כבישים דפוקים? ישראל היא מהמדינות הבטוחות לנהגים

בעידן שבו לא כל צרכיו של אדם מסופקים בטווח הליכה מביתו, יש כמובן הצדקה לתביעה שהדרכים שבהן נוסעים האזרחים להשיג פרנסה, השכלה, קניית מצרכי יום יום, בילוי ותרבות, יהיו בטוחות לגמרי ותימנע בהן כל תאונה. שר התחבורה, ישראל כץ, הצהיר בסוף החודש שעבר, על בימת הכנס השנתי של עמותת "אור ירוק" כי הוא רוצה להציב את ישראל בין חמש המדינות שיש בהן הכי פחות תאונות דרכים. נשמע יומרני? ובכן, לא ממש. הנתונים מספרים שמצבנו בהקשר זה מצוין, ואפילו מעולה.

שר התחבורה יכול כבר היום להתגאות בכך שבתחום אחריותו וטווח סמכויותיו ישראל נמצאת במקום טוב בהשוואה למדינות המפותחות והמובילות בעולם. תכל'ס? הלוואי עלינו להתברג כה גבוה בדירוגים אחרים הנוגעים לאיכות החיים ולדאגה לשלום האזרחים.

רגע לפני שאנחנו אצים להשוות את עצמנו לשאר לעולם (בעוד כמה פסקאות), הבה ונתבונן קודם איך המדינה שלנו נראית בהשוואה לעצמה בנוגע לבטיחות בדרכים.

למרות החשש מפני עלייה במספר ההרוגים בתאונות בעיקר מתחילת 2016, ואף שכל אדם שנהרג הוא עולם ומלואו, מסתבר שבמבט היסטורי אנחנו במגמת ירידה ברורה.

במחקר שעשה פרופסור אמריטוס דוד שנער מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, מבוסס על נתונים של הנציבות האירופית (European Commission) וה-OECD והוצג באותו כנס של אור ירוק, הוצגו הנתונים הבאים: במשך 25 שנים (מ-1990 ועד 2014) הלך ועלה בישראל מספר כלי הרכב שנוסעים על הכבישים. גם מספר הנהגים צמח עם האוכלוסייה שגדלה, וכך גם הנסועה, כלומר מספר הקילומטרים שאותו מבלים תושבי המדינה בנהיגה. אורך הדרכים הסלולות עלה, אך במידה מתונה בהרבה. אבל שימו לב לנתון היחיד שירד: הרוגים בתאונות דרכים. מספר ההרוגים ירד והוא המשיך לרדת, למרות הצמיחה בכל הפרמטרים האחרים. כן, בישראל יש יותר כבישים, יותר נהגים, יותר כלי רכב וגם קצת יותר קילומטרים של דרכים סלולות בכל שנה מאז 1990, אבל מספר ההרוגים בתאונות דרכים לא רק שאינו עולה עם השימוש הגובר בתחבורה אישית ופרטית, כי אם נמצא במגמה ברורה יורדת (ראו גרף מספר 1).

מספר ההרוגים לאורך חמישים שנה, עלה בתלילות מראשית שנות השישים ועד שיא שנרשם ב-1974. שנה אחרי מלחמת יום כיפור, שנחשבת לקו פרשת מים מבחינת מצב הרוח הלאומי ותחושת החוסן הפנימי, נרשמו בישראל 716 הרוגים בתאונות דרכים. מספר תושבי ישראל הגיע אז בקושי ל-3 מיליון. מאז אותה שנת שיא, ירד מספר ההרוגים בדרכים בחדות עד אמצע שנות השמונים, נע סביב 500 הרוגים לשנה במשך שני עשורים עד סוף המילניום, ומראשית שנות האלפיים, שוב הלך וירד בהדרגה עד לשפל מעודד - 279 לפני שנתיים, ו-322 בשנה החולפת, 2015 (ראו גרף מספר 2).

נחזור ונאמר, כל הרוג הוא אובדן נורא, הלוואי שאפשר היה לחסוך כל תאונה שקרתה בכביש וצריך לעשות הכל כדי למנוע את התאונות הבאות. עם זאת, כשמדמיינים את המציאות בישראל של אחרי מלחמת יום כיפור, חוזרים למספר התושבים שהתגוררו פה, חייבים להודות שלא הרי 700 הרוגים במדינה שמתגוררים בה בקושי 3 מיליון איש כמו ב-1974, כהרי 300 הרוגים בארץ שמספר תושביה 8.5 מיליון לפחות, כמו בישראל המשגשגת של השנים האחרונות.

