ליל הסדר של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל

1.
מדי שנה, בערב חג הפסח, מאות בּכוֹרִים היו משכימים קום ומתייצבים קודם הנץ החמה בבית מדרשו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בשכונת מאה שערים בירושלים. הם ביקשו לזכות להשתתף בסיום המהודר ביותר שערך עבורם גדול הדור.

מדוע 'המהודר ביותר?' הרב התבטא כי "סיום מסכת נחשב רק כשלומדים את המסכת היטב ומבינים את כל מה שלומדים", ומי כמו גאון הדור הקפיד ליישם זאת הלכה למעשה. בדרך-כלל, הסיום נערך על מסכת שנלמדה בשיעורו היומי המפורסם, כאשר הרב זצ"ל 'שמר' את לימוד הסוגיה האחרונה במסכת לשמחת הסיום בערב פסח. בחלק מהשנים, כאשר סיום המסכת הנלמדת בשיעור לא נראה היה באופק, מרן הקדיש את מוצאי שבתות החורף ללימוד מסכת מיוחדת, קצרה יחסית, אותה סיים בערב פסח. מתחילת החורף עד סופו, למעלה משש שעות של לימוד מדי מוצאי שבת, שבוע אחר שבוע – עבור מסכת קצרה.

באחת השנים סיים בערב פסח את מסכת הוריות, בת שלושה-עשר דפים בלבד, בלימודה השקיע את כל מוצאי שבתות החורף, נאמן לשיטתו כי סיום מסכת מקומו רק לאחר לימוד יסודי ומעמיק של כל דפי המסכת.

וכך נראה המחזה: מיד לאחר תפילת שחרית של ערב החג, בזריזות האופיינית לו, היה פותח את הגמרא ומוסר שיעור. סביבו, כשתילי זיתים, ישבו תלמידיו. נושאים ונותנים עמו, שואלים ורושמים כל הגה היוצא מפי-קודשו. "לא די לטעום מסעודת הסיום", אמר לא פעם. "גם היוצאים ידי חובה בסיום של אדם אחר – חייבים הם להשתתף בסיום עצמו, להבין לפחות את סוף המסכת".
בתום השיעור נערך הסיום. הרב אמר את ה'קדיש'. המשתתפים שרו מניגוני החג ועברו בסך להתברך בברכת חג כשר ושמח.

רבי יוד'ל שטרסברג זצ"ל, מוותיקי התלמידים, היה מגיש לנוכחים תמרים לטעימה. מיני מאפה לא היו שם, שכן בית המדרש כבר נקי ומצוחצח לחג הפסח. הרב עצמו לא טעם דבר. הוא הסתפק בארוחת הבוקר שאכל מאוחר יותר בביתו.

2.
רבים נוטים לחשוב, כי רבינו זצ"ל היה בן בכור ויחידי לאביו, הגאון רבי אברהם אלישיב – הרב מהומלא, אולם אין זה נכון: הגרי"ש היה השני והאחרון במשפחה. אחותו הבכורה, שנפטרה לאחר שנים של המתנה, נפטרה בעודה פעוטה. הרב נולד למרות בעיה רפואית של אמו, לאחר שזו קיבלה 'הבטחה' מיוחדת מאביה, בעל ה'לשם' זיע"א.

רבי אברהם אלישיב, בנו של מרן זצ"ל, טען באוזניי כי אביו הקפיד לסיים מסכת בערב פסח – למרות שבעצמו לא היה בכור – מתוך אחריותו כרב בית הכנסת 'תפארת בחורים' להוציא ידי חובה את הבכורים שבין המתפללים בסיום מסכת כהלכה.

ואכן, עשרות בכורים מכל בתי הכנסת – ולא רק המתפללים הקבועים ב'תפארת בחורים' – היו מגיעים כדי לזכות לצאת ידי חובה בסיום כהלכה.

3.
עבור רבינו זצ"ל, הימים קודם חג הפסח היו ימי 'עבודת קודש' גם מהבחינה הפיזית.
בדיקת החמץ ארכה שעות רבות, כאשר עד לפני שנים אחדות, היה משתטח על הרצפה – ובודק באמצעות הנר מתחת לארונות, מקום שיד המנקים לא הצליחה להגיע.

באחת השנים, כשסיימה עוזרת הבית גברת פחימה את הניקיונות בליל בדיקת חמץ, נכנס הרב לחדרו, הביט סביב, והודה לה בשמחה בזה הלשון: "פששש... כל-כך נקי כאן שלא צריך לעשות בדיקת חמץ!"...

בערב החג, עסק רבינו בעצמו בהכנת הסדר כאשר אחת ממלאכות הקודש החביבות עליו היתה הכנת החרוסת.

שעות אחדות לפני הסדר, לצד השאלות ההלכתיות הדחופות שהגיעו מצד מורי-הוראה ברחבי העולם, הידפקו שליחים על דלת הבית ברחוב חנן – ובידיהם מצות שנאפו על-ידי גדולי האדמו"רים אחר חצות היום עבור הגרי"ש זצ"ל.

בין השולחים בשנים האחרונות ניתן למנות את האדמו"רים מתולדות אהרן ומבעלזא.

