סיפור חייו: היהודי המבוגר בעולם וניצול השואה מחיפה

ישראל קרישטל מחיפה שנכנס לפני מספר חודשים לספר השיאים של גינס כ"גבר המבוגר ביותר בעולם" בעקבות גילו המופלג (112) הוא גם ניצול השואה המבוגר ביותר, לאחר ששרד את אושוויץ.

בראיון לאתר בחדרי חרדים, מספרת בתו שולה קופרשטוק את סיפורו: "כשהמלחמה פרצה בספטמבר 1939 אבי היה בלודז' שבפולניה, בן 36, נשוי ואב לשני בנים, לאחר חודשיים החליטו להפוך את לודז' לגטו וגידרו אותה, בהתחלה היה אפשר לצאת ולהיכנס, ובאיזשהו שלב אסרו את הכניסה והיציאה. הייתה תקופה של הטלאי הצהוב. מרדכי חיים רוּמְקוֹבְסקי, שהיה ראש היודנראט בגטו בלודז', אמר אז לאבי וחבריו היהודים שאם הם יהיו יעילים אז הגרמנים לא יציקו להם, ואכן הוא הקים שם מפעלים לכל מיני מוצרים כגון נעליים וכפתורים ובגדים, ואף עשה עבודות יזומות".

לדברי שולה, "הייתה תקופה קשה בגטו לודז', היו רעב ומחלות וקשיים, אבי היה בעל מפעל ממתקים, והגרמנים אהבו מאוד את הממתקים שלו ולכן הותירו אותו בחיים לכל אורך השנים בהן הגטו היה פעיל. לפי מה שקרה, כל יום היו צריכים לשים מספר מסוים של אנשים לפי מה שהגרמנים ביקשו ולשלוח אותם לאושוויץ, אבי היה כמה פעמים ברשימות ומאחר והוא היה פעיל ועשה שוקולדים וממתקים ומשקאות מתוקים, הגרמנים כל פעם הורידו אותו מהרשימות.

"ב-1944 כשאבי היה בן 41 הוא עזב את גטו לודז', ממש לקראת סוף התקופה, ונשלח לאושוויץ עם אשתו, לאחר ששני בניו מתו ממחלות עוד בתוך הגטו. כשאבי הגיע עם אשתו לאוושויץ הפרידו בין הנשים לגברים וזו הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה, היא נשלחה למשרפות והוא נשלח למחנות עבודה. היה שם באוושויץ שלושה שבועות, שם הם בנו מסילות, חפרו בורות בשביל לזרוק את הגופות וחלק מהזמן הם צעדו את מה שנקרא 'צעדת המוות'. גם אבי נאלץ לעשות כך עד שהתמוטט ואושפז.

"במאי 1945 כשאבי היה בן 42, הרוסים שיחררו אותו. הוא היה עדיין חולה ותשוש, שקל 37 קילו והלך על הקביים, הוא חזר ללודז' שבפולניה והתחזק, הקים שוב מפעל והתחתן עם אימי ע"ה, נולד לו שם בן שהוא אחי. בשנת 1950 הוריי ואחי עלו לארץ, ופה אבי הקים מפעל ממתקים בחיפה. עד אמצע שנות ה-70 המפעל היה נקרא 'סוכריות קריסטל', זה היה מותג מוכר ואהבו את זה. אבי היה מתפרנס בכבוד, הוא היה אדם חרדי ממש, מתפלל כל בוקר, מניח תפילין ולומד תורה".

הוא נהג לספר לכם על מה שעבר עליו בשואה?

"כן בטח, הוא היה משתף אותנו בסיפורים, בהזדמנויות רבות היה יושב ומספר לנו, שהיה איזה טריגר או פרסום כלשהו הוא היה מספר לנו".

מה היה המסר הכי חשוב שלו, כלקח מהשואה?

"לא משהו מיוחד. הוא תמיד אמר שהכל בידי שמיים, ושהכל מאת ה'. אבי היה אדם עצמאי שרצה לעשות הכל לבד, לא היה נתמך או תלוי במישהו, האמין ביכולותיו והצליח ב"ה".

מה מצבו כיום, איך הוא מרגיש?

"מרגיש כמו כל אדם מבוגר זקן, אין כל כך כוח אבל ב"ה".

איך היו התחושות במשפחה כשאביך נכנס לספר השיאים של גינס כ'גבר המבוגר ביותר בעולם'?

"לא התרגשנו בכלל, הגיל הוא לא המשמעות שלנו בחיים. האדם מאחורי הגיל זה מה שחשוב, זה שהחליטו לציין - זה עניין שלהם. זה לא עשה לנו כלום, כל יום שהוא איתנו אנו שמחים ומאושרים, ולא צריכים שיאים וכותרות. האדם הוא העיקר לא הגיל".

מתי אמא שלך נפטרה?

"לפני 22 שנה".

בשכונה בה הוא מתגורר בחיפה איך הוא מוכר אצל השכנים?

"השכנים מכירים בו כניצול שואה מעריכים ומכבדים אותו".

יש לו על היד קעקוע של מספר?

לא, אבי הגיע מהרכבות האחרונות אז לא חתמו לו".

ביום השואה יש לו סדר יום מיוחד?

"הוא ישא תפילות לה' וידליק נרות נשמה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!