הרצוג מתקרב ודרעי מסבך: לא נוותר על שום תיק

לא צריך להדרים לאילת כדי להתלהט, ואפילו לא לצאת לרחוב תחת השמש הקופחת כדי להתחמם. למקרא הדו"ח המלא בשורות הבאות, יישרף לכם הפיוז גם אם תשבו בחדר ממוזג.

מדובר בדו"ח של הצוות הבין-משרדי לקידום עמידה ביעדי הגיוס, שהוקם על-פי החלטת הממשלה, בהתאם לסעיף 26טו 2 לחוק הגיוס המתוקן. בראש הצוות עומד מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, ורשימת הבכירים החברים בו מדברת בעד עצמה: מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן, הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי, מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג, ראש אכ"א האלוף חגי טופילנסקי, מנכ"ל הרשות לשירות הלאומי אזרחי שר שלום ג'רבי, ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון והמשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר.

פרטי הפרטים של הדו"ח שהוגש לבג"ץ בערב החג, חלפו מתחת לרדאר. חברי הכנסת החרדים נדהמו לגלות בימים האחרונים כי בלשכת ראש הממשלה מבקשים להביא את הדו"ח לאישור הממשלה, ככתבו וכלשונו, במסגרת החובה הנובעת מחוק הגיוס לאשר את הדו"ח בממשלה תוך ארבעים יום. אחרי הדרך הארוכה שהם עשו בהעברת חוק הגיוס המתוקן, מרגישים כעת חברי הכנסת החרדים כמו נהג מונית המגלה בסוף הדרך שהנוסע הוליך אותו בכחש ולקח אותו לסיבוב כשארנקו מרוקן.

מטרת הקמת הצוות הבין-משרדי, נקבעה בסעיף 26טו2. (א) לחוק הגיוס. על רקע הבג"ץ שהוגש נגד החוק, המנדט שניתן לצוות - כמעט בלתי מוגבל. "הצוות", כך נכתב (וכל הציטוטים מכאן ואילך הם מהדו"ח עצמו), "יגבש תכנית רב-שנתית לתקופת ההסתגלות הראשונה הכוללת אמצעים שיקדמו את העמידה ביעדי הגיוס. לשם כך רשאי הצוות, בין השאר, להציע תיקוני חקיקה ולהמליץ על שימוש בתכניות קיימות שהן בתחומי האחריות של משרדי הממשלה, לרבות תכניות המעוגנות בהחלטות הממשלה, בהוראות תקנות כספים ומשק (תכ"מ) של החשב הכללי במשרד האוצר ובמבחני תמיכות". זה מה שנקרא, צ'ק פתוח.

גם מועד להגשת המלצות נקבע מפורשות: "הצוות יגיש את התכנית, לשר הביטחון, לא יאוחר מתום 120 ימים מיום תחילתו של תיקון מס' 21; שר הביטחון יגבש הצעת החלטה, בהסכמת השר הממונה, בהתאם לתכנית שהוגשה לו כאמור ויביאה לאישור הממשלה לא יאוחר מ-40 ימים מיום שהוגשה לו התכנית". מועדי האישור בממשלה קשיחים, וכך גם עיגון מעורבות הצוות לכל אורך הדרך: "הצוות יערוך מעקב מתמיד אחר יישום החלטות הממשלה, במהלך תקופת ההסתגלות הראשונה ותקופת ההסתגלות השנייה. הצוות ידווח לשר הביטחון ולשר הממונה, אחת לשנה, על ביצוע הוראות סעיף זה ובכלל זה על אמצעי המעקב שננקטו".

עד כאן בנוגע למסגרת, מכאן ואילך כמה נקודות חדות, שפיצים של ממש, ממסקנות הצוות. הצוות הבין-משרדי ממליץ על נקיטת צעדים ממשיים לעידוד הגיוס לצה"ל, החל משינוי מבחני התמיכות לכוללים ולישיבות, קטנות כגדולות, עבור להקמת ישיבות הסדר לחרדים והקצאת משאבים לעידוד הגיוס במגזר, וכלה בבילוש וחיפוש אחר בחורי ישיבות מתחזים, באמצעות חוקרים, הצלבת נתונים ומעקב אינטרנטי.