4.
ליל הסדר.

רבינו זיע"א ישב בראש השולחן. סביבו ישבו בניו וחתניו. כל שנה הגיעה משפחה אחרת, לפי תורנות. חתנו הגאון רבי יצחק זילברשטיין מעיד: "מרן היה נראה במהלך ליל הסדר כמלאך אלוקים".

למרות שהגרי"ש לא היה נוהג להאריך בסעודות שבת וחג, ליל הסדר היה לובש צורה אחרת. לילה כיום יאיר.

לאחר התפילה, היה הרב מזדרז ללבוש את ה'קיטל' הירושלמי ופונה לסדר את קערת הסדר כמנהג זקנו האר"י הקדוש תוך הקפדה שהמצות יהיו באמצע הקערה – ולא תחתיה או בצידיה. לא פעם הביע פליאה כששמע מתלמידיו כי לא קל להשיג בחנויות קערות לליל הסדר שבהן המצות מסודרות באמצע וסביבן סימני הסדר.

לאחר סידור הקערה, שאל את בתו, הרבנית הצדקנית לאה אויערבאך ע"ה, שזכתה יחד עם בעלה יבדלחט"א להיות בשולחן הסדר של אביה מדי שנה בשנה: "האם כולם מוכנים? האם אפשר כבר לעשות קידוש?". משהשיבה בחיוב, ללא שהיות, פתח ב'קַדֵשׁ' כשבידיו גביע-הכסף העתיק שקיבל בירושה מזקנו, המקובל בעל הלשם זיע"א.

הגרי"ש היה אומר את ההגדה בקול, בניגון ובנעימה, מתוך סידור 'אוצר התפילות'. המשתתפים, בני המשפחה, היו אומרים יחד עמו בשקט.

רבינו נוהג היה לומר: "למרות שבימינו אין דרכם של בני מלכים לאכול בהַסֵיבָה, הכלל הראשון הוא שתהיה נוחה. אחרת, אין כאן הסיבה".

ואיך היתה נראית צורת ההסבה של הגרי"ש עצמו? ממש כדרך בני מלכים של פעם: היה יושב על מיטה וכמה כריות לצידו עד לגובה ראשו, כאשר קודם הסדר היה בודק את מקום ההסיבה ולפעמים היה מבקש להוסיף ולהוריד כרית עד שהיה מגיע לנוחות המרבית.

המסובים היו שרים משירי ההגדה, כשהרב מצטרף אליהם בדביקות.

5.
אחד המשתתפים מעיד: "ה'סדר' היה מלא וגדוש בדברי תורה של רבינו, שהיה שרוי באווירה מיוחדת, אבל הספיק לסיים הכל – גם את הכוס הרביעית – לפני חצות הלילה. הוא החמיר וסבר שזמן חצות חל 20 דקות לפני הזמן המופיע בלוח".

נכדי הרב ראו כסגולה לפתוח את דלת ביתו ב'שפוך חמתך'. כל מי שהיה זקוק לשידוך ופתח את הדלת, התארס באותה שנה.

בסוף הסדר, היה נוהג לשאול את הנכד ששאל 'מה נשתנה': "נו, האם קיבלת תשובות לשאלות שלך ב'מה נשתנה'?".

מיד לאחר הסדר, היה אומר את שיר השירים בטעמי המקרא ופונה למנוחה קצרה.

כעבור שעתיים, העידו נכדיו, כבר היה יושב בחדרו מול הגמרא ולומד עד אור הבוקר, או אז יורד היה לבית-המדרש ואף עובר לפני התיבה ב'תפילת טל'.

ב-20 השנים האחרונות לחייו, למרות שסבל מסוכרת, הקפיד לשתות ארבע כוסות יין. חתנו הגר"ע אויערבאך העיד, כי כתוצאה מכך, לא פעם, בגמר ה'סדר', סבל מכאבי רגליים עזים, עד שהתקשה להירדם, אך לא הסכים לוותר על מצות שתיית ארבע כוסות כהלכתה.

6.
השבוע חזר ה'פולמוס' אודות כשרות מצות המכונה. שומה עלינו לזכור: אלו ואלו דברי אלוקים חיים באשר יסודות מנהגי פסח בהררי קודש. מרן הרב אלישיב אכל בפסח מצות מכונה, ולא זו בלבד, אלא במשך שנים רבות היה אוכל מצות מכונה גם בליל הסדר.

אם מישהו חיפש סיבה למנהגו, פעם נשמעה מפיו ההתבטאות הבאה: "השאלות החמורות המונחות לפתחי מבעליהן של מאפיות למצות יד, מצביעות על הזלזול המחריד של חלק מהעובדים במצות יד, והדברים לא פשוטים"...

ואולם, מאז שחתנו הגר"ח קניבסקי נכנס למשפחה והחל לשלוח לו מצות יד שנאפו על-ידי 'חבורה' שייסד מחותנו הסטייפלער זצ"ל, החל לאכול מצות יד בליל הסדר, אך המשיך להכניס לביתו גם מצות מכונה.

כבן למשפחת אלישיב הליטאית, לא הקפיד רבינו על 'שרויה' והיה אוכל קניידלא'ך בכל ימי הפסח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!