בימבה אחת ו-4 הפתעות – נסיעת מבחן עם דאצ'יה לודג'י
כאילו לא די בחברות הרכב הרבות הקיימות בארץ, נחתה עלינו לפני שנה וחצי חברה חדשה – דאצ'יה, "הרמי לוי של המכוניות" • יצאנו לסיבוב כמעט בלעדי עם הרכב הגדול שהם מציעים וחזרנו עם תובנות מפתיעות על הרכב ותובנה מפתיעה לחיים * "צביקה בדרכים" עם דאצ'יה לודג'י
- צבי ריבלין
- כ"ח ניסן התשע"ו
- 5 תגובות
.
מכירים את התחושה הזו של נטייה לזלזל במישהו ואז, כשמכירים אותו באמת, לקבל חבטה מהזהות האיכותית-האמיתית שלו? זהו בקצרה סיפורה של משפחת דאצ'יה – "הרמי לוי של המכוניות" - ושל ארבעת ילדיה: סנדרו, סנדרו סטפווי, דסטר, דוקר ולודג'י.
אבל הפעם נדבר על הילד הגדול במשפחה, הלודג'י, זה שמכיל שבעה מקומות ונועד להלחם בעקשנות על מקומו באחד הסיגמנטים הפעילים והבועטים.
אולי כדאי קודם על לעשות היכרות עם דאצ'יה.
הסיפור על דאצ'יה נשמע כמו התחלה של בדיחה – מותג רומני, בעלות צרפתית וייצור מרוקני, אבל היא השם החדש בשוק הרכב. מותג לא מוכר שצץ פתאום עם כמה סוגים שונים לגמרי שכל אחד מהם מתגלה כאיכותי ומוצלח בתחומו, והוא מאלץ את שאר המתמודדות "לחשב מסלול מחדש". האמת היא שבאירופה המוצר הזה מוכר כבר משנת 2012 והוא די הפך לסיפור הצלחה (מעדות אישית, דגמי החברה ממלאים את רחובות אירופה, אבל בארץ מדובר עדיין בשלבי הנחיתה האחרונים שלו ולמרות שהוא נמצא איתנו קצת יותר משנה, החשש מלווה אותו.
זוכרים את הימים ההם לפני 20 וכמה שנים כשהעולים מברית המועצות הביאו איתם את הרכבים של סקודה? אז כולם צחקו, אבל סקודה התגלתה כמציאה של ממש והפכה היום לשם דבר. אני מאמין שדאצ'יה היא הסקודה הבאה, כשההבדל הוא במחיר הזעום שדורשים בדאצי'ה.
בכתבה הקודמת סיפרנו לכם שהכתבות שלנו הולכות להתמקד כעת ברכבי מיני-מיניוואן (מיניוואן קומפקטי), ואי אפשר לדבר על הסיגמנט הזה מבלי לדבר על הלודג'י.
אז עכשיו הגיעה הזמן לדבר על הכלה עצמה – הלודג'י.
מבחוץ היא נראית כמו בימבה מוגדלת. רק מביני דבר יבחינו שמדובר ברכב של שבעה מקומות והרוב התמים יחשוב שמדובר בעוד רכב עבודה של חשמלאים או בעלי מלאכה אחרים שזכה לבאגז' הולם. העוברים והשבים מביטים בה, אבל לא בגלל עוצמה שהיא מקרינה (כי היא לא) אלא בגלל שהיא לא מוכרת כמו גם בגלל מראה חמוד וחינני כשלעצמו. מבחינת "מה יאמרו הבריות", אין ספק שעבור רוב הציבור שמעדיף לא להוציא עיניים לחינם, זו המכונית המושלמת.
הקונסולה המרכזית והדשבורד נראים פשוטים למדי. הקונסולה מונגשת עם מסך דיגיטלי, פתחי אוורור וכפתורי השליטה על מערכת האוורור בלבד. ההגה חף מכפתורים מלבד קרוז קונטרול לשליטה אפשרית על הנסיעה וידית ההילוכים היא ידנית בלבד כמקובל בחברה ונראית שברירית למדי. מאוחר יותר גיליתי שהמסך הדיגיטלי אינו מתפקד טוב (לפחות ברכב ההדגמה) וקשה להפעלה. יצויין כי מלבד אלו, הלודג'י מגיע גם עם מחשב דרך שמציע עזרה בתחומים שונים כמו מועדי טיפול ברכב, טווח הנסיעה, צריכת הדלק ועוד.
