זו הסיבה שחיתנתי זוג באמצע ספירת העומר

התורה הקדושה מצווה אותנו מצוות רבות הקשורות ב'בין אדם לחברו'. פרשת השבוע אותה נקרא בשבת הקרובה, פרשת 'קדושים', היא הפרשה עם המספר הרב ביותר של מצוות, שחלק גדול מהם עוסק במצוות שבין אדם לחברו כמו "ואהבת לרעך כמוך" ועוד. לעשות טוב עם השני, זו חובה ומצווה.

מבין מצוות התורה בפרשה, ישנה מצווה מרכזית: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ופרשו חכמים שהכוונה היא לדון את החבר לכף זכות, וכפי שאמרו במשנה במסכת אבות - אותה אנו קוראים בשבתות אלו של ימות הקיץ - "הוי דן את כל האדם לכף זכות". והכוונה שהרואה את חברו עושה דבר שניתן לפרשו באופן חיובי וניתן גם לפרשו באופן שלילי, מצווה לדון אותו באופן חיובי.

הלוא כמעט לכל מעשה שאדם עושה אפשר לתת כמה משמעויות. התורה מצווה עלינו לחפש את הטוב אצל השני כל העת. גם כשלעיתים זה בלתי אפשרי, עדיין, חובה עלינו לחפשו. וכך שמעתי את כ"ק האדמו"ר מטאלנא מפרש את דברי המשנה: כמו אותו כף נעליים שמטרתו לעזור ולסייע לאדם לתחוב את כפות רגליו לתוך מנעליו, גם אם אלו מדויקות והדבר קשה - כן גם מצווה האדם להשתמש ב'כף זכות' לדון את חברו, כשזה קשה, דחוק ולא נוח. ודברי פי חכם חן.

בצדק תשפוט עמיתיך
בערב פסח, עסקנו כולנו בביעור החמץ. הברקנו את הבית, מירקנו, ועשינו הכול כדי לקיים את מצוות "בל יראה ובל ימצא" עלינו הצטווינו בחג זה.

לילה לפני ליל הסדר, אנו מצווים על מצוות "בדיקת חמץ". נטלנו נר ונוצה, ושוטטנו ברחבי הבית כדי לחפש אולי נותר עוד פירור חמץ. אך מה עושים עם הנר והנוצה והכף למחרת? שורפים אותם בשריפת חמץ. ולכאורה, נשאלת השאלה מדוע שורפים גם הנר? מילא הנוצה והכף, הלא היו חלק מבדיקת החמץ ואף נגעו בו, אבל הנר, הרי לא נגע בחמץ כלל וכלל? ותירץ האדמו"ר מבעלזא זצוק"ל, שמי שמחפש חסרונות - חמץ - אצל היהודי, אחת דינו להישרף.

זו החובה שלנו. "בצדק תשפוט עמיתך". לחפש כל העת לדון לכף זכות. למצוא תמיד את הטוב בשני, ולא חלילה את הרע. וכתפילתו הידועה של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק: "אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד במעלת חברנו ולא בחסרונם".

זכות הציבור שלא לדעת
השבוע נתקלתי בדברים שכתב בדם לבו מי שכיהן שנים רבות כראש מועצת 'זכרון יעקב', עו"ד אלי אבוטבול: "בסוף השבוע האחרון נפלה פצצה, מבחינתי", הוא כותב ומפרט, "המשטרה החליטה שיש תשתית ראייתית להעמיד אותי לדין בגין איום על עסקו של אדם... תמונתי התנוססה בכוונת מכוון בעיתונות הארצית ובטלוויזיה יחד עם ראשי רשויות שהואשמו בשוחד, בגניבה, בשחיתות, בהטיית מכרזים, ועוד... כך נדחקו תוך 48 שעות לקרן זווית 26 שנות עשייה ודאגה. הכול ירד לטמיון. ההשפלה עצומה והכאב הוא בלתי נתפס... גיליתי כמה רוע יש בבני אדם וצרות עיין שהופכת אנשים למפלצות אדם ועל אף המחיר הקשה המשכתי בשליחותי". בהמשך הוא אף כותב כי הוא מתפטר מתפקידו, אותו כה אהב.

אני מכיר רבות בשנים את עו"ד אלי אבוטבול. איש עשיה בכל איבריו, רגיש מעין כמוהו ועושה חסד. אני יכול לומר בפה מלא, כי אני בטוח בחפותו ובניקיון כפיו, ומאחל לו שבמהרה יתבררו הדברים לאשורן והכול יתברר כעורבא פרח.

ולעניינינו, המצווה לדון לכף זכות, תקפה גם במקרה שיש עובדות ברורות ומוצקות הנוטות לדון אדם לכף חובה. אך מה קורה כאשר אין עובדות כאלו? השתרשה בקרבנו תרבות השופטת אדם בטרם ניתנה לו האפשרות להוכיח את חפותו. ואגב, הנימה של הדברים הללו, נשמעת רבות מפי אנשים שנחשדו או נחקרו. העיתונות מורחת עמודים שלמים על החשדות, התמונה מופיעה בענק על גבי העמודים הראשונים, וההשפלה אותה חווה נשוא החקירה, היא פעמים קשה יותר מהחקירה עצמה.

בל נשכח כי לכל אדם כזה יש משפחה, חברים, קהילה, ובראש ובראשונה - נפש. לא אחת הועמדו אנשים על עמוד הקלון, הפסידו את מקום עבודתם, הוכפשו והושמצו, כשלבסוף התברר כי אין דברים בגו.

אינני בא לכפור ב'זכות הציבור לדעת', אך לפעמים עלינו לזכור כי ישנם מקרים שבהם 'זכות הציבור שלא לדעת!'. כל עוד לא הובררו העובדות, כל עוד מתנהלת חקירה ובדיקה, יש להשאיר את הדברים בפרופורציות הנכונות. להנמיך את הלהבות ולשמור על כבודו של נשוא החקירה.

למה חיתנתי את הזוג בספירת העומר
בשבוע האחרון הכנסתי תחת החופה זוג נחמד וקצת מפורסם, שדבר חתונתם אף הגיע לעיתונות. יחד עם ההודעות והתמונות שיצאו, פורסמה אף העובדה כי אני הייתי הרב שחיתן אותם. כיוון שאנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר, שבהם כידוע לא עורכים חתונות, היו שתמהו הכיצד חיתנתי אותם? אני שמח שאותם מלינים, היו הוגנים דיו לבדוק ולגלות כי הדברים נעשו על פי דין ובהוראת מועצת הרבנות הראשית.

ברמה האישית, אני משתדל לדון לכף זכות את מבקריי גם אם הם לא נהגו עמי כך. חשוב להבהיר כי בהלכה ישנם שיטות שונות לגבי נישואין בימי הספירה. אני הקטן, בהוראת רבותיי, עשיתי ואעשה הכול כדי לקדש שם שמים בכך שלא אתן את התענוג לאף תנועה לא אורתודוקסית לחבק את הזוג לזרועותיהם ולהעמיד אותם תחת חופה, שלא כדת משה וישראל במאת האחוזים.

חיזוק מיוחד ומרגש קבלתי מידידי הרה"ג רבי חזקיהו סמאין שליט"א, ראש מחלקת רישום נישואין ורבנים במשרד הדתות וכן מהגאון רבי שמחה וויס שליט"א רבה של עמק חפר, ועל כך תודתי להם. יהי רצון שלא יארע דבר תקלה על ידי מעתה ועד עולם.

לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!