נתן מאיר בראיון לקרן נויבך: דפנה הי"ד היתה קורעת אותך מצחוק עכשיו
בראיון לקרן נויבך ברשת ב' מספר נתן מאיר על הסרט שצילמו במהלך החודש לאחר רצח דפנה הי"ד • "זה הכריח אותנו לדבר ולהוציא את הכאב" • "הלוואי שמישהו יעז לגעת ולהמשיך את מה שעשתה" • ואיך הילדים הקטנים יזכרו אותה?
- שיפי חריטן
- ג' ניסן התשע"ו
- 3 תגובות
בעקבות סרט "בדרכה שלה", לזכרה של דפנה מאיר הי"ד - שיוקרן בקרוב, התראיין הבוקר (שני) נתן מאיר, לתוכנית סדר יום עם קרן נויבך ברשת ב', על חייה של דפנה שנרצחה, ועל חייהם אחרי אובדנה.
במשך חודש אחרי הרצח בעתניאל, עקבו אחר משפחת מאיר, צוות צילום שתיעד את חייהם. נתן מספר על כמה יוזמות שהגיעו אליהם אחרי השבעה, ביניהם כתיבת ספר וצילום סרט.
"ההסכמה שלי נתונה בעיקר מהבנה שמישהו צריך להוציא מאיתנו את הכאב", אמר נתן. "לדבר, לספר ולהוציא כאב. התוצאה לא היתה חשובה לי כמו התהליך. רציתי שנוציא את הכאב כמה שאפשר ועשינו את זה. הבחירה שלנו היתה מדהימה כי הצוות שצילם היה לב פתוח שמאפשר להוציא החוצה".
הוא מספר כי ישב עם הילדים, דיבר איתם, והם הבינו שיש פה תרפיה שתסייע להם וזה אכן פעל את מטרתו. "למעשה, בהפוך על הפוך. למרות נוכחות המצלמה וקבעו לנו שהיום מדברים, אתה פשוט מחוסר ברירה נאלץ לדבר ואז זה יוצא ממך".
"בפתח הסרט", אומרת נויבך למאיר, "אתה אומר שדפנה אמרה לך שהיא רוצה להיות מפורסמת. אבל לא בסגנון כוכב נולד, אלא שיידעו מה היא עושה. אז מה דפנה עשתה"?
עכשיו עבר נתן לספר על העשייה הבלתי פוסקת של דפנה. "היתה בן אדם מאוד צבעוני - שאתה לא יכול להיות אדיש לנוכחות שלה. הצליחה לגעת באנשים מאוד מהר כי היא באה ממקום פשוט. היא אמרה לי אינספור פעמים שהיא אישה פשוטה. היא באה ממקום נקי, ללא עכבות, בלי להתבייש. בלי שיקולי אגו. לכן זה אפשר לה לגעת באנשים. בנושא אחד שהיא הפכה להיות מומחית ומוערכת, זו המודעות לפוריות. היה לה ידע עצום, ניחנה בזיכרון מופלא ועם היכולת הזו היא קיבלה פניות מאינספור נשים ויכלה לענות להן. שמעה את כולן וענתה בלי סוף למיילים, ללא תמורה. השאירה היכולת לפתוח את הלב בצורה הכי פשוטה שיש וגם טוב לב עצום – הותירו חותם".
בהמשך שואלת נויבך האם ידע עד כמה היתה משמעותית עבור נשים רבות, שכן חברותיה הגדירו אותה מהפכנית ופורצת דרך. "הייתי מודע לזה ברמה של אחת אחת, לא הייתי מודע לסך הכל, נאסף לי הסך הכל אחרי השבעה. התמונה התבהרה. כל כך הרבה היא עשתה, והיתה כל כך הרבה גם אמא, ואישה, הסך הכל הזה הוא דבר שהבנתי אותו אחרי והערכתי מאוד. למדתי שכשאנשים מעזים לגעת בלב של העולם אז הם חסרים כשהם הולכים. דפנה העזה והצליחה להשפיע על המון אנשים ולכן להרבה אנשים כאב כשהיא הלכה".
נתן מציין את השאיפה של המשפחה, שאנשים ייקחו את הדברים הטובים של דפנה ולא רק יעתיקו אותם אלא ימשיכו אותם. "היתה לה את כל הליטימציה להתרסק מהמקום שממנו באה, אבל היא בחרה אחרת. לא היה לה קל לפעמים, אבל היא קמה כל יום במחשבה שאת היום הזה היא צריכה לנצל.
לשאלה כיצד משמרים זיכרון לילדים הקטנים יותר בבית, השיב נתן: "אנחנו מדברים על אמא, מדברים הרבה, מסתכלים על תמונות, משתדלים לזכור זיכרונות, לדעת שהם חלק מאתנו. מחבקים ומתגעגעים, ומנסים לזכור כמה שאפשר. משתדלים לכתוב, מנסים לא להגזים. לא נהפוך את הבית לחדר הנצחה. לכל אחד יש תמונה בחדר, ודי לנו בזה".