כיוון שאנו מדברים על המראה הכללי, לא הופתעתי לגלות שבלודגי' יש השפעה מחברת רנו, שבאה לידי ביטוי לפחות בהגה הזהה לזה המורכב ברנו גרנד-סניק (מתחרה ישיר) כמו גם בלחצן השליטה על מערכת האודיו הממוקם מאחרי ההגה. לעומתם, צורת מסגרת הכרום העוטפת את המסך הדיגיטלי ופתחי האוורור מזכירה את זו המורכבת ברנו קפצ'ור.
בכלל, העובדה שבתא הנוסעים יש כמה נגיעות של כרום כמו גם עובדת שילוב הצבע האפור הבהיר בתא הנהג, גרמה ללודג'י להציג חזות טובה מזו שהיתה בגרסא הראשונית שלה ומכפי שהוא באמת, ואני חייב לציין כי למרות החומרים הפלסטיים הפשוטים, הם התגלו כבנויים בצורה מהודקת ומצוינת ולא איימו להתפרק באמצע הדרך.
כבר כשהנסיעה החלה, הבנתי שטעיתי. ייתכן וזה הקונץ של תיבת הילוכים הידנית שנועדה להרגיש כוחנית וייתכן שזה אכן המנוע, אבל הרגשתי כוח והרבה. הבימבה המגודלת יצאה מחניית דאצ'יה בכל הכוח ועשתה את עבודתה בנאמנות, בכוחנות ובזריזות מופלאה.
מנוע הטורבו בנפח 1.2 ליטר המייצר יחידת כוח של 115 כו"ס ובעל הספק של 19.3 קג"מ ב-2,000 סל"ד מספק יחידת כוח חזקה מהצפוי וגורם לנסיעה להפוך לחלקה ומהנה מאוד. באיכות הנסיעה אני חייב לציין גם יציבות על הכביש, כולל במהירויות גבוהות וביצוע סיבובים בצורה מושלמת.
אחרי שהגעתי למחוז חפצי והעליתי עליו את משפחתי הופתעתי מחדש. גיליתי שהוא מרווח מאוד. למרות שאורכו עומד על 4 מטר ו49 סנטימטרים ורוחבו על 1,75 בלבד, מתברר שהמראה הזה מטעה ושהיושבים בשורה השניה מאחור יכולים להתרווח בנוחות במקומותיהם. אולי זה הגובה של הרכב שמעניק יתרון ותחושת נוחות שלא קיימת בחלק מהמתחרים, ואולי העובדה שהוא לא עמוס בדפנות עבות שתופסות את החלל הפנימי, אבל כך או כך התוצאה היתה אחת: רכב מרווח. כל היושבים גם העידו שמלבד המרחב הנוח, נוחות הכיסאות עצמם לא נופלת מהנוחות ברכבים אחרים.
גם כשהעליתי נוסע שישי וביקשתי ממנו לשבת מאחור כדי לבדוק את נוחות הנסיעה שם, גיליתי שהיא סבירה בהחלט. אמנם לא עבור אדם בוגר, אבל עבור תינוק בסלקל או ילד.
תא המטען מעניק 207 ליטרים עם פתיחת כל שבעת המושבים ו-837 עם קיפול המושבים האחוריים, והעובדה הזו מצריכה אתכם להרכיב גגון במקרה ותרצו למלאות את כל המושבים אך בו בזמן גם לא להצטמצם במזוודות. (ניתן לרכוש גם תיבת מטען המורכבת על הגג ומכילה 400 ליטר).
ההפתעה השלישית שלי נגעה לצריכת הדלק. המנוע הקטן בעל ההרקה הישירה ומגדש הטורבו לצד ידית ההילוכים הידנית עשו את שלהם ובנסיעה משולבת צרך הלודג'י ליטר דלק עבור כל 16.6 קילומטר, מה שמציב אותו כאחד הרכבים החסכוניים ביותר בסיגמנט, אם לא החסכוני שבהם.
