חג הפסח - נתינה וקבלה ומה שביניהם: סיפור

"אמא, אני רעבה" קראה גילי בקול חלוש.
נאנחתי.
איך אוכל להסביר לקטנה את המצב הכלכלי הלא פשוט שנקלענו אליו?
מיהרתי למרוח לה מהריבה שנשארה לנו ממשלוח מנות והגשתי לה את פרוסת הלחם.
גילי אכלה בהנאה, נראה היה שהיא מתענגת על כל ביס, כאילו היא מבינה שעוד מעט גם זה ייגמר.

איך נחגוג את חג הפסח? הרהרתי בדאגה. המשכורת המועטה שנכנסה החודש הספיקה לי רק כדי לשלם חובות עבור הלוואות שלקחתי.
כיצד אוכל לקנות מצרכי מזון לחג? מצות, יין, שלא לדבר על בגדים חדשים - ואפילו חומרי ניקוי שחסרים לי בבית.
התביישתי לבקש עזרה, אך מצד שני איני יכולה להכניס את החג עם הכלום הזה שממלא את חלל המקרר.
הבנתי שכל שנותר לי הוא רק להתפלל ליושב במרומים, לייחל לנס שיקרה - כדי שאוכל לחגוג את החג יחד עם משפחתי ולהרגיש את החרות הזו שכולם מדברים עליה.

***

שקט שורר בבית הכנסת. כולם מקשיבים בדממה לדרשת שבת הגדול שנושא הרב: "עוד מעט יתקדש עלינו חג הפסח ועדיין ישנם יהודים ללא אוכל לחג", הוא קורא.
"רבותיי, סגולה נפלאה לכל ישועה היא מצוות הנתינה".
"אנו צריכים לבער מתוכנו את החמץ שבלב, את הגאווה והיהירות, ולחשוב מעט על הסובבים אותנו, להיות כמו המצה, שפלת רוח, נטולים מתפיחה של גאווה ומלאים במרץ למצות את חיינו על הצד הטוב ביותר".

שרוליק ישב בקהל. כבר שנים שהוא ואשתו מצפים לפרי בטן, אך הישועה מתעכבת.
דברי הרב עושים את שלהם, ובסיום הדרשה, שרוליק ניגש אל הרב כדי לקבל מידע על משפחה נזקקת.
לאחר מספר דקות הוא מגיע הביתה, פושט את החליפה המחויטת, ומשתף את אשתו בהחלטה שקיבל על עצמו.

אשתו מביעה שביעות רצון והסכמה, ותוך 10 דקות הם כבר מוצאים את עצמם בסופר השכונתי.
לאחר שהעמיסו את העגלה בכל טוב, הם עומדים בתור הארוך שמזדחל לאיטו. אנשים רבים פוקדים את הקופות - אך להם זה לא ממש אכפת.
הרגשה עילאית אופפת אותם, העגלה עמוסת המצרכים הזו מיועדת למשפחה מעוטת יכולת כלכלית.
הם משלמים את החשבון בשמחה, למרות הסכום הגבוה, ויוצאים מהסופר.
"נשלח את המצרכים במונית", לוחש שרוליק לאשתו.
נהג המונית נחלץ לעזרתם ובמיומנות מצליח להנדס את כל המצרכים לתוך הבגאז' העמוס.
"אנו צריכים שתיקח את המצרכים לכתובת שמואל הנביא 17" קרא שרוליק.
"מה זאת אומרת צריכים? אתם לא עולים למונית?"
"לא", קראה שרי אשתו, "יחכה לך אדם בשם בנימין, תעביר לו בבקשה את הקניות".
לאחר חילופי טלפונים ובקשות חוזרות להישאר אנונימיים, מבין הנהג את הסיטואציה שנקלע אליה ומצטרף למצווה.
"הנסיעה עליי, גם אני רוצה לזכות".

***
שרוליק ושרי מגיעים לביתם מאושרים. הטלפון מצלצל ועל הקו נהג המונית;
"רציתי לומר לכם תודה, תודה על הזכות להיות שותף במצווה שלכם, העיניים של האיש ושל אשתו נצצו, הם לא האמינו שכל זה מיועד בשבילם, ריגשתם אותי מאד ומי ייתן שירבו כמוכם בישראל".

דמעות של שמחה והתרגשות זלגו מעיניהם של הזוג המיוחד. משפחה אחת תשמח בחג ותרגיש חרות בזכותם!

***
"ובא לציון גואל" מלמל הרב שנה לאחר מכן.
בכי נשמע מעזרת הנשים, בכי של הקלה, של הודיה והתרגשות.
"ויקרא שמו בישראל": מתן.
בשעה טובה ומוצלחת, נולד להם בן קטן.
שרי נשאה את עיניה לשמים, הודתה על הטוב שנפל בחלקה והתפללה:
"קלי הטוב, עשה שנזכה תמיד להיות בצד הנותן ושנזכה לחרות האמתית, החרות שבלב".

חג פסח כשר ושמח!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!