. זהו תיאור השלום המיוחל! שלום מלשון שלמות, ששם ה' שלם ומלכותו בכל משלה, שעם ישראל – עמו של ה' – רומס את אויביו. זה שלום! זוהי שלמות! בכך מגיעה הבריאה לידי תכליתה.

כמו כל מושג אחר בחיינו, אף מושג ה"שלום" עבר תהליך של היטמעות בתרבות העמים בעת ישיבתנו בגלות. וכמו כל מושג אחר, אף מושג זה חייב לחזור למקורו, עלינו ללמוד מתוך התנ"ך את מהותו האמיתית, וכך לא נאפשר לאלו השרויים בחשכת תרבות העמים לסלף את מושגי התורה המקוריים. עם ישראל חייב לבחור בין השלום של התורה לשלום של שמעון פרס. בנין האחד כרוך בחורבן השני. ואני קורא לעם לבחור בתורה, לבחור בשלום האמיתי של "בחוקותי תלכו", ואז יתקיים - "ונתתי שלום בארץ".

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!