דאצ'יה לודג'י מגיע במנוע בנזין או במנוע דיזל, כשהאופציה הראשונה תעלה לכם 99,940, והשניה בתוספת של 5,500 שקלים בלבד. זו היתה הנקודה הרביעית שהוכיחה לי שלעולם אסור להסתכל על חזותו של אדם ולקבוע החלטות על פיו.
כרגיל, אני משתדל להיות אובייקטיבי, אבל נראה שהחבילה המשתלמת מדברת בעד עצמה.
אבל הפעם נדבר על הילד הגדול במשפחה, הלודג'י, זה שמכיל שבעה מקומות ונועד להלחם בעקשנות על מקומו באחד הסיגמנטים הפעילים והבועטים.
אולי כדאי קודם על לעשות היכרות עם דאצ'יה.
הסיפור על דאצ'יה נשמע כמו התחלה של בדיחה – מותג רומני, בעלות צרפתית וייצור מרוקני, אבל היא השם החדש בשוק הרכב. מותג לא מוכר שצץ פתאום עם כמה סוגים שונים לגמרי שכל אחד מהם מתגלה כאיכותי ומוצלח בתחומו, והוא מאלץ את שאר המתמודדות "לחשב מסלול מחדש". האמת היא שבאירופה המוצר הזה מוכר כבר משנת 2012 והוא די הפך לסיפור הצלחה (מעדות אישית, דגמי החברה ממלאים את רחובות אירופה, אבל בארץ מדובר עדיין בשלבי הנחיתה האחרונים שלו ולמרות שהוא נמצא איתנו קצת יותר משנה, החשש מלווה אותו.
זוכרים את הימים ההם לפני 20 וכמה שנים כשהעולים מברית המועצות הביאו איתם את הרכבים של סקודה? אז כולם צחקו, אבל סקודה התגלתה כמציאה של ממש והפכה היום לשם דבר. אני מאמין שדאצ'יה היא הסקודה הבאה, כשההבדל הוא במחיר הזעום שדורשים בדאצי'ה.
בכתבה הקודמת סיפרנו לכם שהכתבות שלנו הולכות להתמקד כעת ברכבי מיני-מיניוואן (מיניוואן קומפקטי), ואי אפשר לדבר על הסיגמנט הזה מבלי לדבר על הלודג'י.
אז עכשיו הגיעה הזמן לדבר על הכלה עצמה – הלודג'י.
מבחוץ היא נראית כמו בימבה מוגדלת. רק מביני דבר יבחינו שמדובר ברכב של שבעה מקומות והרוב התמים יחשוב שמדובר בעוד רכב עבודה של חשמלאים או בעלי מלאכה אחרים שזכה לבאגז' הולם. העוברים והשבים מביטים בה, אבל לא בגלל עוצמה שהיא מקרינה (כי היא לא) אלא בגלל שהיא לא מוכרת כמו גם בגלל מראה חמוד וחינני כשלעצמו. מבחינת "מה יאמרו הבריות", אין ספק שעבור רוב הציבור שמעדיף לא להוציא עיניים לחינם, זו המכונית המושלמת.
הקונסולה המרכזית והדשבורד נראים פשוטים למדי. הקונסולה מונגשת עם מסך דיגיטלי, פתחי אוורור וכפתורי השליטה על מערכת האוורור בלבד. ההגה חף מכפתורים מלבד קרוז קונטרול לשליטה אפשרית על הנסיעה וידית ההילוכים היא ידנית בלבד כמקובל בחברה ונראית שברירית למדי. מאוחר יותר גיליתי שהמסך הדיגיטלי אינו מתפקד טוב (לפחות ברכב ההדגמה) וקשה להפעלה. יצויין כי מלבד אלו, הלודג'י מגיע גם עם מחשב דרך שמציע עזרה בתחומים שונים כמו מועדי טיפול ברכב, טווח הנסיעה, צריכת הדלק ועוד.
