תפילת ראש חודש אייר ומלחמת ליצמן בסוכריות הליקריץ - מה הקשר?

ראש חודש אייר. הזדמנות נהדרת לדבר על מתוקים – הלא כן? האמת שרציתי לדבר על הקטע הזה שחוזר אצלי מדי חודש, כשהילדים מתעוררים בבוקר ומאושרים מהעובדה שהם משתחררים מוקדם מיום לימודים, ממש כתינוק הבורח מבית ספרו. הבן והבת משווים. שניהם משתחררים בשעה אחת, והיא מרוויחה "רק" שעה אחת מכיוון שאמורה היתה לסיים בשעה שתיים, והוא מרוויח יותר (הם בודקים עם האצבעות ליתר ביטחון) כי הוא מסיים בשעה ארבע.

ואני, אני מוציאה להם מהארון את החולצה הלבנה, ובראשי מתנגנת לה מנגינת תפילת ה'הלל' הנאמרת בכל ראש חודש לאחר התפילה. מזמזמת לי בלחש את המנגינה וגם מילים שאני מאוד מתחברת אליהן. לרגעים כאלו קטנים, אני מתגעגעת לימי ראש חודש בבית הספר. מעולם לא אהבתי ללמוד. תמיד ריחפתי בעולמות משלי, כתבתי סיפורים, שירים, חיבורים, השתתפתי באירועים חברתיים, רקדתי ושרתי, הצגתי, הלחנתי, חיברתי, כל דבר שאפשר היה לעשות - ורק חיפשתי לא ללמוד. אבל רגעים שזכורים לי לטובה הם תפילות משותפות כמו בימי ראש חודש. אווירה חגיגית, חולצות לבנות, תפילה בצוותא ומנגינת 'הלל'. איני בטוחה שבתור ילדה אהבתי את הרגעים האלו כפי שהם נראים לי עכשיו בדמיון, אבל מציאות שאני מתגעגעת אליהם.

בדרך לעבודה, ברכב, אני מתפללת בעל פה – לא כל פעם אני מספיקה, אבל היום זה ממש חשוב לי, מרגיש לי כמו צורך שאסור לוותר עליו. אומרים שראשי התיבות של חודש אייר זה אני ה' רופאך, ואני חושבת פתאום שאולי מדובר גם על הרפואה לנשמה, להעניק לה טיפול שממלא אותה בבריאות. אז למה לא? תנסו את זה גם, תתחברו – זה מדהים.

ואחרי ששיתפתי מעט בהגיגיי לכבוד ראש חודש, אפשר לחזור רגע למתוקים? הטריגר היה בקשה מיוחדת של ארוחה טעימה ליום הזה, בשילוב כותרת שהתגלגלה לעיניי, על מלחמתו של ליצמן בסוכריות הליקריץ.

כידוע, מזה תקופה, מנהל שר הבריאות, יעקב ליצמן, מלחמה מתוקשרת נגד תופעת הג'אנק פוד שצוברת תאוצה ומאיימת להפיל ברשתה כל אדם ואדם – אם לא הפילה כבר.
לפי דיווח של יהודה שלזינגר בישראל היום, הגיע הורה מודאג לביקור אצל שר הבריאות כשהוא נושא באמתחתו סוכריית ליקריץ "ממש כמו צמיג של רכב, זה קשה כמו מקל".
בתגובה, הבטיח השר כי הוא מתכוון לבדוק את כמויות הסוכר במוצרים, ואף בודק אפשרות לחוקק חוק יחייב לכתוב כמה סוכר יש באוכל.

אני מנסה להיזכר בכמות הממתקים שהיתה לנו כשהיינו ילדות, לעומת הכמות שיש היום לילדיי. המבחר, ההיצע, הכל כל כך גדל. כשהייתי ילדונת קטנה, וסבתא היתה מביאה קוביית סוכר אחת קטנה, היינו שומרים עליה מכל משמר ואוכלים אותה באטיות ובשמרנות. כל מעדן היה נאכל כפית אחר כפית, בחירת טעמו וצבעו היתה בגדר התייעצות ממש, וחבילת ביסלי היתה מאורע חגיגי בהחלט. הכרתי יותר אגוזים ושקדים מאשר מתוקים נוראיים למיניהם.
אז דור השפע התפתח ואיתו באמת שוק תעשייתי מטורף של ג'אנק פוד שגורם להרבה מאוד נזקים בריאותיים. אולי הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה, וביום כזה של ראש חודש, כשהילדים שלי לא מרגישים חידוש ממעדן, או פיצה, כן להחליט ששמים יותר דגש ומנסים לשנות הרגלים. ואם אנחנו לא יכולים בעצמינו, אז אולי באמת מישהו למעלה יעשה סוף סוף מעשה לטובת כולנו, ויכריז מלחמה אמיתית. כי נכון, הם מתוקים וטעימים להם, ומפצים אותם – אך גורמים לנזק רב שאינו שווה את טעמם המתוק.

כמו כל דבר, אסור להיות קיצוניים, וגם פה – לא חושבת שיש אמא חכמה שביום אחד תזרוק הכל מהבית ותכריז מלחמה, כי זה ייכנס מדלת אחרת. ככה זה בקיצוניות. אבל אתגר קטן, הפחתה קלה, שינוי בתור התחלה, בוודאי יביא איתו את ההמשך.
עד אז שיהיה לנו חודש מבורך ומלא בבשורות טובות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!