החשק לנקום בקרובים הוא החזק ביותר

"לא תיקם ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (יט. יח)

"לא תקם", הכוונה שאם מישהו הרע לו או ציער אותו, שלא יגמול לו כמעשהו הרע, ו"לא תיטור", דהיינו, שגם לא יזכור בלבבו את הרע שהרע לו, ו"אהבת לרעך כמוך", דהיינו, שאותו אדם שהרע לך והעליב אותך, לא רק שלא תנקום בו, ולא רק שתעקור מלבך זכרון מה שעשה לך, אלא אף תאהב אותו אהבה גמורה כמוך.

המצוות הנ"ל נראות הגיוניות כאשר מדברים אודותם להלכה, אך כאשר מגיעים למעשה, כאשר נפגשים בניסיונות, צריך להיות כמעט כמו מלאך בכדי לקיימן, וכך כותב המסילת ישרים (פרק יא): "גם השנאה והנקימה קשה מאוד שיימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאוד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה, על כן לכשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מידותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא, והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אמנם גזרת מלך היא, והמקראות גלויים באר היטב, אינם צריכים פירוש, (ויקרא יט): לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור את בני עמך (שם).

ועניין הנקימה והנטירה ידוע, דהיינו נקימה להמנע מהיטיב למי שלא רצה להיטיב לו או שהרע לו כבר, ונטירה להזכיר בעת שהוא מטיב למי שהרע לו איזה זכרון מן הרעה שעשה לו, ולפי שהיצר הולך ומרתיח את הלב ומבקש תמיד להניח לפחות איזה רושם, או איזה זכרון מהדבר, ואם לא יוכל להשאיר זכרון גדול, ישתדל להשאיר זכרון מועט.

יאמר דרך משל לאדם: אם תרצה ליתן לאיש הזה את אשר לא רצה הוא לתת לך כשנצרכת, לפחות לא תתנהו בסבר פנים יפות, או אם אינך רוצה להרע לו, לפחות לא תטיב לו טובה גדולה ולא תסייעהו סיוע גדול, או אם תרצה גם לסייעו הרבה, לפחות לא תעשהו בפניו, או לא תשוב להתחבר עמו ולהיות לו לריע,

אם מחלת לו שלא תראה לו לאויב, די בזה, ואם גם להתחבר עמו תרצה, אך לא תראה לו כל כך חיבה גדולה כבראשונה, וכן כל כיוצא בזה ממיני החריצות שביצר מה שהוא משתדל לפתות את לבות בני האדם על כן באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו – "ואהבת לרעך כמוך", כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש" עכ"ל.

אמנם, מה שהדגישה התורה "ואהבת לרעך כמוך", רעך, דהיינו, הידיד הקרוב אליך ביותר, כגון בני משפחה והידידים הקרובים, ובעיקר מכוונים הדברים על הבעל או על האישה, שמצוות אלו – קשה כפליים לקיימן כלפי הקרובים אלינו ביותר, כי העלבונות הבאים מהם, ואפילו הדקים, כואבים מאוד, כמו מחט דקה החודרת עמוק עמוק לתוך הבשר, והחשק לנקום, ואפילו נקמה קטנה – חזק ביותר, ובאה התורה להדגיש ולהודיע לנו שנזכור שהנשמה שבקרבנו היא מהעולמות העליונים, ובאמת, בכוחנו להיות כמלאכי מעלה ולמחול, ואף לא לזכור הרעות והעלבונות שעשו לנו, וזהו שמסיים הכתוב, "אני ה'", שהקב"ה הוא הנותן לנו את הכח לעמוד בזה למי שרוצה בכך.

בברכת שבת שלום וקיץ בריא ומבורך

צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!