אך מדוע להרבות בהקדמות? הסעיפים הרי הם לפניכם. קראו, וראו. הסעיף הראשון הוא, "מבחני התמיכות בישיבות ובכוללים". על פי המוצע בדו"ח: "ישונו מבחני התמיכה של משרד החינוך במוסדות לימוד תורניים באופן שתינתן הטבה למוסד תורני עבור גיוסו של כל תלמיד שלמד במוסד לפחות חצי שנה במהלך השנה שקדמה לגיוסו לצה"ל או לשירות הלאומי אזרחי. התמיכה תינתן למשך שנה מיום גיוסו של התלמיד, אם התגייס לצה"ל (בערך של 100%-150% נקודת זיכוי), ולמשך חצי שנה אם התנדב לשירות הלאומי אזרחי (בערך של 75% נקודה)".

במטרה לשנות סדרי בראשית ולקבוע מוסכמות חדשות, קובע הדו"ח כי תלמידים שיגויסו לשירות האזרחי, יוכלו להוסיף ולהיכלל במצבת תלמידי הכוללים והישיבות: "התלמיד המגויס יחשב כתלמיד במוסד התורני לצורך עמידה בתנאי הסף למתן תמיכה למוסד, החל משנת התקציב שלאחר הגיוס, למשך שנה, ככל שהתגייס לצה"ל ולמשך חצי שנה אם התנדב לשירות הלאומי אזרחי (בטחוני בלבד). משרתים בשירות לאומי-אזרחי 20 שעות שבועיות או 30 שעות שבועיות יוכלו להמשיך וללמוד בכולל חצי יום ומוסד הלימוד ייתמך בגינם בגובה של 50% נקודת זיכוי ו- 35% נקודת זיכוי בהתאמה".
שינוי מודל התקציב נקבע כיעד, לא רק בישיבות הגדולות ובכוללים, אלא גם בישיבות הקטנות. להלן הסעיף במלואו: "העלאת התקצוב של מוסדות חינוך (ישיבות קטנות) המגייסים תלמידים בגיל צעיר: הצוות מציע לבחון האפשרות לשנות את האופן בו מתוקצבים מוסדות חינוך חרדיים (ישיבות קטנות), כך שיתאפשר מתן הטבה למוסדות מהם בחר חלק ניכר מהתלמידים להתגייס. בכלל זה ממליץ הצוות לבחון האם נדרשים תיקוני חקיקה שיאפשרו המלצה זו". מישהו אמר 'מכינות צבאיות'?

תחום נוסף שהדו"ח מתמקד בו הוא "פיקוח ואכיפה". אם לא די לנו בהצקות שחוו בחורי הישיבות ותלמידי הכוללים עד היום - מעתה ואילך הם יוגברו ויתוגברו משמעותית (ראה טבלה), וייאכפו יותר מהנהוג בחקירות מס הכנסה. "יוקם ויתוקנן במשרד הביטחון מערך הכרה בישיבות ובתלמידיהן ואכיפה כלפיהם. מערך האכיפה יבצע ביקורות פיזיות בישיבות ובכוללים בהם לומדים דחויי שירות, תוך הרחבת היקף ותדירות הביקורות לכ-3 ביקורות שנתיות במוסד לימוד. כמו כן, ייעשה שימוש במידע אינטרנטי ואחר לגבי דחויי שירות פרטניים, שאינם מקיימים את הוראות החוק, לשם הבאתם לגיוס. המערך ייתן מענה לצרכי משרד הביטחון, צה"ל ומשרד החינוך".

תוכנת 'עקוב אחרי' תבלוש לא רק אחרי סרבני התייצבות במדור בני ישיבות, אלא גם אחרי הבחורים שהתייצבו בלשכות: "יתנהל מעקב עיתי אחר המוסדות, באמצעות ביקורות ודיווחים יזומים, ויתבצעו תהליכי עדכון וביטול הכרה במידת הצורך. המערך ייתמך במערכת ממוחשבת בעלת ממשקים לצה"ל, משרד החינוך ורשויות נוספות (בטל"א, ביקורת גבולות וכד') כדי לאפשר מעבר מידע בין כלל הגופים לטיוב עבודת הפיקוח". ורק לצוות שישב על המדוכה אף אחד לא אמר: עצור, גבול לפניך.

בעזות מצ"ח
מארגני הכינוסים נגד מכשירי הסלולרי הלא כשרים יוכלו לנופף מעתה ואילך בשוט חדש, היות ועל פי מסקנות הדו"ח, המעקב אחרי הבחורים יגיע גם לרשתות החברתיות. הדו"ח מורה על "ביצוע בקרה ומעקב פרטני על מעמדים לשירות ביטחון שיש חשד שאינם עומדים בתנאי הדיחוי באמצעות: ביקורים חוזרים בישיבה בה הם רשומים; הפעלת משרדי חקירות למעקב פרטני ומוסדי; ניטור אינטרנטי (כגון רשתות חברתיות)". המשמעות היא, שכל תלמיד ישיבה ש'נפל ברשת' והעלה פוסט/תגובה/ציוץ שנותר לנצח ברשת כאות קין – יהיה חשוף מעתה ואילך לחקירת מצ"ח, גם אם ישוב בתשובה ויכה 'על חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח'.

