פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא חשוד בפלילים

תיק באפילה
פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא חשוד בפלילים. במקרה של אריה דרעי הקלישאה הזאת היא מחויבת המציאות, אם כי בשינוי קל. זה לא היה בבוקר אלא בערב. את הטלפון מכתב ערוץ 2 עמית סגל שחשף את הבדיקה קיבל דרעי בשעות הערב של יום שני השבוע. עד כמה שדרעי הוא שחקן לא קטן ויודע לשמור על פני פוקר במצבים הכי קשים, הפעם הוא באמת הופתע. מאז שנבחר לתפקידו הוא יודע שבמשרד מסוים בתל אביב יושבים שני אנשים, שמקבלים משכורת כדי לחפש אותו. עד הטלפון של סגל הוא העריך שעבודתם היא לשווא. השיחה גילתה לו שהם כנראה מצאו משהו.

מהו המשהו הזה? עד למועד כתיבת השורות, בשעות אחר הצהריים של יום רביעי השבוע, אין לדרעי מידע מוצק. בסביבתו הקרובה מעריכים שיתכן ומדובר בהמשך לפרסום בעיתונים גלובס והארץ סביב המגרש שהיה בבעלותו בשכונת גבעת שאול בירושלים ונמכר בשנת 2013 לאחיו עורך הדין שלמה דרעי. כבר בשלב זה יצוין כי מדובר בהערכות שאינן שאובות מתוך חומר הבדיקה ולפיכך לא חל עליהן צו איסור הפרסום. כל אחד יכול לשער ולנחש כיד הדמיון הטובה עליו.

מה שפורסם הוא כבר גלוי וידוע ולפיכך ניתן לחזור עליו. לפי הפרסומים הלא זרים, רכשו אריה דרעי ורעייתו מגרש קטן בשכונת גבעת שאול בירושלים. על המגרש שכן בניין קטן המיועד להריסה. המגרש היה חלק ממגרש גדול יותר שנרכש על ידי קבוצת רכישה שאינה קשורה לדרעי ועליו כבר נבנו שני מגדלים עתירי דירות. בשולי המתחם קיים מגרש קטן שקיבל היתר בניה לתשע דירות. דרעי רכש את המגרש בזמן שהאזור טרם הפך ללהיט בענף הנדל"ן בירושלים. לדבריו רכישת המגרש נעשתה באמצעות משכנתא שלקח על דירתו הנוכחית ברחוב הקבלן 28.

עם חזרתו לחיים הפוליטיים בקיץ תשע"ג החליט דרעי למכור את המגרש. הקונה, כאמור, היה אחיו עורך הדין שלמה דרעי. סכום העסקה כפי שדווח למס רכישה היה 4.2 מיליון שקל. כיום שווי הדירות שכבר נמצאות בשלבי סיום מתקדמים הוא כחמישה עשר וחצי מיליון שקלים. וזה אומר שמי שרכש את המגרש, עו"ד שלמה דרעי,. עשה עסקה מצוינת. וכל כך למה? מפני שעלות הבניה, אליבא דעיתון גלובס, הייתה חמישה וחצי מיליון ש"ח בלבד. הוי אומר רווח של חמישה מיליון ושבע מאות אלף שקל. הרבה כסף, אבל בעסקי הנדל"ן לא ממש נדיר שמי שמנצל עיתוי נכון יכול להכפיל את השקעתו ויותר. כאן מדובר ברווח של חמישים אחוז.

עד כאן סיפור של עסקת נדל"ן כמעט שגרתית. הסיפור החל לקבל נופך לא שגרתי כאשר גילה מי שגילה שגם לאחר עסקת המכר (אריה דרעי ורעייתו לשלמה דרעי וארבעת בניו) לא נרשמה הערת אזהרה על המגרש לטובת הקונים. יתרה מזו, חמש דירות מתוך התשע שנבנו על המגרש רשומות עדיין על שם אריה דרעי ורעייתו, ולא על שם שלמה דרעי ובניו.

התיאור דלהלן יכול להעלות ארבע שאלות. ראשית, למה לא נרשמה הערת אזהרה. שנית, מדוע הדירות עדיין לא הועברו בטאבו על שם הקונים. שלישית, האם שווי העסקה - 4.2 מיליון שקל - היה נמוך מהערך הריאלי כדי לחסוך אולי במס. רביעית, אם הדירות עדיין רשומות על שם אריה דרעי האם הן הופיעו בהצהרת ההון שנתן לכנסת כאשר נבחר.

לשתי השאלות הראשונות יש תשובה ברורה ונהירה של עו"ד שלמה דרעי: הערת האזהרה לא נרשמה כדי לא לסרבל את הליך הרישום. הבניין כולו נמצא בהליך רישום כבית משותף ותוך כדי הליך נתן המפקח על הרישום הוראה המונעת לרשום דירות על שם הרוכשים החדשים עד להשלמת כל תהליך הרישום. כאשר יושלם ההליך תירשם כל דירה על שם מי שרכש אותה.

תרגום לשפה המדוברת: חמש הדירות עדיין רשומות פורמלית על שם אריה דרעי אך בפועל, ועל פי חוזה המכר שדווח לכל הרשויות המוסמכות, הן שייכות לאחיו, ששילם עליהם כדת וכדין כולל כל המיסים הנדרשים. ההעברה בטאבו מתעכבת עד סיום כל ההליכים. מי שרכש פעם דירה יד ראשונה מקבלן יודע שעוברות לפעמים שנים רבות עד שהדירה נרשמת על שמו בטאבו.

זה גם ההסבר, אם מישהו צריך הסבר, מדוע בהצהרת ההון לא דווח על חמש הדירות. דירה שנמכרה ודווחה למס רכוש אינה בבעלותו של המוכר גם אם בטאבו היא טרם הועברה על שם הקונה. השאלה האם שווי העסקה היה ריאלי. במידה ובכלל ישנה שאלה כזאת, היא ויכוח כמעט שגרתי בין פקידי מס רכוש לנישומים בעסקאות נדל"ן גדולות. בכל מקרה מדובר בדיון אזרחי שאין לו בדרך כלל זיקה פלילית.

האם זה הנושא שבגינו מתבצעת הבדיקה בעניינו של אריה דרעי? נגיד ככה: מי שאומר לא יודע ומי שיודע לא אומר. מה שניתן ללמוד מתוך הדיווחים שיצאו הוא שהסיפור לא החל כחקירת משטרה אלא של 'אחת מרשויות האכיפה', בדרך כלל שם קוד לשלטונות המס. רמז נוסף שפורסם: החקירה היא נגד אריה דרעי ומקורבו. בעגה החוקית- משפטית, מקורב זה לא איש חצר או חבר, אלא בן משפחה.

אפשרות נוספת, עליה נרמז בפרסומים שונים, היא בדיקת מקורות המימון של אחוזת הנופש בספסופה הרשומה על שם הבת, הדס אילוז. אך לפי דברי דרעי עצמו שייכת לבני משפחה נוספים ומשמשת כמקום הנופש של כולם.

צו פרסום
מה שברור, שהסיפור לא היה תופס את הנפח האדיר שקיבל אלמלי צו איסור הפרסום שהפרקליטות מיהרה להוציא. סגל, לפי תיאורו הוא, פנה לפרקליטות ולדרעי ביום שני בערב לשאול האם יש בדיקה בעניינו של דרעי. דרעי השיב שאין לו שום מושג. הפרקליטות לא השיבה, למחרת בבוקר הוברר למה. אחד מנציגיה התייצב בבית משפט השלום וביקש צו איסור פרסום על הפרשה. הצו היה התשובה לשאלה. היה זה גם תחכום שבמבט לאחור ניתן להגדיר אותו כמרושע להחריד.

וכל כך למה? מפני שצווי איסור פרסום אינם נוקבים בדרך כלל בשמו של הנחקר. הסיבה לכך ברורה: הצווים נשלחים במייל מידית לכל מערכות העיתונים וכלי התקשורת. אם נוקבים בשמו של זה שבגינו נערכת הבדיקה אין עיתונאי אחד שלא יודע שמתנהלת נגדו בדיקה. השאלה שניצבת בפניו של העיתונאי זה רק איך לפרסם את זה שכולם ידעו. בעידן הדיגיטלי של היום זו ממש לא בעיה. קודם כל עולים במהדורת החדשות המרכזית ואומרים מפורשות שבקרוב תתפרסם פרשית שחיתות על פוליטיקאי בכיר. את היתר עושות הרשתות החברתיות שמפרסמות את הצו בו מופיע גלויות שמו של הנבדק.

ואין לך צעד הרה אסון יותר לנשוא הפרשה מאשר לתהליך האמור. כולם יודעים שזה הוא, אבל הוא עצמו לא יכול לצאת ולנקות את שמו, וזאת משתי סיבות. ראשית, יש צו איסור פרסום המונע גם ממנו לדבר. שנית, מאחר ואף גורם חקירה לא פנה אליו, אין לו מושג על מה הוא צריך לצאת ולהגן. אם היה יודע, נניח ולשם הדוגמא בלבד, שזו פרשת הדירות האמורה, הוא היה מכנס מסיבת עיתונאים ומציג בפניהם את כל המסמכים. אם היה יודע, שוב למשל ולדוגמא בלבד, שמדובר באיזו הקצבה של משרד הנגב והגליל לפרויקט נופש תורני, הוא היה עולה ומציג את כל הקשור בנושא. בהעדר ידיעה, ותחת צו איסור פרסום, הרי הוא כמי שנקשר לעמוד בכיכר העיר, פיו נאטם בפס דבק ושק הושם על ראשו. אפילו לצעוק 'אינני אשם' הוא לא יכול.

דרעי עדיין לא יודע איזה מענייניו נבדק אבל בתרגיל מבריק הוא לפחות הצליח לשחרר את פיו מפס הדבק שהפרקליטות שמה לו. עם הפרסום ביום שני בערב הוא פנה בדחיפות ליועץ המשפטי אביחי מנדלבליט וביקש ממנו להסיר, או לפחות לצמצם, את צו איסור הפרסום. לא ייתכן, טען דרעי, שכל העולם יידע שמדובר בי, ורק אני לא אוכל להגיב בגלל צו איסור הפרסום.

מנדלבליט קיבל את הטענה. כבר באותו ערב הוא קיים דיון דחוף בפרקליטות שלאחריו נשלח נציג לבית משפט תורן עם בקשה לצמצום הצו. בבקשה התבקש בית המשפט לאפשר לחשוף את שמו של הנחקר אך להותיר על כנו את האיסור לחשוף סביב מה מתנהלת הבדיקה.

מבחינתו של דרעי הצו החדש היה אוויר לנשימה. עוד באותו לילה הוא הודיע שהוא זה שביקש לחשוף את שמו והוא מעמיד את עצמו לרשות כל גורמי החקירה. זה כמובן לא מנע מידיעות אחרונות לצאת למחרת בכותרת ענק המבשרת שדרעי שוב מסובך בפלילים, למרות שבצו אי הפרסום החדש נאמר שמדובר בבדיקה בלבד, אבל זה לפחות אפשר לו להמשיך ולתפקד.

האם הייתה זו מזימה מכוערת של הפרקליטות שרצתה להעצים את הסיפור דווקא על ידי הוצאת צו איסור הפרסום - מה שסיפק את הבאזז התקשורתי האדיר - או סתם התנהגות רשלנית. ברור שבכל מה שקשור לפרקליטות ולדרעי - שני יריבים ותיקים משכבר הימים, הדעת נוטה יותר לכיוון הראשון. מצד שני, הפרקליטות לא הייתה רצה לבית המשפט אלמלי שהכתב הוא זה שפנה אליה. מצד שלישי יתכן שהפרקליטות הדליפה את הבדיקה כדי להניע את כל התהליך האמור. מצד רביעי, יתכן מאוד שיריביו של דרעי הדליפו לכתב את קיומה של הבדיקה ולאחר שזה הלך לקבל אישור החל כל מחול השדים האמור.

האפשרות הרביעית היא בהחלט לא דמיונית. תשמעו סיפור: לפני מספר חודשים התקיים אירוע של מצווה באחד המלונות בירושלים (שם המלון יישאר חסוי שאם לא כן הסיפור יהפוך לגלוי). בין האורחים היה פוליטיקאי כושל, אדם מר נפש שהחיים לא ממש מאירים לו פנים. הוא הסתובב באולם וסיפר לכל מי שרוצה לשמוע שידוע לו על מעשים לא ראויים במשרד הנגב והגליל. יש איזו עמותה שמנהלת פרויקטים עבור המשרד ושאחד העומדים בראשה הוא בן משפחה מדרגה ראשונה של אחד העובדים במנגנון של ש"ס. המסקנה המתבקשת: העמותה זכתה במכרז הענק בגלל הקשרים המשפחתיים עם איש ש"ס, ואידך זיל גמור.

