ריקי, בת 31 בת לניצול שואה: "פעם בשנה אני לא מכחישה"

כשהכרתי את ריקי לוי, אישה צעירה, גדולה ממני ממש בחודשים ספורים, לא חלמתי אפילו פעם אחת, שכל החוויות שלי כבת דור שלישי לשואה, עברו עליה כדור שני. אבא שלה הוא ניצול שואה, כבן 87, והיא רק בת 31.

"אני יושבת פה כבר כמה שעות ופשוט לא עושה כלום" – היא משתפת אותי, בשיחה מיוחדת ל'לובי נשי' - רגע אחרי שאני מגלה שהיא בת לניצולי שואה. אישה בת גילי שגדלה עם כל התסמינים שהביאו איתם אנשים מדהימים שניצחו את היטלר.

"נולדתי כשאבא, הרב שרגא גוטליב, היה כבן 55. בת זקונים לאדם בלי משפחה" – היא ממשיכה. "חווינו שקט בבית. מועקה שאין לתאר. בית של שואה – מושג שרק מי שגדל לתוכו יוכל להבין".

ריקי, היא כאמור הקטנה מבין אחיה. יש לה אח מעל גיל 50. היא אינה מסוגלת לשמוע סיפורי שואה ומעולם לא רצתה לדעת את האמת. היא קרויה על שם אחות אביה, דודתה שנספתה בשואה עם יתר בני המשפחה.

"בגיל 10 היה לי אבא בן 65 ניצול שואה – והרגשתי תמיד דפוקה עם המצב הזה", היא משתפת בכאב. "אני אפילו לא יודעת למה המועקה ועל מה התחושות שאופפות אותי. אולי זה על ההסתרה שלו, על התחושות שלי שלא יכולתי לעזור לו, על עצב אינסופי, על הפחד שהוא ייעלם לי כשאני כה צעירה. פחד גדול מזה שאבא שלי יכול להיעלם לי יום אחד, וזה יכול להיות בקרוב. זה פחד אדיר שאין לתאר – אבל זה להסתכל למציאות בעיניים".

ריקי חוותה ילדות של אנשים מבוגרים. בלי קניות, טיולים, קניונים. "תמיד הרגשתי זקנה", היא מעידה על עצמה. "ובכלל, כולם אצלנו מכחישים שהם ילדי שואה. פעם בשנה אני מוכנה להתעמת עם זה. הייתי באוקראינה – הלכתי שם עם מטפחות ולא הפסקתי להגיד 'אני הניצחון למחנות המוות שהלכו פה'".

ביום החתונה שלה, אבא בירך אותה וקרן מאושר. "את הניצחון", הוא אמר לה. "הבת הקטנה שלו מתחתנת. הוא הצליח למרות הכל. משפחה לתפארת, נכדים, נינים, והוא עלה לבד מצ'כוסלובקיה. הורים ואחים – נרצחו לנגד עיניו, והוא ניצח".

ריקי לוי היא אמנם מאוד צעירה, אך מנהלת בגאווה עסק נדל"ן מצליח, משתדלת למצות כל רגע בחיים ולהעניק את התחושה גם לילדיה. "החיים שהיטלר הרס, השפיעו על הדורות הבאים. אבל אולי כל מה שחוויתי, רק הפך אותי למי שאני באמת היום - ועל כך אין לי שום חרטה או צער. רק הדבר שחשוב להמשיך ולספר לכולם, זה על החיים של אותם אנשים שכבר לא יחזרו. על העצב הכבד, למרות החיוך".

וזה הטקסט שריקי כתבה היום, יום השואה תשע"ו: ילדה של שואה
ילדה של שואה

אבא,
כשהלכת במחנות, כשצעדת בין השורות.
אבא,
כשהרגש קפא, כשהלב כבר לא בכה.
אבא,
לגדול בשתיקה - להבין מתוך הדממה.
לחיות ב-2016 כילדת שואה.
להבין שהשקט זו הסערה,
שהצעקה לא נשמעה.
אבא שלי,
גיבור אמיתי.
צדיק ששרד את גיא המוות.
יתום שאיבד את אמו ואחיותיו.
צור איתן ששמר עלינו בתוך בועה שלעולם לא נצליח לאמוד את גודל הכאב והיתמות, והשואה שעברת, רק בהיותך בן 13.
אבא שלי,
שמעולם לא הרים משואה,
מעולם לא בלט על הבמה,
שמעולם לא הקריא בקול את סיפורו הקשה,
שמעולם לא ניסה להיות המסכן והקשה.
אתה נשארת לנו כסמל וכחומה,
אתה זה שבנית משפחה לתפארה,
אני ביתך ריקי (רבקה) רוצה לצעוק את צעקתך,
לבכות את בכייך,
להרגיש קצת קרובה אליך,
להגיד לך שאני לעולם לא יוכל להבין אותך.
לעולם לא אצליח להגיע אליך באמת,
לעולם לא אצליח לסדוק את חומות הגטו שנבנו בהיותך בן 13.
אבא,
אני ילדה קטנה לאבא גדול.
אני ילדת הקדמה לאבא שעבר שואה,
אני ילדת שואה שחוותה את השואה,
בשתיקה שלך,
במבט שלך,
בחוסר שיתוף שלך,
אני מבקשת את סליחתך שאני לא מצליחה להרגיש את הכאב הנורא שלך.
סליחה אבא.
ממני ילדת השואה שלך,
ריקי לוי גוטליב

הרב שרגא גוטליב, אבא של ריקי לוי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!