הלשון הרע החמור - זה של 'בצלם' והשמאל

פרשתנו עוסקת בטומאות היוצאות מגופו של אדם, אשר מבחינה מסוימת הן הטומאות החמורות ביותר שבתורה. זאת, משום שהטמא באחת מהן משתלח אל מחוץ למחנה לויה, ולדורות – אל מחוץ להר הבית, ובכך דינו חמור משל טמא מת, אשר אינו משתלח אלא אל מחוץ לעזרה (אף שטהרת טמא מת יותר מורכבת בשל הצורך באפר פרה אדומה וכל תהליך ההזיה בשלישי ושביעי).

מתוך אותן טומאות חמורות, החמורה ביותר, אשר מצריכה סדר שלם של טהרה, וזו שהתורה מקדישה לה את הפסוקים הרבים ביותר – היא טהרת הצרעת. וראוי לחקור על מה ולמה באה טומאה זו, ואין טוב מלשונו הזהב של הרמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת (פרק ט"ז הלכה י'), אשר לא הבאנו מחמת אריכותו, אך ראוי לעיין שם בפנים – כל מילה זהב.

מדברי הרמב"ם רואים עד כמה חמור העוון של לשון הרע. וכבר הרחיב רבן של ישראל מרן החפץ חיים בספריו בגודל עוון זה, והוסיף על דברי הרמב"ם, בעקבות חז"ל, כמובן, שבגלל עוון זה גלינו מארצנו ושעד שלא נתקן אותו לא ניגאל, וכן אמר שעוון זה הוא "העיקר לסיבת גלותנו", כמבואר בהקדמה להלכות איסורי לשון הרע שבספר "חפץ חיים" – עיי"ש. אולם ישנה אבחנה, אשר לא כולם מכירים, והיא שישנם שני סוגים של לשון הרע, ואף ששניהם חמורים, הרי שבעל ה"משך חכמה" מלמד אותנו בפרשת "כי תצא", כי זה שמעכב את הגאולה הינו מסוג מסוים.

וז"ל ה"משך חכמה" בדברים כ"ג, י' על הפסוק "כי-תצא מחנה על-איביך ונשמרת מכל דבר רע", שחז"ל בספרי דרשו על המילים "דבר רע" – זה לשון הרע – "לא רחוק לומר שכוונת הפסוק שלא לגלות מסתורין של המלחמה, ושלא לספר ארחם ורבעם לשום איש... וזה בכלל "דבר רע" שאמרו בספרי: אפילו דיבור רע, וזה לשון הרע, וכיוונו למה שכתבתי... וכן מצינו בירושלמי פאה (פרק א' הלכה א'): אזהרה ללשון הרע מנין, "ונשמרת מכל דבר רע". אמר רבי, לא תני ר' ישמעאל "לא תלך רכיל בעמך". הענין, דיש שני לאוין להירושלמי על שני סוגי לשון הרע [יעויין כתובות מו, א] - אחד על לשון הרע בתוך בני ישראל עצמם מזה לזה, וזה "לא תלך רכיל בעמך", בעם בני ישראל. והשני, לשון הרע מחוץ למחנה ישראל, וזה פשט המקרא "כי תצא (מחנה על אויביך) ונשמרת מכל דבר רע", שלא לגלות מסתורין... וזה [כלומר דווקא הסוג השני] היה סיבת הגלות של מצרים כמו שאמרו (שמות רבה לשמות ב, יד) "אכן נודע הדבר", וסיבת גלות של בבל בשניה כמו שאמרו: אקמצא ובר קמצא חרב (ירושלים). והוא מביא לידי חלול השם, החמור מעון עבודה זרה כמו שאמרו ירושלמי נדרים פרק ג..." – עיי"ש במלואם דבריו המאלפים.

מצינו, אם כן, כי הדבר המעכב את גאולתנו הוא לשון הרע, אבל לא סתם לשון הרע. מדובר באלו ה"מגלים מסתורין" של ישראל כלפי חוץ. לא קשה לזהות אותם כיום. ארגון "בצלם", יריב אופנהיימר, "שוברים שתיקה", "זוכרות", כל הסחי והמאוס של השמאל הבוגדני, אלו הרצים להלשין לאומות על כל בית שנבנה ביהודה ושומרון ועל כל מחבל נאלח שמחוסל על-ידי חייל. אלו הם המעכבים את גאולתנו, כפי שביאר ה"משך חכמה", ועד שלא נבער את אותו רע מקרבנו, אני חושש שלא רק שלא ניגאל, אלא שחלילה נספוג עוד קרבנות רבים.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!