לפי לשון הדו"ח, המערך שיוקם יאפשר לבלוש אחרי כל בחור, בכל המאגרים הרלוונטיים – ללא צורך בסיבה או נימוק. 'חוק המישוש הצה"לי' הזה, ייושם באמצעות, "הצלבות בסיס הנתונים מול מאגרים נוספים: משרד הכלכלה – תלמידים הרשומים בישיבה ונמצאים בהכשרות מקצועיות; ביטוח לאומי – אל מול גמלאות – עבודה; ביקורת גבולות – יציאה מהארץ; משרד החינוך - אגף מוסדות תורניים".

אם יישום הסעיפים הראשונים עלול להציק לכל בחור ישיבה ואברך כולל שייעדר על רקע חופשת מחלה, ניחום אבלים, או השתתפות בשמחה, הרי שהסעיף הבא הגיוני למדי ומטרתו לשים יד על מתחזים: "צוות מקצועי בראשות משרד הכלכלה ובשיתוף משרד החינוך ומשרד הביטחון יגבשו מנגנון דיווח לגבי תלמידים הלומדים במסגרות של הכשרה תעסוקתית על חשבון שעות הלימוד בישיבה, כפי שמתיר החוק, בכדי לאפשר אכיפה מיטבית גם בהקשר זה".

תחומים נוספים בהם מתמקד הדו"ח הם: "יצירת כלים לשילוב בתעסוקה"; "עידוד הצטרפות לשירות הלאומי אזרחי" – באמצעות העלאת דמי השירות, הוספת מסלול ומתן תמיכה למשרתים שמוסיפים ללמוד בכולל; "תשלום למעונות עבור ילדי משרתים"; "סיוע למתגייסים בתחום הדיור". הסעיף האחרון כבר הודלף ויצר סערה תקשורתית על רקע העדפת משרתים חרדים, אבל אותנו מעניינים סעיפים אחרים שנבלעו בכותרות התקשורת החילונית על העדפת חרדים. קחו נשימה, ועברו לסעיף הבא.
על רקע שתיקת חברי הכנסת החרדים, קובע הצוות כי תינקט מדיניות של יד קשה נגד מי שמעודד ההתנכלות למתגייסים החרדים. תחת הכותרת "טיפול בהסתה והתנכלות כנגד חרדים מתגייסים וכנגד מגייסים", נקבע: "יש להפעיל מדיניות אכיפה מחמירה, יעילה, מהירה ומרתיעה כלפי עוברי עבירות הסתה והתנכלות לחרדים מתגייסים או לגורמים מהצבא או מהשירות הלאומי-אזרחי המגייסים. לשם כך, ממליץ הצוות על המשך פעילותו של צוות משנה קבוע המורכב מנציגי פרקליטות המדינה, אכ"א, הפרקליטות הצבאית והמשטרה, אשר יפעלו לקישור נאות בין המתלוננים לגופי החקירה והתביעה ויביאו להאצת הטיפול בתלונות עד הבאת האשמים לדין".

הטיפול בהסתה נגד חיילים חרדים יורחב גם למוסדות החינוך, ולמעשה, יאיים על כל ועדת קבלה שתבקש לדחות, מסיבות שונות ולעיתים מוצדקות אובייקטיבית, ילד חרדי שאביו לובש מדים. "טיפול בבתי ספר המדירים ומפלים ילדי מתגייסים ומגייסים: מדור שילוב חרדים בצה"ל, החטיבה לעידוד גיוס, מסלולים ייחודים ותורניים במשרד הביטחון ויחידת הפיקוח על המגזר החרדי ברשות לשירות הלאומי אזרחי יעבירו לנושא תפקיד שימונה לכך באגף החרדי במשרד החינוך תלונות בדבר הדרת ילדי מתגייסים ממערכת החינוך, במטרה לייעל את תהליך הטיפול בהן. תלונות מעין אלו, ככל שיועברו למשרד החינוך, יטופלו בעדיפות עליונה, תוך כוונה להפעיל מדיניות אכיפה מחמירה למיגור התופעה. התלונות יטופלו על ידי ראש המחוז החרדי במשרד החינוך". כאן נקבעת למעשה, 'כיפת ברזל' לילדי חיילים הלומדים במוסדות החרדיים, ללא כל קשר לרמתם החינוכית-תורנית. תנו כבוד ללובש המדים.

