שואת ההתבוללות: הבן האובד של ההגדה

בעומדנו עתה ערב חג הפסח בו אנו מייחדים מקום מיוחד לבן האובד שהוא בבחינת שאינו יודע לשאול, וגם עמו אנו מסבים בשולחן אחד לקירובו לכור מחצבתו, מעטים המה האנשים אשר בכלל מודעים לתופעה הנוראה של הבנים האובדים והאבודים מתוך עם ישראל - תחת עינינו הפקוחות.

אותו בן אשר הלך שבי בגלי הים הסוערים של ההתבוללות. ברובו לא יגיע כלל להסב יחד עמנו בשולחן ליל הסדר.

מי מאתנו שיברר את נתוני ההתבוללות ברחבי העולם ובמיוחד בבירות אירופה - ייתקף בחלחלה נוראה.

אני כותב את מאמרי זה בשל פניות רבות שקבלתי במסגרת עבודתי ב"מרכז רבני אירופה" להפנות למורי הוראה האם יש היתר להזמין זוג שאחד מהם לא יהודי לליל הסדר. לתומי חשבתי שמדובר במקרים חריגים. התבדיתי. מדובר בתופעה כואבת ונוראה שמשמידה אט אט את עמנו.

אינני חסיד של ביטויי מחץ שדרך כלל מיועדים לבטא הקצנה חסרת פרופורציה. אך לאחר שעמדתי מול ההיקפים של אותם שאלות. הביטוי "ההתבוללות היא השואה הקיומית ביותר של עמנו" מקבל בעיניי ביטוי אמיתי נטול גוזמאות.

אני מכה על חטא שאולי קצת לגלגתי על אותו יהודי שבע ימים תלמיד חכם בשם הרב עמנואל ראב"ד מהעיר בני ברק שהשתתפתי יחד עמו בכנס רבני אירופאי. הלה מתוך כאב נורא החל לייבב בקול בוכים ללא אפשרות לעצור בעד רגשותיו הגועים. הוא זעק על כך שאנו מאבדים את בני עמנו ואין אנו יותר מדאי טרודים מכך. אנו יכולים לשאול שאלות הלכתיות כתוצאה מתופעת ההתבוללות אך אין אנו שואלים כיצד להפוך עולמות לעמוד מול התופעה המשמידה והארורה הזו.

הוא הגיע עם מזוודות עמוסות בחומר רעיוני על חובת כל יהודי ויהודי לעשות כל אשר לאל ידו בכדי לשנות את המגמה הזאת. בגילו המתקדם הוא מוכן לעשות הכול, העיקר לא להיות עד לשואה המכלה את עמנו.

זה ריגש אותי אז, אך לא מספיק, בלבי חסתי על עמלו והשקעתו של אותו איש "משוגע לדבר" ובתנועת חמלה "נעבאך" פתרתי את מחויבותי לנדון. אך כנראה שבסתר לבי לא יכולתי למחוק את אותה זעקת לב אמיתית. עתה נוכחתי לדעת עד כמה צדקו דבריו. עד כמה זעקו אמיתי וקשור למציאות.

ישאל השואל הכול טוב ונכון. הכאב כאב, הזעקה זעקה, אך מה אנו יכולים לעשות?

התשובה היא שגם אם לא נוכל לעשות בפועל משהו ממשי בעניין. אנו מחויבים לעמוד בתפילה ולכוון ביתר שאת בברכת "מקבץ נדחי ישראל" שנזכה לראות את אחינו ואחיותנו שבים אל עמם ואל צור מחצבתם.

דווקא עתה כאשר נסב לקיים את המצוות של היום הגדול הזה - "ליל הסדר". נקדיש קצת מחשבה לכאבו החד של הבורא יתברך על כך שבניו האובדים לא זכו עדיין לשוב לחיקו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!