הנצנצים של הרבי מצאנז כמשל • טור דעה

בתחילת השבוע פרסמתי ב'בחדרי', את דבריו הנוקבים של האדמו"ר מצאנז אודות התופעה החדשה בעולם החסידי - לבוש מודרני וססגוני, מוחצן ובולט.

זו בהחלט תופעה משמעותית, המתפתחת בעולם החסידות, שמצד אחד פורח בעוצמה בכוחות הקדושה שבו, ורבים מתעלים והופכים לבני עלייה, אך מאידך, יש השפעות שאפשר בהחלט לייחסן לאמריקניזציה הפושה בציבור החרדי בישראל.

זו תופעה מדאיגה שראוי להקדיש לה יריעה נרחבת - והיא גורמת לדאגה למנהיגי החסידות האדמו"רים הגדולים.

רבים הרימו גבה, היו כאלה ברשתות השונות שלצערנו אף העזו ולגלגו על דבריו של האדמו"ר, בכך שנתפסו דווקא לכותרת בדבריו, על האיסור וההוראה שהעביר לחסידיו שלא ללכת עם המלבוש החסידי לשבת - בעקיטשע עם נצנצים.

אודה ולא אבוש, שאף אני במחשבה ראשונה, לתומי חשבתי כי הדברים באמת מעוררי תהייה, וכי אלו הבעיות הגדולות של המגזר החסידי? הרי לא חסרים בעיות חמורות שבעתיים, כדוגמת המכשירים שאינם כשרים וכדומה. שעליהם זועקים כל גדולי ישראל - וכמובן תופעת החזרה בשאלה, שפשתה לדאבוננו במגזר החרדי וגם החסידי, ואין כאן המקום להאריך.

לאחר מחשבה שנייה ומעמיקה - וכנראה שרק כך ניתן לרדת לעומק ההבנה בדבריהם של צדיקים - חיברתי את הדברים לתופעה נוספת בעולם החסידות: יש מקומות בהם נוצרה תחרות בקרב החסידים, ודווקא אצל צעירים מתבגרים, אלו המכונים בין היתר בז'רגון המגזרי כ"נערי הג'ל" (כמות הג'ל שהם שמים בפאות מחוץ לאזנם - יכולה לפרנס מפעלים רבים מ.ו.). ‏

התחרות היא מי "יפציץ", עם בעקיטשע חדש לשבת, כמה שיותר נוצץ ופרחוני. למי יהיו משקפיים יותר גדולות מפלסטיק. ובשלב השני, אחר החתונה - למי יהיה שטריימל גבוה יותר, או בצבע חום טבעי דווקא. ועטרה משובצת באבני סברובסקי בטלית.

צריך להבין, הנצנצים הם סמל לתרבות של רדיפה אחרי מותרות, לתרבות של שינויי מלבוש אט אט. כל תרבות כזו, בנוסף על החסרונות העצומים הקיימים בה, טומנת בחובה גם בזבוז זמן עצום. כן, אני מדבר ומתכוון לזמן של אברך או בחור חסידי, שעד לפני שנים מעטות, היה פשיטא לן שאמור להיות מוקדש ברובו לתורה וחסידות.

מתברר שאותם אלו ששקועים בזה ‏עד צוואר בימי בחרותם, ממשיכים כך גם לאחר חתונתם. וחס ושלום אל תחשבו שאני נותן פה מוסר. ואם אני נותן, נותן אני גם לעצמי, כי בתוך עמי אנוכי יושב וליבי על אותם בחורים.

אין אני ראוי לשמש כמוכיח בשער, אך לדבריו הקדושים של כ"ק האדמו"ר, ישנה משמעות רבה על עולם החסידות הצעיר והמתבגר, וזאת לבטח מכיר כל אחד ואחד השייך בצורה כזו או אחרת לעולם הזה.

היטיב להגדיר זאת הרבי מצאנז הרואה למרחוק, בדרשתו בשבת הגדול: "חוששני שביום מן הימים עוד ימכרו שטריימל משובץ ביהלומים" – כן, דווקא את הסכנה הזו, ראה האדמו"ר.

חשוב לציין, חסידיו כחסידים בפני רבם, קמו מיד והחליפו את אותם בעקיטשעס שרכשו במיטב כספם, בשביל להיות "מתקדמים", אולם רבם עורר אותם והראה להם את האמת בפנים.

שוב אינני ראוי לשמש אפילו כיהודה ועוד לקרא (באופן אישי אני גם לא חובב נצנצים במיוחד - לטעמי בעקיטשע שחור הרבה יותר יפה אבל את זה נשאיר למדור אופנה).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!