בחברה טובה עם שווייץ, הולנד ונורווגיה
אם מצבנו האישי טוב יחסית לעצמנו, הנה עוד סיבה צנועה לגאווה: מצבנו טוב בסך הכל גם בהשוואה לעולם. באותה בדיקה השוואתית שערך פרופ' שנער, המשמש גם כיועץ מדעי לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוא פילח את מקרי המוות בתאונות להיבטים שונים, והציב את הנתונים מול המצב בארצות אחרות. "לא השוויתי לכל העולם. העמדתי אותנו רק מול מי שאנחנו שואפים להידמות להם - מדינות העולם המפותחות במזרח, באיחוד האירופי ובארה"ב", אומר שנער כדי לחדד שלא עשה ליהודים הנחות, "אנחנו צריכים להתמודד בליגה שלנו".

ההשוואה לעולם נעשתה לפי נתונים משנת 2013 (כדי להשיג נתונים ממספר מדינות גדול מספיק). נמצא למשל שבמדד ההרוגים ביחס לגודל האוכלוסייה, אנחנו חולקים את המקום החמישי עם דנמרק, שכמו אצלנו גם בה 3.4 הרוגים לכל 100 אלף תושבים (או במקום השישי עם 3.8, הנתון הישראלי של 2015). לפנינו ברשימה נמצאות רק שוודיה, עם 2.7 הרוגים ל-100 אלף תושבים, אנגליה והולנד עם 2.8 הרוגים, ושוויץ עם 3.3. ברשימה זו אנחנו נמצאים גבוה יותר מפינלנד, צרפת, איטליה, בלגיה ואיטליה, שבהן מספר ההרוגים נע בין חמישה ועד שישה ומעלה לכל 100 אלף איש. בארה"ב, בקוריאה ובצ'ילה, יש יותר מ-10 הרוגים לכל 100 אלף (גרף 3).

גם במדד ההרוגים למיליארד ק"מ נסועה, מצבה של ישראל לא רע. 5.4 הרוגים לכל מיליארד ק"מ, קצת יותר מאוסטרליה, פינלנד וגרמניה שבהן 5, 4.8. ו-4.6 הרוגים לכל מיליארד ק"מ בהתאמה, וקצת פחות מאוסטריה שבה 5.8 הרוגים למיליארד ק"מ. בטוחות במיוחד בהיבט זה הן שוודיה (3.4 הרוגים לכל מיליארד ק"מ נסועה), אנגליה (3.5 הרוגים), הולנד (3.7) ושווייץ (4.3). אז יש עוד את מי לעקוף ולאן לשאוף, אבל בבלגיה, ביפן ובארה"ב למשל, מספר ההרוגים נע סביב 7 לכל מיליארד ק"מ, ובקוריאה הדרומית יש 17 הרוגים לכל מיליארד קילומטר נסועה. (גרף מספר 4).

בהיבט אחד בולט דירוגה של ישראל במקום רע: מספר ההרוגים ל-100 אלף כלי רכב. בסולם הזה אנחנו במקום הרביעי מלמטה עם 9.7 הרוגים ב-2013, וירידה ל-9.22 הרוגים ב-2015, על כל 100 מכוניות שעולות פה לכביש. נתון זה צובע בצבעים קודרים את התמונה האופטימית, וכפי שמנסח זאת שנער: "אנחנו לא צריכים לטפוח לעצמנו על השכם. נתון זה מספר שהמצב פה טוב, אבל לא בגלל שהישראלים נהגים כל כך זהירים" (ראו גרף מספר 5 ומסגרת).

באיחוד האירופי הכריזו ב-2010 על יעד שאפתני להפחתת מספר ההרוגים ב-50% עד שנת 2020. ישראל עוד לא הכריזה על יעד כזה, להוציא הצהרת שר התחבורה כאמור: להיות בין 5 המדינות שבהן הכי פחות תאונות בעולם.

זהירות! שינוי מגמה לפניך
בין 2010 ו-2013 ירד מספר ההרוגים במדינות האיחוד האירופי ב-18% בישראל בתקופה זו ב-21%, כלומר מצבנו טוב מהממוצע, ואנו בין מובילות הטבלה. בין השנים 2010 ו-2014, הירידה התחזקה (22% בהשוואה לשנה הקודמת), עדיין מעל הממוצע האירופי (שנותר 18%), אבל יש מדינות רבות שעברו אותנו, הירידה בשיעור ההרוגים משמעותית יותר. ב-2015, שבה עלה מספר ההרוגים בישראל ב-8.5% בהשוואה לשנת 2010, כבר נהיה במקום אחר לגמרי. (גרפים 6 7).

פרופ' שנער מזהיר מפני שינוי מגמה. מה התרופות? הברורה מכל היא עידוד לנוע בכלי רכב פחות מסוכנים: תחבורה ציבורית וכלי רכב קלים, וצמצום שימוש במכוניות. גרפים 6 ו-7 מראים: במדינות שמספר התאונות יורד באופן דרסטי - יוון, ספרד ופורטוגל, המצב הכלכלי שלהן גורם לירידה "טבעית" במספר כלי הרכב והנסועה בכביש. ואצלנו? "שיטת המיסוי מעודדת אנשים להשתמש בכלי רכב פרטיים. מנגנון הליסינג וסעיפי השכר במגזר הציבורי פועלים ככוח נגד לשאיפה להפחית את השימוש ברכב הפרטי", אומר שנער. "אם ראש הממשלה יכריז על חיסול הקטל בכבישים כיעד לאומי, אפשר יהיה לעשות שינויים רדיקליים גם בהיבט הזה".

