דרעי: "אני מניח שמישהו הגיע ושם להם על השולחן חומרים"

אביחי מנדלבליט חובש הכיפה השחורה חווה על בשרו מהי תחושת השחרה. במשך למעלה משנה הוא הסתובב כמזכיר ממשלה שעננה שחורה של חשדות פליליים מרחפת מעל לראשו. היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין אישר למשטרה לפתוח נגדו בחקירה בפרשת ברק-אשכנזי-הרפז, ששאבה אליה כמו חור שחור את כל המעורבים, מרס"ר ועד פצ"ר.

מנדלבליט נחקר תחת אזהרה על תקופת כהונתו כפרקליט צבאי ראשי (פצ"ר) וכשהמשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום נראה היה שהאיש ייזרק לשולי הכביש עם פנצ'ר בארבעת הגלגלים. היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין קבע כי לא רק שמועמדותו לתפקיד היועמ"ש פסולה, אלא שמנדלבליט אף אינו כשיר להמשיך ולכהן כמזכיר ממשלה.

והנה, מנדלבליט כאן, חי וקיים, בודק וחוקר, אוסר ומפרסם. אם על שמו של דרעי רשום התקדים המיניסטריאלי של פוליטיקאי ששב מהמקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר, הרי שעל שמו של מנדלבליט רשום התקדים המשפטי. לפניו לא היה מועמד שתוך שנה אחת הומלץ כמועמד גם לכתב אישום וגם למשרת היועמ"ש.

בתרחיש האופטימי ביותר של דרעי הוא רואה למול עיניו את תקדים מנדלבליט. תנוהל חקירה עניינית במשך שבועות, המשטרה והפרקליטות יסחבו את הגשת המסקנות עוד כמה חודשים טובים ואחרי תקופת המתנה קשה כשאול התיק ייסגר ובא לציון גואל. תרחיש אופטימי בעיני נחקר באזהרה, כמוהו כסוף טוב לחולה סרטן שמטופל בכימותרפיה. כשהרופאים דנים עם הפציינט על סיכויים של חיים ומוות - הייסורים, הכאב והסבל נתפסים כדבר מה בלתי נמנע.

רק מי שעשוי מברזל ולובן בייסורים יכול לקום בבוקר שאחרי, לצאת לעבודה, להתייצב לפגישות בהתאם ללו"ז ולהתנהג כלפי חוץ כאילו כלום לא קרה. הלב בוער, המוח סורק כל פיסת מידע, העיניים קולטות כל מבט בוחן, ורק הרגליים ממשיכות להוביל את הגוף למפגשים משמימים שנקבעו מראש, כדי לשדר עסקים כרגיל.

דווקא מישיבת הממשלה בבוקרו של יום ראשון, הוא יצא מחוזק. כל שרי הממשלה ניגשו אליו כדי לומר מילה טובה ודברי חיזוק, אחד-אחד (למעט אחד, שעומד בראש מפלגה ושמו שורבב כשותף עתידי ברשימה משותפת עם יו"ר מפלגה לשעבר). דרעי העריך במיוחד את התנהגות שרי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, שיצאו מגדרם כדי להביע הזדהות, אישית ופומבית. אז נכון שהשיח הפוליטי מבוסס על שפה של אחד בפה ואחד בלב, אך במצב ביש מעין זה, המקום היחיד לבחינת כליות ולב, הוא חדר החקירות. הבעת תמיכה פומבית, היא כמים קרים לנפש עייפה.

פגשתי השבוע את דרעי בלשכתו, בין פגישה של שלוש שעות עם האלוף במיל' איתן דנגוט שעומד בראש צוות אסטרטגי לבניית תוכנית סיוע לצפון, לבין ראיון טלוויזיוני על הדגל הסגול החדש שיתנופף בחופים ויתריע מפני מדוזות. אם דרעי היה יכול הוא היה תולה בפתח לשכתו דגל סגול ומפזר לימים הקרובים את כל המבקרים, המתעניינים, הבוחשים והסקרנים.

