מדהים: "הכומר היהודי" הקים קבר אחים לזכר הנספים בני העיירה

הזמן: שנות מלחמת העולם השנייה, השואה הארורה. קבוצת חיילים גרמנים מגיעה לעיירה איזביצה במזרח פולין, אליה פלשו הנאצים זה לא מכבר, ובה מתגוררים כ- 4000 יהודים.



במהלך שהייתם הגיעו החיילים לאחד מבתי העיירה, שם התגוררה מפחת גריינר, משפחה יהודית ברוכת ילדים. אחד מילדי המשפחה, חיים בן ה -14, מבצע תרגיל הסחת דעת לחיילים, וברגע אחד של חוסר שימת לב מצדם - מצליח לברוח להם מתחת הידיים. בהמשך הוא ניצל, ואף עולה לארץ.

אחיו הקטן, יעקב צבי בן ה-8, מצליח גם הוא לברוח בשעת לילה מאוחרת, ולהינצל בחסות החשיכה. האח הקטן שוטט לו בעיירה זמן מה, עד שאחת המקומיות, גויה פולניה, ריחמה עליו ואספה אותה לביתה, שם גידלה אותו וסיפקה לו את כל צרכיו.

שאר בני המשפחה, כולל ההורים הרב מנדל והרבנית מרים הי"ד, לא זכו להינצל ונרצחו על ידי הנאצים. כל תושבי העיירה למעשה לא הצליחו לשרוד ונרצחו בגיא ההריגה בסוביבור ובמחנות השמדה אחרים. יעקב צבי וחיים היו הילדים היחידים שהצליחו לשרוד.

בערבות התקופה, ולאחר שגדל אצל הגויה, הפך יעקב צבי הצעיר מילד יהודי - לכומר נוצרי, וכיהן בתפקיד כומר העיירה כשהוא מתפאר בשם נוצרי: גרגור פבלובסקי. לא ברור האם המידע על היותו יהודי הוסתר ממנו, או שמא היה ידוע לו - והוא בחר להתכחש. הגויה המאמצת התבגרה והזקנה, ולפני מותה שחה לו: "תדע לך, ועליך לזכור שאתה יהודי". הכומר היהודי חש בלבול, ולא ממש ידע מה לעשות עם המידע הזה.

לאחר תקופה גמר אומר בדעתו, פנה לאפיפיור יוחנן פאולוס השני, ושטח לפניו את העניין. האפיפיור השיב לו כי נודע לו שבכנסיה הקתולית ביפו מחפשים כומר שיעמוד בראשה, והוא ממליץ לו לקחת את התפקיד, ובך יתפוס שני ציפורים - גם יכהן ככומר בכנסיה ויבצע את מה שהוא יודע, וגם יעשה עליה לישראל ובכך ישמר את זיקתו לארץ היהודים. שילוב מנצח, לכאורה.

לאחר שנים ארוכות ובדרך לא דרך, הצליח האח הצעיר לאתר את אחיו הבוגר, שכזכור הצליח אף הוא להינצל מציפורני הנאצים. האח הגדול כבר הספיק לעלות ארצה, להתמקם בחיפה ולהקים משפחה יהודית לתפארת. האח הצעיר יצר קשר עם אחיו החיפאי, בישר לו כי הוא חי ואמר לו שבכוונתו לבצע עליה לארץ והוא ישמח אם תתקיים פגישה, אחרי תקופת הנתק שנכפתה על השניים בעקבות המלחמה.

האח הבוגר, הנמנה על חסידות גור, התרגש לקבל את השיחה המפתיעה, וארגן את כל משפחתו למפגש המרגש. החבורה הנרגשת שמה פעמיה לנמל התעופה בן גוריון, כשהאב לבוש בלבוש הגוראי המסורתי - קפטן, שטריימל ושאר הפריטים היחודיים.

המפגש קיבלת תפנית חדה ומפתיעה: אל אולם מקבלי הפנים נכנס האח הצעיר כשהוא לבוש בבגדי הכמורה, כיאה לכומר וותיק. המשפחה הנדהמת לא הסכימה להישאר במקום אף לא לרגע אחד נוסף, ומיד שבו על אחוריהם ועזבו את המקום כשהם המומים. הקשר נותק ובמשך שנים לא חודש, ולמעשה גם בתקופה לאחר המפגש המוזר, נשמר הנתק על כנו. האח החרדי הטיל וטו, והתעקש שהמשפחה לא תיצור קשר עם האח הנוצרי - יהודי.

האח הצעיר המשיך לדרכו כפי שתכנן מלכתחילה: שם פעמיו אל הכנסייה הקתולית היפואית שם כיהן ככומר הראשי. גם שם זכר מיודעינו את עובדת היותו יהודי, והעניין לא נתן לו מנוח, והוא החליט כי עליו לעשות דבר מה עבור העם לו הוא שייך. אומר ועושה: בתחילת שנות ה-2000, לפני כעשר שנים, הכומר מימן ובנה קבר אחים בבית העלמין היהודי בעיירה איזביצה בה נולד וגדל, אשר אין אף יהודי שחי בה כיום.

יתרה מכך: עוד בחייו, החליט האח הצעיר כי הוא רוצה אף הוא להיקבר בקבר האחים שהקים, ועל כן בנה לעצמו במקום חלקת קבר כשמעליו מצבה, ובה חקוק סיפורו המדהים. הקבר והמצבה הוכנו מבעוד מועד, ובכך, למעשה, העיד על רצינות כוונותיו.

"קבר האחים לא ממש כוסה, ואנו קברנו את כל העצמות והשלדים שנמצאו בסביבה", מספר הרב בני קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל שהגיע יחד עם טיסת אל על למקום. "לאחר פרסום הסיפור נסעו הכומר ואחיינו הדתי מישראל, אל העיירה. האחיין עשה זאת שלא על דעת אביו (אחיו הגדול של הכומר). השניים הגיעו למקום, שכרו פועלים, וביחד עם קשריו הענפים של הכומר - אושר העניין מול הרשויות, ונבנו קירותיו של קבר האחים. כרגע זה מוסדר הרבה יותר".

"לאחר הפרסום, אינני יודע ביוזמת מי - אך אני עודדתי את בני המשפחה, אחד מהילדים למד בישיבה שלי בעתניאל", ממשיך ראש הישיבה, " לנו אין את היכולת לשפוט אנשים על מעשיהם. זהו תינוק שנשבה. אסור לנו להחרים אותם. בגמרא כתוב שהתינוקות של עיר הנידחת, לפני מותם היו ממאמצים אל חיקם את אליליהם, כיוון שכך התחנכו".

סיפורו של גרגור פבלובסקי איננו תקדים: לפני מספר שנים התפרסם כומר בשם ז'אן מארי לוסטיז'ה, שכיהן בתפקיד 'הקרדינל הראשי של פריז'. לוסטיז'ה נולד כיהודי, בהיותו בן 14 המיר את דתו וגדל במנזרים. הוא מעולם לא התנכר למוצאו היהודי, והתבטא כי הוא 'יהודי שהגשים את עצמו'. "הוא התמודד על משרת האפיפיור, וכמעט היה לנו כומר יהודי".

ראש הישיבה חותם: "מה אנחנו יכולים לומר על זה? בעיני, אלה הם החלטותיו של הקב"ה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!