"אם מספר המכוניות יגדל נהיה בבעיה"
"הסיכוי של אדם שיוצא מביתו בישראל למות בתאונת דרכים נמוך בהרבה מאשר ברוב מדינות אירופה", מדגיש פרופ' דוד שנער, שערך את המחקר ההשוואתי על תאונות הדרכים. "הסיבה לכך אינה שהישראלים נהגים זהירים במיוחד, אלא שיש בישראל הרבה פחות כלי רכב. כלי הרכב הוא 'הרוצח' בעלילה שלנו, ובדרכי ישראל פשוט מסתובבים הרבה פחות רוצחים מאשר במדינות אחרות".

רמת המינוע בישראל (מספר כלי רכב יחסית לאוכלוסייה) נמוכה מאוד יחסית למדינות האחרות. לפי מחקר שעשה מוסד נאמן עבור עמותת אור ירוק והשווה את רמת המינוע בין מדינות שונות מצא שבארץ יש 230 כלי רכב נוסעים (שאינם כלי רכב ציבורי או רכבי משא ועבודה) לכל אלף איש, לעומת 482 רכבי נוסעים בארה"ב, 507 בשווייץ, 494 באוסטריה, 516 בגרמניה, 417 בנורווגיה, 464 בבלגיה, 419 בפינלנד, 384 בהולנד ו-360 בדנמרק.

לדברי שנער, בישראל גדל מספר בעלי הרישיון בקצב גבוה ממספר המכוניות שנקנה. "אם מספר המכוניות בישראל יגדל, נהיה בבעיה", הוא אומר, ומזכיר שבעבר נהגו, ויש עדיין שנוהגים, למדוד התפתחות של מדינה לפי מספר כלי הרכב ביחס לאוכלוסייה. בעבר ככל שהמספר עלה, המדינה נחשבה ליותר מתקדמת ויותר עשירה. "המדדים האלה מתחילים להשתנות. יש מדינות מפותחות ועשירות, גם מאלה שהובאו בחשבון במחקר שלי, שבהן כמות כלי הרכב לנפש מתחילה לרדת. היום כבר מבינים שזה לא בהכרח סימן לפיגור. בגאנה יש מעט מאוד כלי רכב לכל אלף איש, והיא מדינה ענייה. אבל גם במרכזי ערים כמו ניו יורק למשל, יש מעט כלי רכב, ולא בגלל שהעיר לא מתפתחת. אי אפשר להגיד שהאוכלוסייה במנהטן פחות מתקדמת או עשירה".

מדוע אנחנו מודאגים יותר מהפולנים
למרות שמצבנו לא רע בכלל (יחסית כמובן), עם ישראל מודאג. בשנת 1974 אמנם היו פה יותר מפי 2 הרוגים בכביש, אבל היינו עסוקים בדאגות אחרות ואפילו קיבלנו את הרוגי הכביש כמעין גזירת גורל. הגרף משמאל הכליא את מידת הדאגה ומידת הסיכון במדינות (הציר האנכי הוא מידת הדאגה, והציר האופקי הוא מספר ההרוגים בהשוואה לאוכלוסייה). פולין מככבת בטבלאות כאחת המובילות בהרוגים ובכמות כלי הרכב, אבל האזרחים כלל לא מודאגים מהקטל. ישראל הכי בטוחה, יש בה מעט הרוגים ביחס לאוכלוסיה, אבל היא הכי מודאגת. 75% מהישראלים העידו על עצמם שהם "מאוד מודאגים" מהקטל בכבישים, 20% אמרו שהם מודאגים קלות, ו-5% אינם מודאגים כלל.

"בישראל הקטנה תאונות דרכים מדווחות בתקשורת ופותחות מהדורות מרכזיות. משתפים את הציבור בזהות ההרוגים, אם לא בשם, בגיל ובמצב משפחתי. זה גורם להזדהות, לאהדה ולאכפתיות, וגם לדאגה. במדינות אחרות, כמו ארה"ב למשל, מדווחים על תאונות רק כדי להסביר לנהגים איך להימנע מהפקק שנוצר", אומר פרופ' דוד שנער, שערך את המחקר. "בישראל מייחסים לחיים ערך יותר גבוה. העבודה החשובה שעושים ארגונים שונים, מעלה למודעות ותורמת להיקף הטיפול בתחום ולדיון בשיח הציבורי".

- המודעות משפיעה על מידת הבטיחות?
"גם. אבל נזכור שהנתונים מורים שהמצב הטוב בישראל אינו תוצאה של נהיגה יותר בטוחה שנובעת ממודעות, אלא של יחס נמוך של כלי רכב ונהגים בכבישים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!