קריעת הים: חשיבות השמחה במפלת הרשעים

בהגיענו לשביעי של פסח, היום השביעי של חג המצות, ראוי שנזכור את המאורע האדיר שהתחולל באותו יום, הלא הוא קריעת ים סוף וטביעת המצרים בתוכו. בניגוד למוסר המערבי המסולף והמעוות, בניגוד להלך רוחם של יפי-הנפש משמאל ומימין, ובתוכם כאלו שראשם מכוסה בבד כלשהו, בניגוד לכל המקרקרים הרשמיים של מדינת ישראל המביעים "צער" על מפלת האויב, הרי שתורתנו הקדושה מביעה יחס שונה למדי, יחס אשר מקבל את ביטויו המובהק ביותר בשירת הים, אשר נהגו זה מכבר לאומרה בכל יום בסוף פסוקי דזמרה, בהם מהללים את ה' כדי לגשת כראוי לתפילה. רבנו סעדיה גאון, מענקי הרוח של היהדות בכל הזמנים, העניק שם מיוחד לשביעי של פסח בסידורו בהלכות קידוש של יום טוב. שמו של החג בפי רס"ג – "חג ההשמדה".

בעקבות אותו נס עצום, ראו בני ישראל את גדולת ה' והלב עלה על גדותיו מרוב הודיה ותשבחות, עד שלא יכלו לכלוא את רוחם ופתחו בשירה. ויש להבין, שבניגוד לימינו, בו כל נער פוחז יכול לאחוז בגיטרה ולהשמיע כמה צלילים ובכך להפוך ל"אומן", הרי שבזמנים קדמונים היו הרגשות והחושים עדינים ועמוקים הרבה יותר, והשירה בטאה את תחושות הנפש העמוקות והפנימיות ביותר, מה שלא ניתן היה לבטא באמירה רגילה. על כן אמרו חז"ל בשמות רבה כ"ג, ד' – "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל"".

מדרש זה מצריך עיון, שכן הוא מזכיר את אבות האומה, אותם אנו מכירים כאיתני האמונה שעם ישראל נשען עליהם, ולמרות זאת – לא אמרו שירה לפני הקב"ה. ונשאלת השאלה מדוע, הרי וודאי זה לא בא מתוך חסרון באמונה. ובהכרח יש לתרץ, שקרה כאן בקריעת הים דבר מיוחד, אירוע מכונן בתולדות האנושות, היוצא מהגדרים הרגילים, עד שלמילים הרגילות ולסגנון הביטוי השגור אצל בני אדם אין יכולת לבטא את התחושה ונזקקים לשירה, הפורצת את גבולות דרכי ההבעה הרגילים. הבדל זה בסגנון הביטוי הוא כה עז עד שקיבל צורה משלו אף בכתב, והלכות שלמות נאמרו לעיכוב בצורת כתיבת השירה בספר תורה.

מהו אותו דבר מיוחד, שטרם היה משנברא העולם? היה כאן גילוי של שליטתו המוחלטת של ה' בעולם, וזאת על-ידי הכנעת הרשעים והצלתם הפלאית של ישראל לעיני העולם כולו. ה' גילו שהוא פועל כאן בארץ, ואינו רק ישות נשגבת בשמים. הוא מעוניין במה שקורה כאן, הוא בחר בעמו ישראל וציוה עליהם חוקים ומשפטים. ולא רק זאת, אלא שהוא קרא את שמו עליהם, ובאמצעותם הוא מראה את שליטתו בעולם. האבות השיגו ענין זה והבינו אותו על בוריו, אולם הדבר לא נגלה במציאות בפועל עד אותו רגע בו טבעו המצרים בים – "ואכבדה בפרעה!". או אז נגלית מלכות ה' בעולם במלוא תפארתה, והגיעה העת לומר שירה!

למדנו, אם כן, כי שמחתנו במפלת הרשעים אינה נובעת מכך שאנו סדיסטים צמאי דם חלילה, כפי שמנסים יפי-הנפש ועלובי-השכל להציג את היהודים הבריאים בנפשם, אלא היא נובעת מכך שדווקא באופן הזה מתגלית מלכות ה' והעולם מגיע לתיקונו! ראוי לנו לחרוט על לוח ליבנו את היסוד הגדול הזה, שעל-ידי השירה וההודיה לה' אנו מבטאים את הכרתנו בכך שהוא שולט בעולמו, ולא נהיה חלילה כפויי טובה כלפי כל הטובות שהוא עושה איתנו, ובמיוחד הדברים אמורים באותם רגעים גדולים בהם מלכותו מתגלית בעוז ובתפארת, וכפי שזכה דורנו לראות בשיבתו לארצו בדרך לאותו יום גדול ונורא בו תכרע כל ברך לפני ה'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!