חרדים להסדר
אם חשבתם שקראתם די והותר ממסקנות הצוות, חכו-חכו, זוהי רק ההתחלה. עיקרי הדגשים בתוכנית ומרבית המשאבים הכלכליים, מופנים לאיתור בפועל של מתגייסים חדשים, כולל באמצעות הקמת ישיבות 'הסדר' חרדיות. כך, תחת הכותרת "תכניות הכנה ומסלולים לעידוד גיוס", ממליץ הצוות: "יורחבו באופן משמעותי תכניות חינוכיות – קהילתיות ומסלולי המשך לשם עידוד הגיוס ובכלל זה תכניות 'אחריי באמונה', 'גדנ"ע חרדים', מרכזי מידע אזוריים, מסגרת קדם צבאית חצי שנתית פנימייתית, ישיבות 'דרך חיים' ומסלולי 'הסדר' לחרדים ותמיכה בכיתות הטכנולוגיות החרדיות המופעלות על ידי משרד החינוך. משרד הביטחון/האגף הבטחוני חברתי בתיאום עם משרד החינוך יקצה את המשאבים והאמצעים להקמת והרחבת מסלולים אלה".

הפעילות הזאת תתבצע גם באמצעות אגפי הנוער ברשויות המקומיות. הדו"ח מורה על "הסדרת הפעילות ביחידות קידום נוער חרדי ברשויות המקומיות ברחבי הארץ: משרד הביטחון/האגף הבטחוני חברתי בשיתוף עם הרשויות המקומיות הרלוונטיות, יפעיל במסגרת יחידות קידום הנוער תכנית לעידוד והכנה לקראת השירות הצבאי/אזרחי".

גם התקשורת החרדית תגויס, באמצעות, "תכנית תקשורתית: בהתאם לצורך, תגובש ותופעל תכנית תקשורת ופרסום מתאימה ותכנית אסטרטגית להתמודדות הסברתית למול קהל היעד הספציפי בהקשרי גיוס ושירות". אותנו ב'קו עיתונות', טרם גייסו וגם לא יגייסו.

כדי להביא ליישום הסעיפים וההנחיות החדשות ממליץ הצוות על "הקמת מערך קשר לקהילה החרדית: האגף הבטחוני חברתי במשרד הביטחון יקים מערך קשר לאוכלוסייה החרדית שיופעל על ידי רכזים שיפעלו בשטח בפריסה ארצית, שיהוו כתובת מול הרשויות והקהילה החרדית ויקדמו בתוך הציבור החרדי באזור תכנית הכנה ייחודית ומותאמת, יצירת קשר עם ישיבות, רבנים ונציגי ציבור חרדים באזור, וכן הפעלת מוקד פניות וטיפול בפרט – המיועד להורים, לבני נוער מתעניינים תוך תיאום הליך הרישום והגיוס בין המעוניינים ולשכות הגיוס".

בצד מערך הקשר תוקם גם "מנהלת חרדים בצה"ל, אשר תהווה גורם מרכזי האמון על שילוב חרדים
בשירות הצבאי בתחומים הבאים: תהליכי גיוס, מיון, שיבוץ והשמה בשירות, פיקוד על חיילי נצח יהודה בשנת המשימה וכן תהווה כתובת לקהילה החרדית אל מול הצבא".

על מנת שלא לאפשר להטביע את ההמלצות במצולות, מתחת לפני הים האדום, קובע הצוות את החלוקה בין גורמי התקצוב וכן את דרכי העבודה ליישום הדו"ח. פרק מיוחד מוקדש ל"המשך עבודת הצוות וצוותי המשנה", ונכללות בו הנחיות מדויקות: "נוכח הוראות סעיף 26טו2 (ה) לחוק, וכן לאור אופיין המורכב של המלצות הצוות המצריכות התגייסות מצד מספר גופים ממשלתיים לשם השלמתן, בכוונת הצוות להתכנס מדי שישה חודשים, בהתאם למועדי הדיווח לממשלה על עמידה ביעדי הגיוס כקבוע בחוק - לביצוע מעקב אחר יישום ההמלצות וטיפול בחסמים, ככל שישנם. לשם כך, ראשי צוותי המשנה יגישו לצוות, באמצעות מנכ"ל משרד הביטחון, דו"ח בדבר ההתקדמות ביישום ההמלצות, כל אחד בתחומו, לא יאוחר מ-14 ימים טרם התכנסות הצוות. כמו כן, ראשי הצוותים ידווחו למנכ"ל משרד הביטחון על כל חסם משמעותי בהליכי היישום של ההמלצות".

