לו הייתי רוטשילד - לא היה משתנה כלום

מזמן היותנו ילדים ועד למאה ועשרים שלנו יש לנו רצון עז שיהיה לנו יותר ממה שיש לנו. עכשיו, כשהיינו ילדים היה מדובר בעוד משחק ובעוד ממתק.. כשקצת יותר מתבגרים מדובר ברצון להצליח בלימודים, שיהיו יותר חברים, ובדרך כלל כשמתחילים לגדל משפחה, צריך עוד כסף. ואז יש רצון לעוד חדר בבית ועוד רהיטים ועוד בגדים. וזה אף פעם לא נגמר. תמיד יש משהו ברשימה שאנחנו מנהלים בראש שלנו של דברים שעוד 'חסרים' לנו. למרות שיש לנו אוכל לאכול ובגד ללבוש ומיטה לנוח בה.

יוצא שאנחנו מנהלים רשימה במח של כל הדברים שאנחנו רוצים ואין לנו. וכל פעם שיורד משהו מהרשימה אנחנו מוסיפים משהו אחר. הרשימה תמיד מלאה.

ישנה טעות עיקרית בגישה של בני האדם בנושא הנ"ל. בדמיון שלנו אנחנו מצפים שיהיה לנו טוב יותר ככל שיהיה לנו יותר דברים. אנחנו בטוחים שביום שנשיג את כל מה שיש לנו ברשימה שאנחנו מנהלים במח הכל יהיה בסדר ונשב תחת הגפן והתאנה בנחת מאושרים ושמחים. הבעיה היא שזה לא ככה... זה מאוד רחוק ממה שקורה במציאות.

בעצם טבוע עמוק בטבע האדם החוסר שקט של הנפש. החיפוש התמידי אחר משהו נוסף ש'חסר'. הטבע הזה לא מדלג על אף אדם, משום עדה או מגזר.

וכיצד נלחמים בטבע אנושי זה?

הסוד הוא להיות שמח בחלקך לדעת ולהרגיש שכל מה שיש לך נכון לרגע זה- זה הכי טוב שיכול להיות לך עכשיו! לדעת שגם אם אני רוצה עוד משהו, הדבר הזה שאני כ"כ חושק בו לא יהפוך אותי למאושר.

ואיך מגיעים להרגשה הזו? ישנם שתי דרכים:

הדרך הראשונה היא להגיד תודה על כל מה שיש לנו. החל מהדברים הקטנים שנראים לנו כמובנים מאליהם כמו העובדה שאנחנו יכולים לנשום, ללכת ולדבר, שיש לנו אוכל וגג על הראש, שיש לנו בגדים ואנחנו בריאים פחות או יותר. נכון שתמיד יש דברים שיכולים להעיב על האושר שלנו. אבל ברוב המקרים לא מדובר בחיים ומוות, אלא בצורך שלנו להראות לכולם שיש לנו יותר ממה שיש להם.

הדרך השנייה היא להפסיק לחשוק כל הזמן במה שאין לנו, ולא לאבד את מה שיש לנו. יש לי חבר טוב שהשקיע בקבוצת רכישה. הוא מכר את ביתו כי כל הזמן רצה בית יותר יפה ויותר גדול ואולי גם חדרים ליד כדי להשכיר ולקבל רווחים נוספים כל חודש. לאחר חצי שנה של מגורים בשכירות הוא קיבל הודעה שקבוצת הרכישה היתה תרמית והוא איבד את כל כספו. פתאום הוא מצא את עצמו ללא רכוש כלל.

הוא סיפר לי שאחרי שהודיעו לו, אחרי שיצא מההלם הראשוני, אחרי שהבין את מצבו נכון לרגע זה, הוא ידע שיש לו שתי אפשרויות - או לשקוע לחלוטין או פשוט להתחיל לשמוח על מה שכן יש לו. הוא סיפר לי שהתחושה לאחר שאתה מאבד כל כך הרבה היא נוראית. אבל פתאום אין לך ברירה אחרת חוץ מלהעריך את מה שכן יש לך. אתה לומד להודות על הקיים כי אתה מבין שגם זה יכול להיעלם ברגע אחד.

אבל אנחנו כמובן מעדיפים את הדרך הראשונה. תודו על מה שיש לכם. כי כל אחד מאתנו הוא רוטשילד של עצמו.

מרדכי רוט הינו מטפל רב תחומי ברפואה טבעית, מטפל בבעיות גב וצוואר, התעמלות רפואית, סכרת וירידה במשקל, מאמן אישי בגוף ונפש ומחבר הספר 10 דקות לבריאות שלך.
לתגובות הארות והערות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!