כיוון שאנו מדברים על המראה הכללי, לא הופתעתי לגלות שבלודגי' יש השפעה מחברת רנו, שבאה לידי ביטוי לפחות בהגה הזהה לזה המורכב ברנו גרנד-סניק (מתחרה ישיר) כמו גם בלחצן השליטה על מערכת האודיו הממוקם מאחרי ההגה. לעומתם, צורת מסגרת הכרום העוטפת את המסך הדיגיטלי ופתחי האוורור מזכירה את זו המורכבת ברנו קפצ'ור.
בכלל, העובדה שבתא הנוסעים יש כמה נגיעות של כרום כמו גם עובדת שילוב הצבע האפור הבהיר בתא הנהג, גרמה ללודג'י להציג חזות טובה מזו שהיתה בגרסא הראשונית שלה ומכפי שהוא באמת, ואני חייב לציין כי למרות החומרים הפלסטיים הפשוטים, הם התגלו כבנויים בצורה מהודקת ומצוינת ולא איימו להתפרק באמצע הדרך.
כבר כשהנסיעה החלה, הבנתי שטעיתי. ייתכן וזה הקונץ של תיבת הילוכים הידנית שנועדה להרגיש כוחנית וייתכן שזה אכן המנוע, אבל הרגשתי כוח והרבה. הבימבה המגודלת יצאה מחניית דאצ'יה בכל הכוח ועשתה את עבודתה בנאמנות, בכוחנות ובזריזות מופלאה.
מנוע הטורבו בנפח 1.2 ליטר המייצר יחידת כוח של 115 כו"ס ובעל הספק של 19.3 קג"מ ב-2,000 סל"ד מספק יחידת כוח חזקה מהצפוי וגורם לנסיעה להפוך לחלקה ומהנה מאוד. באיכות הנסיעה אני חייב לציין גם יציבות על הכביש, כולל במהירויות גבוהות וביצוע סיבובים בצורה מושלמת.
אחרי שהגעתי למחוז חפצי והעליתי עליו את משפחתי הופתעתי מחדש. גיליתי שהוא מרווח מאוד. למרות שאורכו עומד על 4 מטר ו49 סנטימטרים ורוחבו על 1,75 בלבד, מתברר שהמראה הזה מטעה ושהיושבים בשורה השניה מאחור יכולים להתרווח בנוחות במקומותיהם. אולי זה הגובה של הרכב שמעניק יתרון ותחושת נוחות שלא קיימת בחלק מהמתחרים, ואולי העובדה שהוא לא עמוס בדפנות עבות שתופסות את החלל הפנימי, אבל כך או כך התוצאה היתה אחת: רכב מרווח. כל היושבים גם העידו שמלבד המרחב הנוח, נוחות הכיסאות עצמם לא נופלת מהנוחות ברכבים אחרים.
גם כשהעליתי נוסע שישי וביקשתי ממנו לשבת מאחור כדי לבדוק את נוחות הנסיעה שם, גיליתי שהיא סבירה בהחלט. אמנם לא עבור אדם בוגר, אבל עבור תינוק בסלקל או ילד.
תא המטען מעניק 207 ליטרים עם פתיחת כל שבעת המושבים ו-837 עם קיפול המושבים האחוריים, והעובדה הזו מצריכה אתכם להרכיב גגון במקרה ותרצו למלאות את כל המושבים אך בו בזמן גם לא להצטמצם במזוודות. (ניתן לרכוש גם תיבת מטען המורכבת על הגג ומכילה 400 ליטר).
ההפתעה השלישית שלי נגעה לצריכת הדלק. המנוע הקטן בעל ההרקה הישירה ומגדש הטורבו לצד ידית ההילוכים הידנית עשו את שלהם ובנסיעה משולבת צרך הלודג'י ליטר דלק עבור כל 16.6 קילומטר, מה שמציב אותו כאחד הרכבים החסכוניים ביותר בסיגמנט, אם לא החסכוני שבהם.
דאצ'יה לודג'י מגיע במנוע בנזין או במנוע דיזל, כשהאופציה הראשונה תעלה לכם 99,940, והשניה בתוספת של 5,500 שקלים בלבד. זו היתה הנקודה הרביעית שהוכיחה לי שלעולם אסור להסתכל על חזותו של אדם ולקבוע החלטות על פיו.
כרגיל, אני משתדל להיות אובייקטיבי, אבל נראה שהחבילה המשתלמת מדברת בעד עצמה.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות