ל"ג בעומר מעבר למבט הקטוצ'קעס

אז גם השנה, כמו בשנה שעברה ובזאת שלפניה,
מצאתי את עצמי נלחמת קשות במקלות וקרטונים.
מגיידת את ידיי באפר,
למען אוכל להשוויץ בגאווה,
בהצגת קטוצ'קעס מופלאים,
מעשה ידי האש להתפאר.

הסיטואציה חוזרת על עצמה...
צהלת אחיינים, קיבוץ דודות, פוזות של תמונות וארטיק לקינוח,
למעט הפעמים שנגררתי להמולת מירון,
ולא הבנתי את מה אני אמורה להשביע:
את הנפש, את הרוח או הגשם.
החלטתי השנה קצת יותר להעמיק,
קצת יותר להבין, להסתכל על זה ולא רק ממבט הקטוצ'קע.

ואמרתם כה לחי,
רבי שמעון בר יוחאי.
נשמת כל חי תברך שמו,
אשרי כל עין שראתה הודו.
איש אלוקים קדוש ומורם,
ורוח כל בשר תפאר ותרומם.

אדוננו בר יוחאי,
עיני כל ישראל בך תלויות.
על כל שהורשת בעוז ובתעצומות,
על קברך נשפכות הצרות.
ובהילולתך נודעות הישועות,
ועל כל זאת עלינו להודות.

אדוננו בר יוחאי,
על שבאמונה המשכת,
הגם שלמערת צורים ברחת,
על חרובים ומים חיית,
סודות והלכות חידשת,
זוהר וקבלה השרשת,
דורות של יהדות הקמת.

אדוננו בר יוחאי,
בידוע, שרצה הקב"ה להחריב את עולמו,
אך בזכותך כבש את כעסו.
זכינו, והשאיר את קיומו,
קידשת את שמו,
האדרת את הודו,
הנחלת את תורתו,
חלקת מאורו,
פארת את גדולתו.

אדוננו בר יוחאי,
אשרינו,
אשרינו שיש לנו על מי להיתלות,
את סוד ליבנו לשפוך,
את צרת עמנו לזעוק,
את חושך גלותינו לחלוק,
את צער סיבלנו לתנות,
ויש מי שמקשיב.
ויש מי שלוקח.
ויש מי שמטהר.
ויש מי שמנקה את ליבנו,
ומקרבנו לאבינו,
כי יש תקווה לאחריתנו,
וסוף לגלותינו,
ושמחה לעמינו.

אז השנה, כשננסה להציץ מבין פתחי המחץ,
בין כתף לשולדר,
בין שאיפת אויר לנשיפה מדודה,
כשנקשיח את כל השרירים שעשינו בכושר,
לבלתי ניפול אל עלפוננו,
נביט בעיניים נוצצות אל אותה המדורה המשתובבת,
ונחשוב קצת מעבר, נחשוב מעבר ללהבה היוקדת.
לחום האש ולצבעה המופלא של המדורה,
נחפש איפה נדלק אצלינו, בתוכינו איזה אור.
איפה פגשה אותנו הלהבה,
מה נדלק אצלינו?
ניקח את הרגע הזה, נשמר אותו,
נייחד אותנו ונכניס לתא הרגעים המיוחדים,
ונוציא אותו בהרבה רגעים כבויים אחרים.

אדוננו בר יוחאי,
השארת לנו נחלה לחלוק,
כמו בחייך - כך במותך.
כל ששלך - של כולנו.
גאוה יהודית, נחלתינו,
ועוצמה יוקדת בעצמותינו.
תורתך מגינה לנו,
היא מאירת עינינו.
תמליץ טוב בעדינו,
אדוננו בר יוחאי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!