הלילה - ליל החינוך הגדול וזמן לחשבון נפש

הלילה כולנו נשב מסובים, כל איש ובני ביתו יעשו הכל כדי שהפסח יהיה כשר כהלכתו, אך בל נשכח את מהות החג את החיוב המרכזי של 'והגדת לבנך'.

מה נגיד לו לבן?

עוד רגע מתחיל זמן קיץ מאות ואלפים של בני ישיבות יכנסו למרוץ הבלתי נגמר של מוסד הלימודים הבא, הישיבה הקטנה, הגדולה, וכן על זה הדרך.. יש אשר עתידם די נראה ברור מסיבות אלו ואחרות.. אך יש כאלו שיצאו בסופו של דבר למנוחה והתאוששות מעוד שנה של הישרדות.

וברגעים אלו נעצור לרגע ממרוץ החיים, אנשי החינוך, ההורים, והמורים. וניזכר בדברים שכתבנו בפרשת מטות, על הזמן של חשבונות, של שאלות, האם זו השנה היא שנה של מטות או שנה של מסעות?

שהרי מהם המטות? מטה פירושו מקל, יבש, קשה, ופעמים כואב. וכאשר הכניסו את כל המטות באהל מועד רק "האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח", ואיזה מטה פרח? "והנה פרח מטה אהרון.. ויצץ ציץ ויגמל שקדים". אהרון אוהב שלום אוהב את הבריות – מטהו פרח.

ומהם מסעות? מ"ב מסעות נוסע עם ישראל ממקום למקום "על פי ה", וכאשר על השולחן מונחים להם תיקים תיקים, וערמות של דפים, גליונות של סיפורים, שמות של נשמות.

נשמות שזועקות אל המושכים בחוטים, הניחו את המטות, וצאו איתנו למסעות. אין אנו יכולים עוד עם מקל / מטה יבש, אנו מבקשים שיהפוך המטה ויפריח פרחים, וזה ייתכן רק על ידי 'אוהב את הבריות', וזה ייתכן רק אם נצא יחד האב ובנו, הרב ותלמידו, למ"ב מסעות.

אל תניחו אותי - זועקת המילים, לעבור את המסלול יחידי, הושיטו לי יד שאמצא את המסע שמתאים בדיוק לי.

פעם שאלתי יהודי מה אתה עושה בחייך, ענה לי אני מתעסק בחינוך..האם פעם שמענו עו"ד שעוסק במשפטים, האם פעם שמענו מרצה שעוסק בדיבורים. בהלכות שבת 'מתעסק' זה הכי קל שיש, זה דרך אגב.. פשוט מתעסק.. אולי עדיף להיות 'מזיד' להפסיק להתעסק בחינוך, להתחיל 'לחנך'.

הלילה ליל החינוך הגדול, הלילה שבו נאמר למסובים על שולחננו, שחנוך לנער על פי דרכו זה לא פלקט בקישוט כתה... על פי דרכו זה לא לשוליים למי שכבר נפל. זה כדי שלא יהיו נופלים. על פי דרכו זה דרך חיים זה לכתחילה! כל אחד כפי מה שמוטל עליו!

והלוואי ונזכה ללכת יד ביד אב ובנו כאיש אחד בלב אחד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!