למי שפותח את יומו בליקוט מידע מפי השמועה על חקירתו העתידית, יש חשק לצאת מהבית כמו שלמתרחץ יש חשק להיכנס לים שורץ מדוזות. בפרקליטות סיפרו השבוע על שר בכיר לשעבר בממשלת קדימה ששמו נכרך בפרשת ההצבעות הכפולות של חזן האב ב-2009. השר הבכיר נחשד בזוטות אחרי שפורסמה תמונתו מצביע במליאה הצבעה כפולה, אך די היה בכך כדי להוציא את האיש משיווי משקלו. הפוליטיקאי הבכיר שהיה אמור לעמוד בראש הקמפיין הנגטיבי נגד נתניהו, נפל למשכב במשך חודש שלם. גבו כאב וליבו דאב, עד לרגע שבו הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק נגדו.

אצל דרעי, גם בתרחיש האופטימי, זה ייסחב הרבה יותר. השמירה על השגרה מכבידה אך האלטרנטיבה של שקיעה במרה שחורה קשה ממנה. עד לרגע כתיבת השורות הוא לא שכר שירותי עורך דין. "לא נקראתי לחקירה ואין לי מה לקחת עורך דין", הוא אומר. גם כאן, כמו בשאר דפוסי התנהלותו עד כה, מדובר בהפקת לקחי העבר. הוא לא מתכוון לצאת משליטה, לרכל, לפטפט, לשבש ולקשקש. קשה להירדם בלילות כשמעל לראש מתנופפת חרב החקירות, אך גם כשהעייפות משתלטת על האישונים דרעי לא מתכוון למצמץ ראשון ולעשות טעויות בדרך לחדר החקירות.

דגל סגול
שגרת היום עליה מנסה דרעי לשמור הופרה בבוקרו של יום שני, כשדרעי ביקש לבטל את האירוע המתוכנן של הקבלת פני רבו בארנה. דרעי חשש שהעלייה לרגל המתוכננת, תהפוך לבעיטת רגל בפרצופה של פרקליטות המדינה. ההמונים יפרצו בשירת הוא זכאי, התקשורת תחמיץ את העיסה ותספק כותרות בהתאם. ה"יחרב ביתו", המפורסם שאיחל מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בסבב הקודם ליועמ"ש דאז, יוסף חריש המנוח, ייראה כמו קדימון לעונה החדשה.

"נתתי הוראה גם לכל המתראיינים כביכול בשמי ולטובתי להפסיק להתראיין", אומר דרעי, כמי שלמד על בשרו מטעויות העבר של עצמו. דרעי מבין כי ככל שיימנע מלהתעמת עם המשטרה ומלהתריס כלפי הפרקליטות, כך גדלים סיכוייו להיחלץ בעור שיניו מהמלתעות.

מעבר להתנהלות הטקטית הרי שגם ציבורית, בימים בהם ראש ממשלה לשעבר, שמאלני מהשבט הלבן, מרצה את עונשו, אי אפשר לטעון לאפליה עדתית. ומה עוד, שבניגוד לימים הנוראים ההם, הפעם דרעי לא מזהה יותר מדי גורמים עם עודף מוטיבציה בתוך המערכת. היוצא מן הכלל הוא פרקליט המדינה שי ניצן, ששימש באותם ימים כעוזרה הנאמן של ביניש, וזה לא מכבר, ביום מינויו של דרעי לשר הפנים, הדליפה יד נעלמה את חוות דעתו ששללה את החזרתו של דרעי לתפקיד.

אלא שגם מי שרואה בנוכחותו של פרקליט המדינה את ניצני הרעה שהובילו לפתיחת החקירה (ניצן כמובן, שולל מכל וכל) לא יכול להתעלם מנוכחותם האנמית והלא עוינת בעליל של יתר המעורבים. המפכ"ל אלשיך אינו טרנר, השר ארדן אינו רוני מילוא, היועמ"ש מנדלבליט נחשב עד תמול שלשום לאוהב, וגם אם מדובר בהעמדת פנים, אויב הוא בוודאי לא.

שאלתי את דרעי אם אינו מרגיש שסומן על ידי גורם עוין ובתגובה הוא השיב את התשובה הנכונה, טקטית ומהותית: "אני מניח שכמו בסיפור של הרצוג מישהו הגיע ושם להם על השולחן חומרים שמחייבים אותם לבדוק ולקבל תשובות. הרי אין להם דרך אחרת לבוא ולשאול, אלא רק לפתוח בחקירה וכשבאים לחקור, חוקרים תחת אזהרה. אספק תשובות כשאשאל אבל אין לי טענות ואין שום סיבה וטעם לצאת בקמפיין נגד המערכת. זה מיותר, זה מזיק וזה גם לא נכון ברמה המהותית והעובדתית".