כמה מחברי הכנסת החרדים שקיבלו את הדו"ח ונתבקשו להעביר את הערותיהם, קיבלו פיק ברכיים ומיהרו לקבוע פגישות דחופות עם הגורמים האחראים במשרד הביטחון. פרוש וגפני שירו בשבועות האחרונים בתוך הנגמ"ש החרדי, שמו לשעה קלה את היריבות הסיעתית והאישית בצד, וקבעו פגישות דחופות וחשאיות – לא עם יוסי דייטש בירושלים, אלא עם צמרת משרד הביטחון ואגף כוח אדם בצה"ל, באזור המרכז, במטרה להעביר את רעת הדו"ח בטרם יובא לאישור הממשלה.

נותר רק לקוות שכמו בסיבובים הקודמים, גם בפעם הזאת השניים יעשו את העבודה, ויתגייסו לשירות המילואים הכי לא מתגמל שיש בישראל, כשהם מורעלים וממוקדי מטרה.

אף שעל
המפגש הראשון בין יו"ר ועדת הכספים לבין מי שהוא הכתיר (בכותרת הראשית שפורסמה לפני שבועיים ב'קו עיתונות') כ"אויב הפוליטי של הציבור", בה"א הידיעה, התרחש בישיבת קודקודי הקואליציה הרעועה, למחרת הפרסום. שר החינוך נפתלי בנט, קם בבוקר, קרא את הכותרת שהפכה אותו לאויב, והוא בכלל (בקדנציה הזאת לפחות) לא ידע שהוא כזה. כשבנט פגש את גפני, בחברתם של נתניהו ודרעי, הוא הופתע להיווכח כי יו"ר ועדת הכספים משדר עסקים כרגיל, ופיו – נופת צופים.

בפרפרזה לאמירתו של המשכיל משה מנדלסון, הרי שהנורמה השלטת במערכת הפוליטית החרדית היא: 'היה אדם בביתך ואויב בצאתך'. תקוף את ליצמן במהדורת הערב, והיפגש עמו בבוקר כדי לדון בהעברת תקציבים מהירה. התכתש עם פרוש מעל דפי העיתון, וצא ביחד איתו למפגש מסווג עם מפקדי אכ"א, על מנת לבטל את מסקנות הדו"ח לקידום עמידה ביעדי הגיוס.
בנט שמוצא עצמו בעין הסערה החרדית, בעל כורחו, מקפיד שלא להיגרר למתקפות נגדו ומאמץ את מאמר חז"ל על הפסוק "והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם". איפוק זה כוח אך גם להבלגה יש גבול. באיזשהו שלב, לדברי הנוכחים, שר החינוך לא התאפק. כשגפני פטפט על דא ועל הא כאילו כלום לא קרה, פנה בנט אל גפני, מול עיניו המשתאות של ראש הממשלה ושאל: "אני אויב, משה, אני אויב?".
כשגפני שאל את בנט למה הוא מתכוון, דרעי הגיב, "נו, באמת. קראנו בעיתון". גפני הוסיף להיתמם והסביר: "התכוונתי שאתה יריב, לא אויב". הנוכחים הבינו שלשני הצדדים יש אינטרס לשים את ההתבטאויות מאחוריהם, עד שפתחו את יתד נאמן למחרת היום. כדי להבהיר את רצינות כוונותיו, דאג גפני שהביטאון הרשמי של דגל התורה ייצא עם אותה כותרת מתסיסה שפורסמה תחילה ב'קו עיתונות': "עדיפה ממשלה עם המחנה הציוני על ממשלה עם הבית היהודי".

הדלת עוד לא נטרקה על ממשלת אחדות עם שרידי העבודה, אך כפי שזה נראה, ממשלה בלי הבית היהודי לא תהיה. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו להישען על תמיכת מפלגת שמאל, כשבנט ואיווט מחכים לו בפינה. אם הרצוג ייכנס לבסוף זה יהיה רק בגלל שהאלטרנטיבה עבורו, הרבה יותר גרועה. שהרי, אם מושב הקיץ ייפתח כשהוא מכהן כיו"ר אופוזיציה, לא תהיה לו, כפי שמכונה בעגה הבג"צית, 'זכות עמידה' על דוכן הנואמים.

