לא רוצה ילד נושר? תן לו יחס ואל תשקר

בטור האחרון שכתבתי על תופעת הנוער הנושר, שאלו אותי חלק מהמגיבים למה אני לא מציע פתרון - אם אני חושב שאני מבין את הבעיה.

דבר ראשון, אני לא חושב שאני יכול לפתור את הבעיה הקיימת, ודבר שני, להציע אני תמיד יכול, אבל לצערי לא יישמו את ההצעות בגלל אינטרסים מסוימים.

הטור הקודם נכתב מכאב, תוך כדי עצב וכאב לב עצום, לא הייתה בו כל מטרה לפגוע בעוסקים במלאכת הקודש עם הנוער הנושר, לא האשמתי את העוסקים בכך, יש שיפור עצום בטיפול בנושא, העליתי את הרגשתם ואת מצוקתם, אני יושב עם עשרות מהם יום יום, כואב ובוכה איתם, לכן היה חשוב לי לכתוב גם מה אני חושב לגבי פתרון,

הבעיה לא מתחילה כשהנער בן 16 או 17, היא מתחילה הרבה קודם, לפעמים עוד לפני הבר מצווה, משיחות שלי עם נערים נושרים, הם לא מקבלים יחס ראוי מההורים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב הם מקבלים יחס מעליב ודוחה.

שאלתי אבא לנער שרוב לילותיו מסתובב בפארקים, מתי פעם אחרונה הוא דיבר עם הבן שלו שיחה לבבית, ענה לי האבא שהבן לא רוצה לדבר איתו, אמרתי לאבא: מה חשבת? תדחה אותו שנים והוא יזנק אליך בחזרה כשפתאום תקרא לו? הנוער של היום צריך להרגיש קירבה להורים, ולהרגיש שהם אוהבים אותו, נערים מספרים לי שההורים שלהם משקרים להם בלי סוף.

נער מבקש 100 שקל מההורים, הם שואלים אותו מה הוא יעשה עם הכסף, הוא עונה להם, אם אני יגיד לכם לא תתנו, הם נודרים לו שהם כן יתנו, הוא מספר להם שהוא רוצה ללכת עם חבר לסרט, האבא צועק לו "שאני אתן לבן שלי כסף לסרט? שייגעץ אחד עוף לי מהעיניים". הנער רוצה להביא חבר הביתה לישון, האבא אומר לו בשום אופן, התוצאה - שניהם ישנים בפארק בילינסון. יש מאות דוגמאות איך ולמה אין אימון לנערים עם ההורים שלהם, ילד חייב לדעת שהבית רוצה אותו ומחכה לו ואוהב אותו.

הורים מזהים שיש בעיה עם הילד מגיל צעיר, ומבינים שהוא לא מתאים לישיבה שהם תמיד חלמו שילך, אבל הם מתביישים, אז הם דוחפים אותו בכח, עד שזה מתפוצץ ואז זה מאוחר. נער שלא מתאים לישיבה חרדית סטנדרטית, חייב ללכת לישיבה שתתאים לו, גם אם היא לא נחשבת "ישיבה למצויינים". תגידו לי שאני לא מבין בחינוך? צודקים, אתם מבינים, אז למה יש כל כך הרבה נושרים?

הורים חייבים להיות סוג של חברים של הילד, אין כזה דבר בדור של היום לדבר עם הילד רק בשולחן שבת, הילד חייב לדעת שיש לו אוזן קשבת, כל הזמן ובכל מצב. והכי חשוב שהילד ידע שהוא יכול תמיד, אבל תמיד, לספר להורים הכל בכל מכל כל, לא לפחד לדבר איתם גם על דברים שהשתיקה יפה להם.

הורים צריכים לפחד מהמשפט "מה יגידו השכנים" אם הילד לא מתאים למקום מסוים, בשום אופן לא להתעקש, אבל הורים כן מתעקשים ומתחלחלים לשמוע שהוא לא מתאים לישיבה שרצו, עובדה. הילד ברחוב.

ילד שטוב לו לא עוזב את הבית, נקודה. יש לי ילדים ואני פוחד עליהם יומם ולילה, הילדים שלי לא מפחדים לספר לי מה עבר עליהם, גם אם זה לא נעים.

יש נערים שזה מאוחר בשבילם, אבל לפחות את הנערים המתנדנדים ניתן להציל,

נסכם זאת כך.
1 נער חייב לדעת שאוהבים אותו בכל תנאי ובכל מצב.
2 הוא יודע שאבא שלו יקשיב לו על הכל, ויבין אותו ואת מצוקותיו ושאבא שלו מעולם לא משקר לו.
3 אם הילד לא מתאים למקום מסוים, תשחררו, תשאלו גם את הילד איפה הוא מעדיף, זה לא בושה, הילד לא טיפש, בסוף הוא יגיע לרחוב.
4 אם מזהים שהילד לא מתפקד בישיבה, לא לדחוף לו איזה אברך שישב איתו שעה בערב ולעצום עיניים, לברר מה הבעיה ולהתמודד.
5 נער שטוב לו בבית, ולא עובר הצקות מהוריו ושאר בני הבית, תמיד יכבד ויישאר בבית.
6 לפתור את הדילמות עם הנער בגיל צעיר מאד, גם בגיל 13 ואולי לפני, לא לחכות לגיל 16, זה מאוחר.

הורים שיתנו יחס תמידי לילדים שלהם, שזה אומר יום יום שעה שעה, יחבקו אותם ויקשיבו להם גם כשלא נוח, והילדים ירגישו שהם רצויים בבית, ויראו להם את אהבתם באופן תמידי, הסיכוי שהילד ינשור קטן.

בתקווה שלא תצא תקלה תחת ידי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!