דרעי מודל שנות התשעים דיבר ברחוב ושתק בחקירה. דרעי מודל 2016 שותק ברחוב ומתכוון לדבר בחקירה.

מה נשתנה
יועץ משפטי לממשלה לא עובד על בסיס הפעלה של 'תוכנית כבקשתך', וטוב שכך. כשנציגי הימין בכנסת שינו את החוק והביאו לבחירתו של השופט אשר גרוניס לנשיא העליון, הם קיבלו בתמורה את פסק הדין על פינוי גבעת האולפנה. הכרזת העצמאות הברורה ביותר של ממונה לתפקיד שיפוטי, היא קבלת החלטה לרעת האינטרסים של שולחיו ושל אלו שעמדו מאחורי בחירתו.

היועמ"ש המכהן חובש הכיפה השחורה, נחשב בתפקידו הקודם כמזכיר הממשלה, לידיד החרדים. ברמה האישית, הוא אף נחשב לחברו הטוב של אריה דרעי. כל זה כמובן לא מנע ממנו, ואולי אף דירבן אותו, לחשב מסלול מחדש עם כניסתו לתפקיד.

במבחן התוצאה מאז בחירת מנדלבליט החרדים מוצאים עצמם בפיגור של 3-0. מתווה הכותל הרפורמי עבר מתחת לאף של הנציגים החרדים רק בגלל שסמכו על הידיד הטוב שעשה את הדרך מכיסא מזכיר הממשלה לכס היועמ"ש. בהמשך קיבלנו את חוות הדעת שקבעה כי חוק המקוואות אינו חוקתי, וכעת – ברמה האישית, נפלה על ראשו של דרעי הבדיקה שהפכה לחקירה.

את מה שדרעי לא אומר בקולו מפאת הנסיבות אמר השבוע יו"ר ועדת הכספים ח"כ גפני שהשמיע השבוע בכנס לשכת עורכי הדין באילת, אמירות נחרצות נגד עמדות היועץ המשפטי לממשלה. לדרעי עצמו, אין טענות ברמה האישית, אך סביב כל ההתנהלות, מיום פרסום צו איסור הפרסום ועד להחלטה על פתיחת חקירה, מרחף סימן שאלה אחד גדול.

על טביעות האצבעות הברורות שהותירו הגורמים הבוחשים בזירה, פרקליטות המדינה בתיק זדורוב יכולה רק לחלום. ביום שני שעבר פנה פרשן ערוץ 2 עמית סגל לרשות המיסים בבקשה לקבלת תגובה בנוגע לחקירת השר דרעי. סגל אינו משמש ככתב לענייני משפט, וגם דיני מיסים (לרבות מס שפתיים) אינם בתחום הסיקור שלו. ההנחה הרווחת היא שלמדליף מתוך המערכת הייתה מטרה ברורה, וההדלפה נועדה בין השאר, לאוזני שופטי העליון שדנים בכשירות דרעי לכהן כשר פנים.

סגל לא היה יכול לצפות לתגובה טובה יותר מזו שקיבל. למחרת היום גורם בכיר מטעם פרקליטות המדינה, אץ רץ לבקש צו איסור פרסום על הפרשה. ההחלטה ששמו של דרעי נכלל בה, כדי להסיר כל ספק מלב טועים, נשלחה עם קבלתה לסגל לבדו. בערבו של יום, כשפרשן ערוץ 2 פרסם על החשדות שנחקרים נגד בכיר בממשלה ללא פרסום שמו, נשלח הצו מטעם הפרקליטות לכל מערכות העיתונים. העורכים, באקט של אחריות, מיהרו לפרסם את הצו בקבוצות הפנימיות של המערכות לבל יהין איש מהעיתונאים להפר את הוראת ביהמ"ש. צו איסור הפרסום הפך תוך שעה קלה לצו פרסום.

דרעי עוד חשד בתחילה שמדובר במהלך מכוון, אולם חשדותיו הופרכו אחרי שהוברר כי הפרסום בא לחוקרי המשטרה בעיתוי לא נוח – כמו לידת פג. הניסיון להכניס את הרך הנולד לאינקובטור, נחל כישלון. לגורם העלום במערכת שהדליף את המידע היה חשוב כנראה יותר מכל, להגיע לשופטי הבג"ץ בטיימינג הנכון.

בחצות הלילה שבין שלישי לרביעי, וזה כבר פורסם, התקשר דרעי למנדלבליט ודרש לפרסם את שמו, בהנחה שעם פרסום השם המפורש יתאפשר לו להגיב. מנדלבליט נענה חלקית. הוא התיר לפרסום שעניינו של דרעי נבדק וטרם נפתחה חקירה, אך הותיר על כנו את איסור הפרסום בנוגע לנושא ומהות הבדיקה. דרעי מצא עצמו מוקע אל עמוד הקלון, נאשם ומורשע, מבלי שיש בידו יכולת להתגונן כחשוד. פרנץ קפקא כתב על סיטואציה מעין זו ספר לא רע, בשם 'המשפט'.

הפעם הבאה בה שוחחו דרעי ומנדלבליט הייתה בחמישי בערב בשעה שמונה, רגע לפני שידור המהדורות בערוצים. הפעם מנדלבליט הוא זה שהתקשר לדרעי כדי לעדכן כי נפלה ההחלטה לעבור משלב של בדיקה לחקירה. חודש לפני פסח, לדרעי רק נותר לשאול, עם הרבה מרור, מה נשתנה.

שלוש קושיות
שלושה סימני שאלה מרחפים מעל צו איסור הפרסום, או בשמו המדויק יותר, צו הפרסום. הראשון, נוגע למהות החקירה. אם אכן מדובר כפי שפורסם בתחילה בעסקי נדל"ן, אין סיבה מספקת להוציא צו איסור פרסום גורף על נושא החקירה. סימן השאלה השני, נוגע למהירות ההחלטה להפוך את הבדיקה לחקירה. בארבעים ושמונה השעות שחלפו בין ההודעה הראשונה של היועמ"ש על בדיקה שמתנהלת, לבין החלטתו לפתוח בחקירה, איש ממקורבי דרעי או בני משפחתו לא נחקר, ולפיכך עולה השאלה, מה נשתנה. סימן השאלה השלישי נוגע למועד פתיחת החקירה. עיתונאי ערוץ 2 אמנון אברמוביץ, פרסם שהחקירה החלה כבר באוקטובר. המידע הזה לא מתיישב עם ההגנה הגורפת שהעניק היועמ"ש לשעבר וינשטיין למינויו של דרעי לשר בממשלה. אם כבר במועד המינוי התנהלה בדיקה סמויה, יועמ"ש זהיר כמו וינשטיין היה נוקט משנה זהירות ולוקח לפחות צעד אחד לאחור.

בשעה ששלומי אמוני ישראל התיישבו סביב שולחן השבת כדי לקדש על הכוס, פרסמו שלושת ערוצי הטלוויזיה מידע מודלף חדש, על כך שבמוקד החקירה לא עומדת דירת הנופש בספסופה, שהצטלמה נהדר למוספי סופהשבוע. במגבלות צו איסור הפרסום המגוחך שהוטל, ובלי כל קשר לנושא החקירה כמובן, ניתן רק לומר כי הקבלן הערבי שביצע את העבודות תושאל על ידי מי שתושאל, ובניגוד לנוהג המקובל, הציג לראווה העברות בנקאיות עבור מלוא התשלום.

במשפחת דרעי ידעו לספר עוד בטרם נפתחה החקירה כי חלק מההעברות לחשבון הקבלן הערבי בספסופה בוצעו מחשבונו של האח שלמה, אך גם כנגד זה, יש למשפחה הסברים מנומקים. איך שזה נראה כיום, מספסופה תישאר לבסוף רק התמונה מנקרת הרחפנים ממעוף הציפור, שמזכירה את טירת גלנט שהובילה לפספוס תפקיד הרמטכ"ל.

"עסקת הנדל"ן היחידה שעשיתי עם אחי שלמה היא על הנכס בגבעת שאול, ובמקרה הזה הכל בוצע כחוק", אומר דרעי. אם שתי העסקאות האמורות נשללות כמוקד חקירה, נשאלת השאלה, בשל מה המהומה. הפרשנים המשפטיים של הערוצים ידעו לדווח השבוע על עבירות בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, במה שנראה כעוד ניסיון מכוון להלחיץ את הנחקר ולגרום לו לבצע טעויות. כאילו כדי לעבות את הערפל, הבהיר השבוע היועמ"ש כי בכוונתו להוסיף ולהגן על מינויו של דרעי לשר הפנים. בשלב הזה, דרעי רק יכול להריץ במוחו את התרחישים. כל צעד נוסף שיעשה, ישמש לרעתו בהגיע רגע החקירה.

פוליטיקה עכשיו
את המתנה הגדולה ביותר קיבל דרעי למחרת פרסום החקירה בעניינו, כששמו של יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג הוזכר באותו הקשר, בחקירה שונה. שבע עשרה שנה חלפו מאז פרשת דרעי הראשונה ושתיקת הרצוג בפרשת עמותות ברק – וכאילו כלום לא השתנה.

בסביבתם של ראש הממשלה נתניהו ויו"ר האופוזיציה הרצוג ידעו לספר השבוע על מגעים מתקדמים לצירוף העבודה לממשלה, בחסות השר המקשר יריב לוין. כמה מהאישים המעורבים אף נתבקשו לדחות חופשה מתוכננת בחו"ל בתקופת הפגרה כדי למצות את הדיאלוג. עם פתיחת הבדיקה בעניינו, התפוגגה גם אופציית צירוף הרצוג לממשלה, עד להודעה חדשה (של היועמ"ש).

בסביבת ראש הממשלה נתניהו לא מאמינים ביד המקרה וכבר עושים חשבונות למי מהגורמים הפוליטיים יש עניין לפוצץ דווקא בתקופה הזאת את המידע על חקירות שמתנהלות נגד הרצוג ודרעי. לפי החשבון של אותם גורמים, בעל האינטרס היחיד במערכת הפוליטית, הוא יאיר לפיד. "הסקרים מחמיאים לו, הוא היחיד שייהנה מזעזועים במבנה הממשלה והיחיד שיפסיד מכניסת הרצוג לקואליציה", אומר גורם בלשכת רה"מ, "כשמוסיפים לזה את הכותרות הראשיות בידיעות אחרונות, מקבלים סוג של הסבר". כל המעורבים מכחישים, אבל בלשכת נתניהו רוויית הפראנויה, הכחשה של יריב, היא סוג של אימות מידע.

מלפניו מצדדיו ומאחוריו של הרצוג ממתינים החברים הטובים בעבודה לרגע הנפילה. דרעי יכול לשמוח בחלקו, הואיל ובש"ס שתחת הנהגתו אין עוד מלבדו. מרן הגר"ע יוסף זצ"ל השכיל להעמיד בכל עת מספר שתיים למנהיג. לרב יצחק פרץ הוא הצמיד את דרעי, לדרעי את ישי, לישי את אטיאס, ובסיומת קיבלנו את השלישייה המוזרה. במיצובה הנוכחי של ש"ס דרעי הוא מנהיג יחיד, והח"כים שמאחוריו הם השקופים האמיתיים. גם הדיבורים שנפוצו על חזרתו של אטיאס והתגייסותו העתידית בצו 8 מנותקים מהמציאות. אריאל אטיאס הוא אזרח מודאג ברמה הציבורית (אם כי, להגדרתו המונח 'חבר דואג', מתאים יותר לסיטואציה), השמח בחלקו ברמה האישית.

כחבר טלפוני של דרעי המצוי עמו בקשר ישיר, הוא שולל מכל וכל את העיסוק התקשורתי בבחירתו של יורש פוטנציאלי. "זה ממש לא הנושא כיום", העריך אטיאס השבוע, "ולדעתי גם לא הולך להיות רלוונטי בעתיד הנראה לעין". ברמה האישית, הסיכוי שהוא יאות לחזור לתפקיד רשמי בש"ס, שווה ערך לסיכוי שמאיר פרוש יופיע השבוע בוועידת דגל התורה ויודיע על התפקדותו לתנועה. אטיאס אינו מחובבי הזמר העברי, אבל שיר אחד הוא מחבב לאחרונה במיוחד: אז למה לי פוליטיקה עכשיו.

הטור מתפרסם ברשת קו עיתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!