על המגעים להקמת ממשלת אחדות בהובלת יריב לוין מטעם נתניהו, נכתב כאן לראשונה עוד בטרם נפתחה החקירה נגד הרצוג. מאז ועד היום, התנאים שהציע נתניהו רק הלכו והורעו. בשלושת הסעיפים שיכולים להעניק להרצוג תירוץ לגיטימי לחבירה – נתניהו לא מוכן ו/או לא יכול לספק את הסחורה. אם תיק המשפטים היה מועבר לעבודה, הרצוג היה יכול להציג עצמו כאביר שלטון החוק, אבל כאן, נכון למועד כתיבת השורות, ביבי לא יכול (בגלל הבית היהודי) וגם לא רוצה
(מסיבות ברורות שכדי לגלותן אין צורך לערוך חקירות).

גם את תיק התרבות והספורט, אילו היה מועבר לידי העבודה, הרצוג היה יכול להציג כהישג, על רקע 'מלחמת התרבות' שמובילה מירי רגב. גם כאן, ביבי שמתקוטט עם סגן הרמטכ"ל, לא מעז להתעמת עם מירי רגב, דוברת צה"ל לשעבר. את 'תיק תקשורת' הס מלהזכיר ועל משא ומתן מדיני והקפאת הבנייה מיותר להוסיף לבנה. אם הרצוג ייכנס לבסוף ולא יצליח להניח יד על אחד התיקים האמורים, הוא לא יוכתר כמנהל מו"מ, אלא כבעל מום.

נותרנו עם השאריות, כאשר נתניהו שלא מוכן להוציא מתחת ידו שום תיק משמעותי, למעט תיק החוץ, מתנדב בשם שותפיו, ומצהיר כי כל אחת מהשותפות תצטרך לוותר. על הוויתורים של הבית היהודי והליכוד כבר דובר ובאשר לסיעות החרדיות, מיהדות התורה המאוחדת עד לזרא ממילא אין מה לקחת וגם בש"ס לא מוכנים לוותר. קבלו בפרסום ראשון, את מה שראש-הממשלה טרם שמע.
"ש"ס לא תוותר בשביל ממשלת אחדות על אף תיק. לא על הפנים, לא על הנגב והגליל, לא על הפריפריה ולא על הדתות", מצהיר יו"ר ש"ס אריה דרעי לראשונה וגם מסביר מדוע: "הרי נתניהו לא מוכן לוותר על התיקים שחשובים לו. לבית היהודי יש שלושה תיקים, כשהחינוך והמשפטים המשמעותיים יישארו בידיה בכל מקרה. אין שום סיבה שש"ס תוותר על תיקים חברתיים שהיא מחזיקה בידיה כיום, ביחס לא פרופורציונאלי למה שקיבלו השותפות האחרות".

דרעי סותם את הסכר ומותיר רק פרצה כשהוא מצהיר: "לכל היותר אסכים להעביר את האחריות על פרויקט תעלת הימים". תעלת הימים לבדה, ומעבר לכך אף שעל לא יוחזר, ואפילו לא האחריות הכבירה על הסדרת חופי ישראל, כולל אלו שממשיכים לגבות תשלום מהמתרחצים, בניגוד להוראות משרד הפנים.

תשובה מיראה
מהפונקציונרים של העבודה שלוטשים עיניים לג'ובים בממשלת האחדות, נשוב לאחדות המבוששת לבוא ביהדות התורה. את תגובת כל המעורבים בתוך הסיעה – מפרוש ועד גפני, ליצמן ועד אייכלר – שמענו בקולם, די והותר, במהלך השבועיים האחרונים. רק קולו של בנט ששורבב למריבה, לא נשמע, ולא משום שהיה עסוק בטקסי יום העצמאות ומשחק הכיסאות (עם נתניהו ורעייתו) בחידון התנ"ך.
מראשית הקדנציה הנוכחית בנט הציב לפניו מטרה לבנות יחסים טובים עם החרדים. לבנות ולא לשקם, שכן יחסים כאלו מעולם לא היו. בקדנציה הקודמת בנט עוד ניסה, דרך מכר משותף מעבר לים, נגיד חרדי ניו-יורקי רב השפעה, לחבור לש"ס וליהדות התורה. כשהסיעות החרדיות התמהמהו, מתוך התחשבות במאווייו של ראש הממשלה, בנט חבר לברית זוגיות עם יאיר לפיד והסוף ידוע. הפי-אנד לא היה שם.

