קידוש ה' - שלא על-מנת לזכות לנס

פרשתנו עוסקת בעיקר בדיני הכהנים, ובמסגרת זו היא אומרת כלל גדול ביחס לכל עבודתם, והוא "ולא תחללו את־שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם" (כ"ב, ל"ב). ואמנם האבן-עזרא אומר שפשט הכתוב אמור לגבי כהנים בעבודתם, וכן כתב המשך חכמה, שהכוונה כדברי הנביא מלאכי שהוכיח את הכהנים על הקרבת קרבנות בעלי מומים ושאינם מובחרים. אמנם חז"ל למדו כאן איסור יותר כללי החל על כלל ישראל וביחס לכל המצוות, והוא המצווה היסודית לקדש את שם ה' ולמסור נפש במקום בו נדרש האדם לעבור על מצוות על-פי הכללים שנמסרו בתלמוד ונפסקו ברמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ה'.

לאור המצווה הזו הלכו דורות של יהודים למוקד מתוך גאווה וסיפוק על כך שבצעו את תפקידם בעולם וזכו לאותה מעלה עליונה של למות על קידוש ה'. כך היה בזמן גזרות היוונים בבית שני, בימי מסעות הצלב בימי הביניים, בספרד בימי האינקוויזיציה, בזמן השואה ובפוגרומים ברחבי אירופה שקדמו לה, תחת השלטון הסובייטי הרודני ובכל מהלך ההיסטוריה – היהודי הלך בראש זקוף אל המוות משום שידע, שהחיים עצמם אינם מה שחשוב, אלא האופן בו אדם חי את אותם חיים.

רש"י בפסוק שלנו מביא את דרשת חז"ל, ומוסיף כלל חשוב בענייני בטחון וקידוש ה', וז"ל – "וכשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס, שנאמר (דניאל ג', י"ח) והן לא, ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין וגו', מציל ולא מציל, ידיע להוא לך וגו'". כולנו זוכרים את הרן אחי אברהם, אביו של לוט, אשר ראה את הנס שנעשה לאברהם וקפץ לתוך כבשן האש מתוך מחשבה שגם הוא ינצל. סופו המכאיב מלמד אותנו, כי לא באלה חפץ ה'. ה' חפץ באלו המוכנים באמת למות למענו, כי הם מבינים את אפסות האדם לעומת גדלות הא-ל. אנשים כאלו, העשויים ללא חת, מסוגלים לעמוד מול אימפריות וממלכות ולבוז להם.

כך אנו מוצאים את האחים הקדושים לוליינוס ופפוס מתריסים בפני המצביא הרומי טוריינוס – "כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלקיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע [כלומר אתה!] הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך. אף על פי כן הרגן מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין" (תענית י"ח:).

מהחומר הזה קורצו מקדשי ה', זה סוג האנשים שראויים להיקרא בניו של אברהם אבינו. בימים בהם כל אחד עושה את החשבון של מה כדאי ומה משתלם ואיך ארויח מזה ואיך מזה, ראוי להעלות על נס את מקדשי ה' שבעקבות הפסוק שבפרשתנו למדו אותנו במשך כל הדורות מה באמת עיקר בחיים ומה טפל, עבור מה ראוי להקריב ומה אינו שווה להתיחס אליו. קידוש ה' היא מצוה שדוחה פיקוח נפש ומצוות רבות אחרות. כשיהודי רואה חילול ה', הוא פועל כמו משה רבנו כאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי, כמרדכי היהודי שמסרב לכרוע ולהשתחוות להמן וכדוד היוצא מול גלית המחרף אלוקים חיים. שלושתם לכאורה "סכנו" את עם ישראל, אבל כשיש חילול ה' הכל נדחה, וכך פעלו למחוק את אותו חילול מבלי לערוך חשבון מה יהיה!

יהיו הדברים לזכרון כל הקדושים שמסרו נפשם למען תקומת ישראל בארצו כדי לקדש את ה' ושלא על-מנת שיעשה להם נס.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!