מפץ חרדי: דגל התורה וש"ס יוצאות לדייט

אם צריך לסכם את המסר הפוליטי מהיום הראשון של ועידת דגל התורה שנפתחה אמש (ג) בקיבוץ חפץ חיים במילה אחת, היא תהיה דווקא 'ש"ס'. אבל בל נקדים את המאוחר.

בעוד ראש עיר בינונית מלקט מנין מחוץ לפאנל בעניין חשוב כלשהו, בין עשרות בחורי ישיבות נלהבים שמנסים להשיג את הכרטיס הנכסף ולהרגיש עסקנים לרגע, וסמוך למפגש היסטורי שמתקיים בין נציג הסיעה בכפר יונה ובין עמיתו מדימונה, עולה באוויר ריח חריף אחד, ריח המיתמר מעל הועידה ומשתלט על סדר היום, קוראים לו ריח הקיפוח.

היטיב לזהות זאת - כבר בתחילת נאומו - המומחה לאפליה ושר הפנים אריה דרעי, שציין בהומור ליו"ר ועדת הכספים: "ש"ס לאחרונה עזבה את נושא הקיפוח... אז טוב שאתם לוקחים את זה", לנאומו של דרעי עוד נשוב, היו בו מסרים שכדאי וראוי להתמקד בהם.

מאוחר יותר, שלא לציטוט כמובן, פרש באוזניי בכיר בתנועה את משנתו הסדורה: "תבין, הרי איך נוצרה דגל בעצם? הליטאים ישבו להם בישיבות שלהם, ירקו עליהם והם שתקו, זלזלו בהם והם שתקו, עד שהתחילו לצבוט אותם. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, החסידים לא מבינים מה הגבול בין זלזול דק ש'נספג' בשקט ובין חציית קו אדום. מצב מטורף ובלתי הגיוני בו תנועה שלפי כל אומדן שווה קרוב לשני שליש ממצביעי יהדות התורה מקבלת רק שליש מהנציגים בגלל חשבונות ארכאיים ומחויבויות שבטיות פנים חסידיות הוא בלתי נסבל. נקודה".

לדבריו, "זה לא משנה אם יהיה זה פרוש, ליצמן או אפילו אייכלר או מוזס, שיבינו שהם יושבים על מקום שאינו שלהם ויצילו את מקומם בכנסת הבאה בצעד של אצילות. כי המצב הזה לא יימשך קדנציה נוספת, בכל מחיר".

אם מישהו התלבט ברצינות כוונותיה של 'דגל התורה', הצהיר גפני בנאומו שפתח את הועידה אמירה חד משמעית. תוך אזכור מרומז לקמפיין הבחירות האגודאי מתשמ"ט, קרא יו"ר ועדת הכספים ל"ליצמן ושאר החברים מאגודה" שלא לפסוע על ראשי עם קדוש של חברי מועצת גדולי התורה וראשי הישיבות. בטרמינולוגיה ליטאית המסר ברור - המאבק על המקום השלישי הפך למאבק על כבוד התורה, וכשזה מגיע לכבוד התורה - אל תשחקו עם הליטאים.

ככלל, גפני הפריך סופית בנאום זה את הרמיזות מכיוונים שונים באגודת ישראל כי הוא זה שלמעשה מטרפד בפוליטיקה שקטה את כניסתו של יעקב אשר לכנסת. לכותב השורות לא הייתה נחוצה הבהרה שכזו, די היה לי לראות את גפני בליל הבחירות, כאשר נדמה היה לרגע שנכנס נציג שביעי ליהדות התורה וכסאו של אשר מובטח. גפני זינק משמחה ובזעקת אושר, לא בדיוק מצב אופייני למי שמעוניין לטרפד תהליך שכזה.

המקל והגזר
מכיוון שמעשי חסד בפוליטיקה הסתיימו עם פטירתו של אברהם רביץ ז"ל, נותרו שתי דרכים להשיג יעדים - הגזר והמקל. את הגזר מיצו בדגל התורה מכל הכיוונים, מבלי להיכנס למיץ שנוצר ולקבוע מי האשם, השורה התחתונה היא שפשרה בחינוך העצמאי לא נראית לעין בעתיד הקרוב, ושום דבר לא הולך לשנות זאת.