בקדנציה הנוכחית בנט בא עם רצון כן ואמיתי לשים את הקדנציה הקודמת מאחוריו. הוא לא מתחשבן ושואל מה קדם למה, ולא עוסק בשאלת הביצה והתרנגולת. "מבחינתי תקראו לי בעל תשובה", הוא אמר פעם בחיוך לאחד מהחברים החרדים. רק שבפוליטיקה אין 'תשובה מאהבה', אלא אך ורק 'תשובה מיראה' כחלק ממאזן אימה.

החשבון הפוליטי של בנט פשוט למדי. נתניהו ששתה את המנדטים של בנט בקשית, בימים ובשעות שלפני הבחירות, מתייצב לימינו של בנט בכל סוגיה ולא מסתיר את רצונו לגמד עד כמה שניתן את הבית היהודי. לא המנהרות (מפניהן דווקא בנט הזהיר כפי שנחשף בטיוטת דו"ח המבקר), לא דאע"ש על הגדרות ובטח שלא האיום האיראני שהפך לבלתי רלוונטי, מדירים שינה מעיניו של ביבי. בקדנציה הנוכחית נתניהו ממוקד מטרה לכבוש גבעה אחר גבעה, מאחז אחר מאחז. זו הסיבה לכך שבמו"מ הקואליציוני מול הרצוג, נתניהו לא מוכן לשמוע על הוצאת הבית היהודי מהממשלה. גפני כן, ביבי לא. גם החיבוק הזה לא נובע מאהבה אלא מיראה. ביבי לא יפקיר את המשבצת הימנית, ויעשה כל שלאל רגלו, כדי לדחוק ממנה את הבית היהודי.

בסיטואציה הזאת, בנט זקוק לחרדים, כפי שהם זקוקים לו ואולי אף יותר. בראייה צופת פני עתיד, בנט הפך מראשית הקדנציה לשר לויאלי, יותר מכל שרי החינוך שקדמו לו. בשיחות סגורות הוא מציג לראווה שלוש רפורמות שהועברו בתקופתו, והיו מונחות מאובקות על המדף מתקופת פירון: קייטנות הקיץ, סייעת שניה בגני הילדים והקטנת הצפיפות בכיתות. בתכנון המקורי, החרדים הודרו מהרפורמות. תחת שרביטו של בנט ובניגוד למתוכנן, הוכללו המוסדות החרדים בשלוש הרפורמות ללא יוצא מן הכלל (ברפורמה שנועדה לפתור את בעיית הצפיפות נכללו רק הרשתות, אחרי שהוברר כי התופעה כמעט ואינה קיימת במוסדות המוכש"ר והפטור).

היומן של בנט ושל שלוחו כמותו, ראש המטה טל גן צבי, עמוס בפגישות עם חרדים. לא רק עם הנציגים בכנסת, אלא (בעיקר) עם מנהלי המוסדות בשטח. כשבלו"ז של לשכת בנט מופיעים השמות ליברמן ולוין, מרבית הסיכויים שמדובר במנהלי סמינרים ומוסדות, ולא בחבריו לכנסת ישראל.
על כל טענה מטענותיו של גפני שהובאו כאן לפני שבועיים יש לבנט הסבר. הבטחת הכנסה, מעוכבת בגלל קריטריונים שנקבעו במשרד המשפטים (כפי שהרחיב סגן שר האוצר, בראיון שהעניק ל'קו עיתונות' בשבוע שעבר). בנט יכול לחתום על התקנות כאן ועכשיו, אך המשמעות, לאור הנחיות משרד המשפטים, תהיה הדרת אלפי משפחות אברכים שקיבלו תמיכה בשנים עברו ולפיכך ייפסלו מלהיתמך כעת. הוא הדין לגבי תקציבי תמרוץ וטיפוח, תגבור לימודי יהדות ושאר ירקות. בנט לא צריך להכביר מילים. שאר נציגי ש"ס (איציק כהן) ויהדות התורה (פרוש וליצמן), הבהירו כי את הטענות יש להפנות למנסח ההסכם הקואליציוני. כאילו הם עצמם לא היו באותו מעמד.

על משקל אמרתו של מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר ולפיה, לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים, גם בנט מאמין שהמתקפה של גפני נגדו נובעת ממניעים פנים מפלגתיים. אם ילך לסיור עם ליצמן, יתקוף אותו גפני וחוזר חלילה. זו הסיבה לכך שגם השבוע, כשנאלמו תרועות הפסטיבלים, הוא נמנע מלהגיב למתקפות ונותן להן לחלוף מעל ראשו מבלי משים, כמו מטס חיל האוויר הדליל, ביום העצמאות האחרון. אם כמה מהפוליטיקאים שלנו יאמצו את הגישה, כולנו ננשום לרווחה.

