כתב 'בחדרי' ואיש זק"א - במיידנק הזדעזעתי לראשונה בחיי

עד שאתה לא שם, קשה לחוש את גודל הזוועה. וכן גם אני, לא חשבתי שכך אתרשם מהביקור במחנה ההשמדה מיידנק בפולין.

כמתנדב זק"א ותיק, אני כבר רגיל לצערי למחזות קורעי לב, שאני נמנע מלפרטן. מטבע הדברים, עם הזמן, נוצרת קהות חושים, והמקרים הקשים משפיעים פחות ופחות על הרגש האנושי.

כל מקרה הוא מצער וכואב, אך בשל ההרגל, הרגש האנושי נשחק ופחות משפיע, לפחות בטווח המיידי.

עתה, כאשר יצאתי לביקור בפולין, לראות במו עיניי את העדויות לזוועות שעשו הנאצים ימח שמם, חשבתי שזה לא ישפיע עלי.

חשבתי לעצמי: הרי כבר ראיתי הרבה ואני מסקר כמעט על בסיס יומי אסונות וטרגדיות, ובפולין רואים את העדויות ולא את המעשים עצמם?

מסתבר שטעיתי. הלב פועם, נרעש ולא מסוגל להבין איך אדם מסוגל לבצע מעשים אכזריים שכאלה.

המדריך הרב בנימין קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל שהוצמד לקבוצה על ידי חברת 'אל על' וה'הסתדרות הציונית', ליווה אותנו במחנה ההשמדה מיידנק, תוך הסברים מקיפים ומצמררים. והמראות לא מרפים.

לפני ההסברים, ראיתי וחזיתי בצריפי הענק, בשרידי הגדרות, במשרפות הענק, בתאי המקלחות וההשמדה, צפיתי והמשכתי. זאת, עד להסברים שקיבלתי, שנתנו משמעות לזוועה.

עדות אילמת לא משפיעה, אך כשפתח הרב קלמנזון את פיו, ותיאר בפרטי פרטים את המעשים האכזריים והקשים שביצעו הגרמנים, כל בדל ברזל קיבל משמעות, כל חדר שומם מריח דם ומוות, תנור ענק שנבנה על ידי יהודי - שימש לשריפת היהודים, בור ביוב הוביל לקבר בו התחבאו ילדים מאימת הנאצים.

לא יכלתי לשאת זאת יותר. הלב סירב לקבל, הנפש הושפעה עמוקות. אלו לא סיפורים, אלו לא מצגים וחדרים. זה מחנה השמדה! עשרות אלפי יהודים עונו, הושפלו, נרצחו בדם קר על ידי גרמנים, כאן.

שירת "אני מאמין" בפאתי מחנה ההשמדה סמוך לגדרות התייל, הוציאה ממני דברים שלא חלמתי עליהם.

צריך לראות - צריך להיות, צריך ללמוד ולשמוע כדי לחוש את הזוועה. כדי למלא את החובה המוטלת עלינו: 'זכור אל תשכח אשר עשה לך עמלק".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!