שבת הגדול: אמונה ובטחון הם יסודות היהדות

מובא במחזור ויטרי סי' רנ"ט – "ושבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו שבת הגדול ואינם יודעין למה. שהרי אינו גדול משאר שבתות. אלא לפי שבניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמשי בשבת היה. כדאיתא בסדר עולם רבא. ובפ"ר עקיבא [במסכת שבת]. ומקחו של פסח מבעשור. והיה בשבת שלפני הפסח. אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. אמר להם הק' עתה תראו הפלא שאעשה. הלכו ולקחו איש פסחו. להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום. כשראו המצריים היו רוצים להנקם מהם. והיו מיעיהן מרותחין. ובאש נדעכים. ונידונין ביסורין וחלאים רעים ומרים. ולא הזיקו לישראל מאומה. ועל ידי שנעשו ניסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול".

הרי למדנו, כי מצוות הפסח והמשמעות הגלומה בו מתחילה עוד קודם לכן, בלקיחת השה בי' בניסן, ובאותה שנה היה זה ביום השבת. וראוי לחקור מדוע סיבב ה' שדווקא ביום השבת תיעשה פעולה זו של לקיחת השה תוך התרסה כלפי המצרים, מה שהיום מכנים "התגרות באומות" ו"פגיעה ברגשות הדת" שלהם. תשובה לכך ניתן למצוא בדברי המשך חכמה על דברים י', כ' – " והנה השבת הוא באמת מיוחס לבריאה בכללה, כאשר ביארתי לעיל פרשת ואתחנן (ה', י"ב ד"ה שמור את יום השבת וכו') ואפילו הכי לא ניתן רק לישראל, משום שהשבת צריך לקיומו מדת הבטחון, שידע שכל הפרנסה קצובה אליו...

וזה שאמר "על כן צוך לעשות את יום השבת", ולא צוה לעמים אחרים [אף שהשבת כתובה בפרשת בראשית ונתנה לכאורה לכל באי עולם], כי הם לא ידעו מההשגחה הפרטית ולא יכלו לקיים שמירתו. ולכן אימת זכו להשבת? קודם מתן תורה כשנכנסו במדבר בארץ שממה, ולא שאלו מאין יתפרנסו עם רב כזה! ו"זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר" (ירמיהו ב', ב') כיון שנכנסו לבטחון גדול כזה. וכשנתן להם המן, נתן להם השבת, שנקל לבעלי בטחון כהם לשמור את השבת.

ולכן כאשר לקחו בני ישראל הפסח, והכינו אותו, כי בחצות הלילה ימותו כל בכורי מצרים, היה הבטחון הנפלא ואמונה גמורה בה', כי אם לא היה ברגע זה, לא נשתייר מהם שריד. לכן היו ראויים לקבל השבת, שלזה צריך להיות הבטחון והאמונה הגמורה, לכן נקרא "שבת הגדול"".

הרי מפורש, כי עניינו של שבת הגדול הוא האמונה והבטחון, שה' יושיע אותנו, ועשיית מעשים על-פי אותה אמונה ואותו בטחון. על-מנת לתאר את ביצוע ההוראה של לקחת את אלוהי מצרים במצרים ולהשפיל אותם לעיני המצרים, ניתן לדמות זאת למצב בו הקב"ה נותן היום הוראה לקהילה היהודית באירן לקחת את הקוראן ולהשפיל אותו במשך ארבעה ימים! זהו המבחן, אשר מוכיח, כי עם ישראל יצא משעבוד פרעה וחזר להיות משועבד באמונה עצומה לקב"ה.

כיצד מקיים אדם את מצוות האמונה? הוא אומר שהוא מאמין? זאת יכול כל אחד לעשות. זה לא עולה כלום ולא דורש ממך כלום.

האמונה והבטחון נמדדים רק כאשר הדבר בא לידי מעשה, כשצריך לעשות מעשה אשר החישובים ה"פרקטיים" וה"ריאליים" מורים שאסור לעשותו! דברים שמרגיזים את נשיא ארה"ב, למשל. או את המצרים, אדוניהם של העברים שטרם יצאו לחרות.

כמה קל לומר שמאמינים, וכמה קשה לבטא זאת בשטח. ובכל שנה, בשבת שלפני הפסח, בשבת הגדול, אנו חוזרים ונזכרים באותו מעשה נפלא של קידוש ה', של חילול הקדוש והיקר למצרים המתועבים, של משיכת הצאן והחזקתו ארבעה ימים בטרם נשחט, וכל זאת כדי להשפיל את מצרים ואת אמונתם הנפסדת. כך נוכל לשאוב כוחות וללמוד מהם המעשים הנצרכים מאתנו היום בכדי להביא את הגאולה השלמה, עליה נאמר – "לכן הנה־ימים באים נאם־ה' ולא־יאמר עוד חי־ה' אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים. כי אם־חי־ה' אשר העלה את־בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על־אדמתם אשר נתתי לאבותם" (ירמיהו ט"ז, י"ד – ט"ו).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!