פרשת תזריע - החודש: מה עושים עם כל הלשון הרע הזה?

על פי רוב נקראת פרשת תזריע עם פרשת מצורע, מלבד כאשר השנה מעוברת ואז היא נצמדת לפרשת החודש. חודש אדר, חודש השמחה, מסתיים לו זה עתה, וחודש הגאולה עומד על המפתן. משמחה לגאולה – היש יותר מושלם?

רוב נושאי הפרשה מלמדים אותנו את ענייני נגע הצרעת ועד כמה חמורה עבירת לשון הרע – שהעונש עליה צרעת, והמצורע מורחק מן המחנה. אם ננסה להביט לפרשה בעיניים, מה שנקרא, ובכנות נביט סביבנו, או בעצם עדיף ישר לתוך עצמנו, אולי נגלה – כמה עצוב – שלו היינו חיים בדור של משה ואהרן, היינו מוציאים הרבה מאוד אנשים אל מחוץ למחנה. הקלות שיש לנו היום על בגלגולי הלשון, בהקלדה על מסך טלפון או מחשב, חיטוט בחיי האחר ושימוש בכלים מכלים שונים נגדו, אפילו שיחת מכולת פשוטה מתקשה להתקיים ללא "קצת נייעס", ולא מזן החדשות שמעניינות אותנו מה מצבה המדיני של מדינת ישראל או כמה היא מדורגת בדו"ח העוני העולמי.

איפשהו כשמדובר בחיי אדם, בסיפורים שוברי שגרה, בצהוב, בפפראצי, ברכילות, אנחנו מחפשים ללקט את כל הפרטים העסיסיים ולא מהססים להעבירם הלאה.

אני חלילה לא מדברת על אף אדם אחר, מלבד מאשר עלי ואולי על עוד כמה אנשים דמיוניים שאולי אולי מגיעים למצבים שכאלו חלילה, ובאמת שכשאני כותבת – אני מבקשת להוכיח את עצמי. ומי שמוצא עצמו מתחבר לדברים, ובכנות עם עצמו מבין שהוא לוקה בהם, מוזמן להתחזק לעצמו, כי אין מי שיחלק ציונים על כך. בסך הכל מדובר בדברים שאם נשתדל בהם יותר, נהיה אנשים טובים יותר ויהיה לנו טוב יותר. גם לא בושה להודות, כל אחד בשיחות הנפש שלו עם עצמו, שלא קל להיגמל מהרצון הבוער הזה לכל בדל עסיסי של פרשיה חדשה. המעט שצריך פה הוא השתדלות. לרצות יותר ולנסות מעט. פחות שיתופים, פחות פרטים, פחות קבלת לשון הרע. בסך הכל, יש הרבה אופטימיות בפרשה, לצד הנגעים. כי גם לאחר שהאדם החוטא מורחק מן המחנה, הקדוש ברוך הוא שולח אליו את שליחיו הטהורים, אהרן ובניו, כדי שיטהרו את טומאתו ויסיעו לו לתקן את מעשיו. גם במקום הכי נמוך - אנחנו אף פעם לא לבד, ומשם אפשר רק לעלות ולהיטהר.

בהמשך לדברים שחיפשתי לעצמי בפרשה, שוטטתי ברשת וגיליתי פוסט של העיתונאית סיון רהב מאיר. מאוד התחברתי לדברים ואני מצטטת לכם מתוך הפוסט שלה – והלוואי שהדברים יחלחלו באהבה:

"אז מה עושים עם מישהו שמדבר לשון הרע? ובכלל, מה התגובה הציבורית לאמירה חריפה, בוטה, אלימה, קיצונית? לרוב אנחנו מרבים לצטט שוב ושוב את מה שנאמר, ואז להגיב ולגנות מכל הכיוונים, לתת לדובר מנת יתר-של תשומת לב, לעמת אותו שוב ושוב עם דבריו ולבקש ממנו להתנצל, מה שרק יביא לעוד כותרת ("הזמר המפורסם/פוליטיקאי/שחקן סירב להתנצל"). המהדרים מוסיפים גם עצומות מזועזעות, פניות ליועץ המשפטי, קריאות לחרם, כתבות פרופיל על ה"תופעה" ועוד. לא משנה אם מדובר בפרופ' חצרוני או ב"הצל" - ויש עוד שלל דוגמאות - המנגנון הוא פשוט: להפוך כל רבע-משפט וחצי-התבטאות ל"פרשה" לוהטת ומסעירה (שתחלוף רק כשתגיע ה"פרשה" הבאה).
המנגנון שמוצג בפרשת השבוע הוא אחר לחלוטין. מי שמדבר לשון הרע לא מקבל במה ציבורית, אלא נשלח להתבודד. "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו", נכתב בפרשה, ורש"י מסביר: "הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו – אף הוא ייבדל". זו חוקיות אחרת לגמרי: אתה ניסית לסכסך פה בין חלקי החברה ודיברת נגד כולם? צא לכמה ימים החוצה, תשתוק, תחשוב, תתקן – ורק אז תחזור אלינו.
אם אתה לא משתמש נכון ביכולת הדיבור שלך, אתה נשלח לכמה ימים בחיק הטבע, ולא נלקח למרכז הפריים-טיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!