כשסבא רקד עם עניבה בוערת על הגג בפריז

1.
בליל ל״ג בעומר, שעה שרבבות אלפי ישראל מתפללים ורוקדים במירון, אני הייתי בין הגויים, במטוס נוסעים, בדרך ממקסיקו לניו יורק בואכה ארץ הקודש. במקום לחזות בזיו פניו המאירות של הרבי מבויאן אוחז באבוקת ההדלקה ומעלה את השלהבת, ראיתי דייל מקסיקני שואל באנגלית רצוצה: אדוני, רוצה קפה או תה? במקום הריקוד העוצמתי המרים את ההמונים טפחיים מעל הקרקע, מלווה בקלרינט ירושלמי קדוש של ׳לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי׳, שמעתי את הצלילים המלווים את סרטון הבטיחות המוקרן בתחילת כל טיסה.

אין מדורה. אין ח״י רוטל. אין חלאק'ה. אין חץ וקשת. אין אפילו קרטופלא׳ך בנייר כסף על האש, כמנהג ילדותנו. יש מטוס. יש גויים, הרבה גויים. קצת מדכא, אך פרנסה זו פרנסה. רציתי, לפחות, להשתתף מרחוק, מהגובה, בחגיגות. חשבתי לרגע להצית בשחקים מדורה סמלית לכבוד התנא האלוקי, אך נזכרתי כי הצתת אש במטוס עלולה להשאיר אותי במקסיקו – כלומר, בכלא המקסיקני – עד ל"ג בעומר הבא, ועד בכלל. נאלצתי להסתפק בהדלקת פנס המושב. מעט אור דוחה הרבה מן החושך.

יש לנו מסורת במשפחה בנושא זה.

היה זה זקני רבי ברוך מנדלבוים זצ"ל, הרב מטורוב, שבערוב ימיו עלה לירושלים ונודע בה כאחד הגאונים והצדיקים. כאחד מחשובי חסידי קרלין, טיפח את ה'ינוקא' רבי ישראל מסטולין והכשיר אותו עוד בילדותו לאדמו"רות. ר' ברוך מעולם לא פספס את מנהג ההדלקה בליל ל"ג בעומר. באחת השנים, ביקש פגישה עם הברון רוטשילד בשליחות הכוללים בירושלים. הפגישה נקבעה ליום י"ח אייר, הלא הוא ל"ג בעומר, במעונו של הברון בפאריז.

רבי ברוך, כדרכו בקודש, למד בהתמדה בליל ל"ג בעומר בחדרו במלון. כך נהג גם בביתו בירושלים, ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להתכונן בקדושה ובטהרה ל'עבודת הדלקה'. בשעת לילה מאוחרת בערה בו להבת אש קודש, עלה לבדו לגג המלון בבירת צרפת, נטל את העניבה היקרה שקנה במיוחד לקראת הפגישה עם הברון, הצית בה אש ויצא בריקוד נלהב.

בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ.

עוברים ושבים ברחוב הפריזאי הביטו משתאים באדם הרוקד על הגג ובידו עניבה בוערת באש. הם היו בטוחים שמדובר באדם מעורער בנפשו, המנסה להצית את עצמו – או לפחות את הבניין עליו הוא עומד, ומיהרו להזעיק את כוחות המשטרה. שני שוטרים חמורי-סבר ניצבו בפתח עליית הגג, אך ר' ברוך בשלו. לא חש בהם, ממשיך לרקוד בדביקות עילאית, מפזם לעצמו את שירי הילולת רשב"י. השוטרים ההמומים הביטו בו ממושכות ופסקו: "לא מדובר במטורף, מדובר ברבי קדוש". הם נטשו את הגג כלעומת שבאו.

2.
השבוע סבלתי מג'ט-לג כפול. טסתי מהארץ לניו-יורק, המפגרת בשש שעות אחרי שעון ישראל. לאחר נחיתה קצרה בארה"ב, המשכתי למקסיקו, המפגרת בשעתיים נוספות אחרי ניו-יורק. כלומר, שמונה שעות אחרי שעון ישראל. בשעת ערב מוקדמת לא יכולתי מול העייפות, נרדמתי כמעט בעמידה. קמתי באמצע הלילה והרהרתי: ג'ט-לג הוא עניין מיושן. מדוע מנהיגי העולם לא יכולים לשבת כמו גדולים ולסכם על זמן בינלאומי אחיד וקבוע לכל המדינות?

כשם שהעולם פועל בהבנה שלא מזיזים את הדקות – כלומר, כאשר במקסיקו השעה 12:18, בישראל מורה על השעון על 20:18 ולא 20:52 – מדוע ייגרע חלקה של השעה המיטלטלת ומוחלפת בין המדינות, בניגוד למניין הדקות הקבוע? אם החברות הסלולריות הצליחו לקבוע הסכמי שיתוף בכל העולם, מדוע לקפח את השעון?

לטיפולך, שר הפנים אריה דרעי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!