לפיכך נותר רק המקל, ובמקרה הדגלאי - איום בריצה נפרדת. הנחת היסוד מתבססת על תחשיבי עומק שונים שדגל התורה לבדה היא הסיעה היחידה שתעבור את הרף הגבוה למדי של אחוז החסימה שהוצב בבחירות האחרונות. ולפיכך, מיד לאחר שתודיע על ריצה נפרדת יחל מירוץ בין התת-סיעות החסידיות להצטרף לעגלה במחיר מוזל בהרבה מזה שיש להן כרגע. החלום בו השתעשעו בעבר ב'דגל' הציע להעניק נציג לשלומי אמונים, נציג ברוטציה לבעלזא וויז'ניץ ולהותיר את גור מחוץ למחנה.

אליה וקוץ בה - איש לא הסכין לקחת עליו את האחריות למקרה והתוכנית תיכשל, דגל תרוץ לבדה ובסוף חלילה לא תעבור את אחוז החסימה. הימור גבוה מדי מכדי לקחתו.

אלא שעתה נפתח כיוון חדש, שאסור לזלזל בו - איחוד אפשרי בין דגל התורה לש"ס, המתבסס על הקירבה הרעיונית בין המפלגות, על הנחת יסוד שבלאו הכי מרבית מצביעי ש"ס שייכים היום לגרעין הספרדי התורני, ועל ההבנה כי איחוד כזה עשוי לפתור כאבי ראש לשני הצדדים.

זה הזמן לחזור לנאומו של דרעי, הנה קטע נבחר: "אני רוצה לתקן שהקמת 'דגל' לא הייתה בתשמ"ט, אלא בתשמ"ד כשהוקמה ש"ס, גפני ייצג אז את השקופים בדרום... בתשמ"ט חשדו בי שהצבעתי ל'דגל'", ועוד קטע: "כל נציג של היהדות החרדית הוא נציג של כולנו. מיכי אלפר מחיפה הוא נציג מצוין והוא יהיה סגן ראש עיר ולא יעזור לאף אחד".

לאזניים פוליטיות מנוסות, דרעי בעצם השליך באופן בלתי רשמי את כפפת האיחוד לאוויר, אמירות כאלה הן בעלות משמעות אחת - אין שום מניעה של ממש לאיחוד בין התנועות, במידה ונגיע לסיכומים הרצויים. אם היה מד אושר באולם המרכזי ב'צפורי בכפר', הוא קרוב לוודאי קרס באותם רגעים.

הספקנים שבעיתונאים הזכירו לאחר הנאום את הקשר ההדוק בין דרעי לליצמן וטענו כי הראשון לא יפגע באחרון, בודאי שלא עבור הדגלאים, להם הוא עדיין לא שוכח את הזמנתו של אלי ישי לפני הבחירות לביתו של הגראי"ל שטיינמן. אלא שגם הם שוכחים כי במערכת השיקולים של פוליטיקאי, לפני נאמנויות לחברים נמצא כושר ההישרדות, ואם דרעי יגיע למסקנה שאיחוד כזה יסייע לו לשמור את כוחו, הן אם בשל הסתבכות החקירה בעניינו או ככלל בגלל דשדוש מתמשך בסקרים - הוא לא יהסס לרגע לכרות ברית שכזו.

ומה ב'דגל'? בכירי המפלגה השתעשעו ברעיון כמעט באופן חופשי. לפחות שלושה חברים בכירים במפלגה ונושאי משרות מטעמה אישרו ל'בחדרי חרדים' כי מדובר ברעיון מתקבל לחלוטין על הדעת. "זה לא רק משחק לאיים על ליצמן", ציין אחד מהם, "פשוט נמאס לנו מההתעללות של החסידים, עם דרעי נהפוך למפלגה חרדית משמעותית בעלת כוח דו ספרתי וגם נקבל ייצוג הולם, כשגם הנציגים הספרדים יישמעו במקביל להוראותיו של הגראי"ל שטיינמן, מבלי לכנס אחת לשבוע את אדמו"רי המועצת החסידית ולעשות קולות של חוסר שביעות רצון בכל ויכוח זוטר", הוא מסכם.

קרוב לודאי שלפחות בתקופה הקרובה האפשרות הזו תידון שוב ושוב בשתי המפלגות, היא תועלה כספקולציה ותנותח מכל כיוון, אבל אם לבסוף תקרום עור וגידים - אל תשכחו איפה קראתם עליה לראשונה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!