אורח לרגע
את העיתונאי אברי גלעד שהיטיב לתאר את ההזנחה והלכלוך שמותירים אחריהם הילדים החרדים, כדאי להפנות לאלעד. כמו בדיחות על השוויגער, שרק לאישה, ולא לבעל, מותר לספר - כך גם תחלואי המגזר. מה שאסור למגיש חילוני לומר כמביט מהצד בגלל הניחוח המזלזל שמזכיר קריקטורות אפלות וסטיגמות נוראיות, מותר לנו לומר בינינו לבין עצמנו, כביקורת בונה. כל מי שמסתובב בערים ובשכונות חרדיות, יודע שיש דברים בגו. הרבה מעלות לחינוך החרדי. שמירה על סדר וניקיון, לא נכללת בהן.

כשידידי הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין אמר לי בראשית השבוע שהוא מגיע לסיור באלעד, חשבתי לעצמי שסיור משותף, בחום בלתי נסבל של ארבעים מעלות בצל, לא יחדש דבר, והופתעתי לטובה. עטוף בשתי שכבות - ווסט חסידי שמעליו חליפה ארוכה - פרוש ג'וניור לא נח לרגע כשהוא מתרוצץ מאתר לאתר ומצביע על המנופים, הבאגרים, המשאיות והטרקטורים.
בראש העיר הצעיר מאלעד, ניכרות תכונות שמזכירות ראשי ערים דורסניים, אנשי עבודה, כמו חולדאי בתל אביב ויונה יהב בחיפה (ולא בגלל מה שיהב מעולל בעיר האדומה לדגל התורה). ישראל פרוש נוהג להגדיר עצמו בהפרזה כ"שרת של העירייה". כשהוא מגיע לאתר בנייה, אכן קשה להבדיל בין פועל למפעיל.

תנופת בנייה של מוסדות ציבור מורגשת בכל פינה אחרי שנים של הקפאה, אך גולת הכותרת היא הניקיון. בימי ההקמה של צוריאל קריספל הגינות והפארקים היו סמלה של העיר, ובימי עוניה, אותם גינות ופארקים מוזנחים, העידו על בלותה.

לפני שנה בדיוק הייתה אלעד דוגמה וסמל לכל הרע בפוליטיקה החרדית. כיום היא דוגמה הפוכה: בכל החזיתות שוד ושבר, ורק בעיר בעלת היסטוריית המאבקים והתככים הבלתי פוסקים, שורר שקט יחסי. נותרו לפרוש עוד שנתיים וחצי בתפקיד ובלי כל קשר למה שיקרה בבחירות הבאות, מעשיו בתקופה שנותרה, ינציחו את תדמיתו הציבורית.

אחרי חבלי לידה לא קלים של עיסוק מיותר בפוליטיקה פנימית, דומה שמשהו טוב מתחיל. מעגלי תנועה חדשים נבנים עם השקעה סביבתית, כביש גישה נסלל עם הקדשת מחשבה לסביבה הירוקה, כספים מוקצים לשיקום הגינות ופיתוח החצרות הפנימיות בבנייני המגורים. באוויר יש תחושה של לבלוב, ולא רק כמטאפורה. בהמשך השבוע שמעתי ממנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה ישראל דנציגר שביקר בעיר התרשמות דומה: "ביקרתי בהרבה ערים ואני יודע להבדיל בין דיבורים ריקים על פיתוח סביבתי לרצון אמיתי ויוזמה".

השורה התחתונה שמורה לראש העיר ישראל פרוש: "אנחנו משקיעים עשרות מיליונים בניקיון ובשיפור חזות העיר, אבל בראש ובראשונה צריך להשקיע בחינוך. אני חדור אמונה שאם אנחנו בעירייה נשקיע בניקיון, ניתן יהיה לפעול במקביל גם מול ההורים וילדיהם, ולחנך לתרבות של סדר וניקיון".

חובת ההוכחה על פרוש ג'וניור ולפניו שנתיים וחצי של עבודה לא קלה, אבל תודו שזהו המשפט האחרון שהייתם מצפים לשמוע מראש עיר חסידי שמזוהה אוטומטית-סטיגמטית, עם הקצאות לבתי כנסת ולמקוואות. כנראה שלא רק אברי גלעד אלא כל אחד מאיתנו, צריך ללמוד איך לא לעשות הכללות. לפעמים אורח לרגע, רואה יותר מתושב קבע.

הטור מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!