לבער את החמץ ואת המחלוקות שבתוכנו

הימים שלפני ערב-פסח מאופיינים בקדחת ניקיונות ועשייה. מלבד הטורח ההלכתית בביעור כל פירור ושמץ לחמץ, עסוקים בני הבית בהכנת הבית לחג. ההכנה מתבטאת בזריקת חפצים מיותרים, פינוי עודפים המונחים כאבן שאין לה הופכין ותופסים מקום יקר בארונות ובמחסני האחסון. מאווררים את הספרים והמצעים. ״נשכחות״ נמצאות, כלים חדשים נקנים וריח של התחדשות, רעננות ועשייה מבורכת באוויר. האווירה האופיינית ל״טרום״ חג הפסח, חג-האביב, מיוחדת. לא קיימת בערבי חגים אחרים ולא בכדי.

ישנם כאלו שמקפידים בחג-הפסח ״לא להתערבב״, הם לא אוכלים ולא מתארחים בבתים אחרים במשך החג ומקפידים לאכול רק בחוג-המשפחה הקרובה, יהא ההכשר מהודר ככל שיהא. ״ממשיצך נישט״ - לא מתערבין. ״החומרא״, לא משנה כמלא נימא מהצורך הנפשי והדרישה לדקדק באוורור וחידוש הבית. סילוק, פינוי והוצאת בגדים, חפצים וכלים מיותרים.

גבאי וגבאיות צדקה ידיהם מלאות בחלוקת בגדים ורהיטים שמיותרים לאלו ונזקקים לאלו שידם לא משגת. משאיות העיריה סובבות הלוך ושוב בפינוי האשפה והגרוטאות שפונו מתוך הדירות והבתים. כמות הפינוי יותר ממשולשת(!) יחסית לימים רגילים.

סח לי ידידי מנהל מחלקת התברואה בעיר מגוריי: התמיהה הגדולה הינה, היכן ולמה אחסנו את שלל האשפה והגרוטאות האלו במהלך כל השנה שחלפה?

ריח של חדש באוויר. ״ישן מפני חדש תוציאו״. מיותר ועודף נדחק לצורך הנצרך והחדש.

הציבור החרדי עבר ועובר טלטלה גדולה בשנים האחרונות. המחלוקות מרובות, השנאה פושה. הזלזול בגדולי ישראל מבהיל! את פרי התרעלה בקרב הדור הצעיר ובמישור היחסים שבין אדם לחברו, בכל הגילים והגילאים, עוד נאכל במשך זמן רב. חלק מהסיבות למחלוקת כבר לא קיימות! בעצם, מעולם לא היו. קרב ההגנה על כבודו של ״הגדול״ - שלי! הפך לקרב התקפה לגימוד ״הגדולים״ שלך, במגרש שלך.

איני מתיימר לפסוק או להצביע על ה״צדק״ והצודק. כי אין. קטונתי. ובכלל, מי יפסוק ויכריע בין גדולי ישראל. איש איש וכבוד תורתו ורבניו בידיו.

זרעי המחלוקות והפורענות כבר חצו את האוקיינוס הגדול והגיעו לתפוצה היהודית הענקית בארה״ב ואירופה. גם שם, רחוק מבעיות גיוס וצבא, משאלת השאלות, מי בראש!! מי יעמוד בראש הרשימה לכנסת, מי יירש את כסא אביו ומי ידחק, ילדונים שחוטמם עדיין זב... נערים שזקנם טרם צימח, יודעים להצביע - על גדולי התורה האמיתיים.

הימים האלו, ערב ״שבת הגדול״, שעות של טרום חג-הפסח העומד בפתח, ראויים להביא את השינוי. ימים של ״התחדשות״. סילוק וביטול משקעי העבר. פינוי הישן ועשייה מבורכת. ימי האביב, ״רעננות״ באוויר הטרי שאחרי הגשם ועוד לפני החמסינים שיפקדו אותנו, הם הזמן המתאים.

ב״קוצק״ היו אומרים: לא מספיק להוציא את החמץ מהבית, צריך לבער גם את החמץ שבלבבות! כולנו צברנו ״חמץ״. לא רק חמץ, גם שכבות של שאור שמחמיץ את העיסה כולה. הגיע הזמן לשינוי משמעותי ומהותי.

חז״ל אומרים: ״לא נתנו נגעי בתים, אלא לגלות מטמוניות שהטמינו האמוריים בקירות הבתים מפחד בני ישראל המאיימים עליהם״. אם כן זועקת השאלה זה עונש למדברי לשון הרע?? זה פרס! פרס גדול!! קושיה עצומה! והתשובה: ללמדך ולהשכילך, שגם באם פרי הלשון-הרע הינו ממון רב, הנאה מרובה, ואפילו לשם שמיים! הינו אסור באיסור חמור ונורא. חטא שבגינו קירות הבית, כלים והאדם מקבלים נגעים.

האמת ידועה לכולם. אלו מחלוקות לשם מחלוקות ותו לא. ״וכולם לשם שמיים מתכוונים״. כל אחד בשיטתו ועפ״י דרכו. בנזקי החינוך של הדור הצעיר נישא כולנו. ללא הבדל חוג, חצר, חסידות. הגיע הזמן. ערב-חג שמח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!