אין לו מושג איך קמים כל בוקר וממשיכים, אבל אלו החיים. אחד הדברים שהשאירה להם דפנה, היה ההומור. "היא היתה אישה קורעת", הוא מציין וחיוך ניכר בקולו. וכך משתדלים לזכור בבית משפחת מאיר את אמא דפנה הי"ד, בחיוך ובצחוק.
במשך חודש אחרי הרצח בעתניאל, עקבו אחר משפחת מאיר, צוות צילום שתיעד את חייהם. נתן מספר על כמה יוזמות שהגיעו אליהם אחרי השבעה, ביניהם כתיבת ספר וצילום סרט.
"ההסכמה שלי נתונה בעיקר מהבנה שמישהו צריך להוציא מאיתנו את הכאב", אמר נתן. "לדבר, לספר ולהוציא כאב. התוצאה לא היתה חשובה לי כמו התהליך. רציתי שנוציא את הכאב כמה שאפשר ועשינו את זה. הבחירה שלנו היתה מדהימה כי הצוות שצילם היה לב פתוח שמאפשר להוציא החוצה".
הוא מספר כי ישב עם הילדים, דיבר איתם, והם הבינו שיש פה תרפיה שתסייע להם וזה אכן פעל את מטרתו. "למעשה, בהפוך על הפוך. למרות נוכחות המצלמה וקבעו לנו שהיום מדברים, אתה פשוט מחוסר ברירה נאלץ לדבר ואז זה יוצא ממך".
"בפתח הסרט", אומרת נויבך למאיר, "אתה אומר שדפנה אמרה לך שהיא רוצה להיות מפורסמת. אבל לא בסגנון כוכב נולד, אלא שיידעו מה היא עושה. אז מה דפנה עשתה"?
עכשיו עבר נתן לספר על העשייה הבלתי פוסקת של דפנה. "היתה בן אדם מאוד צבעוני - שאתה לא יכול להיות אדיש לנוכחות שלה. הצליחה לגעת באנשים מאוד מהר כי היא באה ממקום פשוט. היא אמרה לי אינספור פעמים שהיא אישה פשוטה. היא באה ממקום נקי, ללא עכבות, בלי להתבייש. בלי שיקולי אגו. לכן זה אפשר לה לגעת באנשים. בנושא אחד שהיא הפכה להיות מומחית ומוערכת, זו המודעות לפוריות. היה לה ידע עצום, ניחנה בזיכרון מופלא ועם היכולת הזו היא קיבלה פניות מאינספור נשים ויכלה לענות להן. שמעה את כולן וענתה בלי סוף למיילים, ללא תמורה. השאירה היכולת לפתוח את הלב בצורה הכי פשוטה שיש וגם טוב לב עצום – הותירו חותם".
בהמשך שואלת נויבך האם ידע עד כמה היתה משמעותית עבור נשים רבות, שכן חברותיה הגדירו אותה מהפכנית ופורצת דרך. "הייתי מודע לזה ברמה של אחת אחת, לא הייתי מודע לסך הכל, נאסף לי הסך הכל אחרי השבעה. התמונה התבהרה. כל כך הרבה היא עשתה, והיתה כל כך הרבה גם אמא, ואישה, הסך הכל הזה הוא דבר שהבנתי אותו אחרי והערכתי מאוד. למדתי שכשאנשים מעזים לגעת בלב של העולם אז הם חסרים כשהם הולכים. דפנה העזה והצליחה להשפיע על המון אנשים ולכן להרבה אנשים כאב כשהיא הלכה".
נתן מציין את השאיפה של המשפחה, שאנשים ייקחו את הדברים הטובים של דפנה ולא רק יעתיקו אותם אלא ימשיכו אותם. "היתה לה את כל הליטימציה להתרסק מהמקום שממנו באה, אבל היא בחרה אחרת. לא היה לה קל לפעמים, אבל היא קמה כל יום במחשבה שאת היום הזה היא צריכה לנצל.
לשאלה כיצד משמרים זיכרון לילדים הקטנים יותר בבית, השיב נתן: "אנחנו מדברים על אמא, מדברים הרבה, מסתכלים על תמונות, משתדלים לזכור זיכרונות, לדעת שהם חלק מאתנו. מחבקים ומתגעגעים, ומנסים לזכור כמה שאפשר. משתדלים לכתוב, מנסים לא להגזים. לא נהפוך את הבית לחדר הנצחה. לכל אחד יש תמונה בחדר, ודי לנו בזה".
אין לו מושג איך קמים כל בוקר וממשיכים, אבל אלו החיים. אחד הדברים שהשאירה להם דפנה, היה ההומור. "היא היתה אישה קורעת", הוא מציין וחיוך ניכר בקולו. וכך משתדלים לזכור בבית משפחת מאיר את אמא דפנה הי"ד, בחיוך ובצחוק.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות