חיכה לך אוצר - היית רק צריך להרים עיניים

מי היה מאמין שרק שבוע עבר מאז צאת חג הפסח, וחגיגות המימונה? מיד כשיצאה שבת, ועמדתי במטבח עסוקה בניקיונות, ביקשתי לתת לנשמה עוד קצת אוכל, להרגיש עוד קצת מהשבת – על אף שהיתה ארוכה. תמיד כיף לספוג עוד ממנה. או אז נזכרתי במוצאי השבת שעברה, עת יצאנו להשתתף בחגיגת 'מופלטות' אצל חברים, שהפכה לסעודת מלווה מלכה יפה ונינוחה, במהלכה, אחד החברים של בעל הבית, חיים שמו, סיפר סיפור על הבעל שם טוב. אינני יודעת מהו המקור לסיפור, אך שמחה לשתף אותו גם כאן, משום שלדעתי מוסר ההשכל שלו הוא חשוב מאוד ויכול לפתוח עיניים בדברים קטנים שאנו נוטים לשכוח במהלך היום יום שלנו.

באחד הימים אמר הבעל שם טוב לחסידיו, ארזו את מטלטליכם כי יוצאים אנחנו לדרך. ללא שאלות לקחו מיד את מספר חפציהם האישיים והצטרפו לרבם הקדוש. הלכו לעבר היער, עד שהגיעו לבית שלא היה נראה יוצא דופן. גודל סטנדרטי, שאינו מעיד על שום דבר. ביקש הבעש"ט מחסידיו שידפקו בבית ויבקשו מקום ללון בו, מבלי שיגלו כי הוא בין אנשי החבורה. וכך עשו חסידיו.
היהודי הפשוט שפתח להם את הדלת, הכניסם לביתו, פתח את שולחנו ואף הציע מיטות לכל אנשי החבורה. למחרת לא הראו הבעש"ט וחסידיו פנים כשל אנשים העומדים לעזוב. המארח לא אמר מילה, והאכיל אותם גם היום. לאחר מספר ימים כאלו, החל האוכל לאזור מהבית שלא היה משופע גם כך. האיש התנצל על מנות האוכל הזעומות, אך החבורה לא עזבה את הבית. רק ביום שלא נותר דבר, והאיש החל להתנצל שכבר אין לו גם מה למכור עבור אוכל – קמו הבעש"ט וחסידיו ועזבו את הבית. טרם יציאתם, גילו לו החסידים כי האיש הקדוש שהה בביתו. נרעש ונרגש היה האיש והחל לשחזר את הימים האחרונים, האם נהג במספיק כבוד, האם נהג כפי שצריך – והסתובב חסר מנוחה מפני שלא ידע האם היה מארח מספיק טוב.

לא נותר לו זמן רב להרהר במצב, שכן בני משפחתו רעבו ללחם. יצא האיש ליער כשהוא חרד מגורל בני משפחתו, נשא עיניו לשמים וצעק, 'אבא, אנא, עזור לי כדי שאוכל לתת אוכל לילדיי. הם אינם אשמים במצב – אל תשאיר אותנו חסרי כל'.

לא עבר זמן רב, ושכנו הגוי דפק על דלת ביתו, כשהוא חצי שתוי. 'קח את מטבע הזהב', אמר לו הגוי. 'קנה לי בקבוק שתיה וביתר קנה מה שתרצה לעצמך'.

שמח האיש כל כך, שלא היסס ולא חשב על כלום. מיד יצא לעבר מקום שוק, קנה את הבקבוק, קנה מאכלים עבור בני משפחתו ושב לביתו.

למחרת חזר על עצמו הסיפור, והגוי, שהחל להשמיץ את בני משפחתו, ביקש מהיהודי מקום להיות בו. "אינני חוזר לביתי", הבהיר ליהודי. "אחרי ההתנהגות שלהם, הם לא יכירו אותי עוד". כעבור מספר ימי אירוח, כשהוא מקבל מטבע מדי יום, אמר היהודי לשכן הגוי כי מכיוון שהוא נשאר בביתו, יאחסן אותו בעליית הגג למען יהיה לו נוח יותר. כעבור תקופה קצרה פנה הגוי ליהודי ואמר לו: "אתה איש כל כך טוב והיית כה מסור אלי, אגלה לך סוד. לא רחוק ביער, נמצא אוצר השייך לי. מכיוון שלא אתן אותו לבני משפחתי, אתן אותו לך על הדרך מה התנהגת אלי. כשאמות – גש לשם וקח את האוצר".

כעבור זמן לא רב, מת הגוי השיכור, והיהודי ניגש למקום על פי הסימנים, מצא את האוצר והפך לבעל רכוש גדול.

משהגיע לבעש"ט וסיפר את המעשה שקרה מאז עזבו את ביתו, אמר לו הרבי הקדוש: "היית יהודי טוב, התפללת, עשית מה שצריך – אבל מעולם לא הרמת עיניים לשמים וביקשת מה' שייתן לך את צרכיך. האוצר היה צריך להגיע אליך והיה אמור להיות שלך – אבל בשמים חיכו שתרים סוף סוף את העיניים ותבקש אותו. לכן עשינו הכל כדי שתגיע למצב שבו תרים עיניים לשמים ותבקש, זה הכל".

לפעמים אנחנו מרגישים שאנו עושים כל מה שעלינו לעשות, אבל שוכחים פשוט להרים עיניים לשמים ולבקש – מי יודע איזה אוצר אנחנו מפסידים?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!