שמענו ובדקנו. התברר שלא דובים ולא זבובים. העמותה עובדת עם משרד הנגב והגליל עוד לפני שדרעי ידע בכלל שקיים משרד כזה. ובאשר לקשרים המשפחתיים? אז הנה הסיפור. לשני האישים, זה שבעמותה וזה שבמנגנון ש"ס, יש שם משפחה זהה - הנפוץ מאוד בין יוצאי ארץ המגרב - אך אין להם כל קשר משפחתי. בדיוק כמו שלכותב השורות אין שום קשר עם כבוד הנשיא העשירי לישראל, למרות שהם נושאים, ובגאווה, אותו שם משפחה.

ההשלכות לעתיד
יש אישי ציבור בישראל שהסתובבו עם ענן של חקירות ובדיקות במשך עשור ויותר. הדוגמא הבולטת ביותר הוא אביגדור ליברמן. בתוך החקירות והבדיקות שלא הסתיימו במכוון הוא ניהל כמה וכמה מערכות בחירות וזכה בהישגים נאים יותר או פחות בהתאם למצב הפוליטי ששרר אז. לחקירות ולבדיקות לא הייתה כל השפעה אלקטוראלית.

לאישים אחרים, כמו צחי הנגבי, זה כן הפריע. הנגבי היה שר המשפטים בזמן שהתיק נגדו היה תלוי ועומד, אמרו אז שהפרקליטות רוצה להחזיק אותו כבן ערובה לבל יעלה יוזמות חקיקה נגד המערכת ולא יתנגש עם בית המשפט העליון. אם זו הייתה המטרה היא בהחלט הצליחה. הנגבי היה הפודל של מערכת המשפט עד שהתיקים נגדו נסגרו בכמעט לא כלום.

אם הבדיקה של דרעי לא תסתיים בזמן הקרוב ביותר, הסיפור שלו יהיה שונה. נכון שבעבר הוא עשה הרבה מנדטים מהרדיפה של מערכת המשפט. בימי ה'הוא זכאי' המפורסם הוא קיבל שבעה עשר מנדטים וההמשך ידוע. לדרעי אין את הכוחות והיכולות לחזור על זה עכשיו. מרן הגר"ע יוסף שעמד לימינו כצוק איתן איננו. למועצת החכמים הנוכחית אין את העוצמה לעשות זאת.

שינוי הנסיבות מאז להיום הוא טוטלי ולא מאפשר חזרה על אירועי העבר. יש לזכור שאז עמדה לדרעי חזקת החפות המוחלטת, וכיום הוא נושא על כתפיו את ההרשעה דאז, את שנות הישיבה בכלא, ואת שבע שנות הקלון שמנעו ממנו לחזור מיידית לחיים הפוליטיים. גם כאשר הצליח לחזור זה היה סוג של תחיית המתים פוליטית. עוד לא היה תקדים לכך שמי שישב במאסר חזר לעמדת כוח ציבורית ואף הפך לשר בממשלה. דרעי עשה את התקדים הזה תוך כדי שהוא חולף על פני ניסיונות חקיקה לחסום אותו (כשאחד הניסיונות נתמך על ידי בכיר בש"ס לשעבר) ועל פני בג"ץ שהכרעתו האחרונה התקבלה אך לפני מספר חודשים. בקושי רב התירו לו השופטים לחזור ולכהן בממשלה.

וזה אומר שהסתבכות נוספת, במידה ותתברר חלילה כמהותית, לא תעבור חלק בדעת הקהל, אפילו הספרדית ש"סית, ובטח שלא בדעת הקהל הכללית. שלא לדבר על כך שיריביו בעבר ובהווה ייצאו למתקפה מחודשת. מי שהדליף את הקלטת המפורסמת של חנוכה תשס"ה לא יהסס לצאת למחול ריקודים על הדם.

אבל גם אם הבדיקה תימשך ובאיזה שהוא שלב תסתיים בלא כלום, הרי שכמה מהנזקים שנגרמו הם כבר בלתי הפיכים. כשזורקים בוץ על התקרה והוא צונח למטה, תמיד יישאר כתם על התקרה. בדעת הקהל המסורתית ספרדית שהייתה בעבר חלק מש"ס ונטשה לאחר פטירת מרן הגר"ע יוסף, כל אזכור של דרעי והסתבכות משפטית הוא הרה אסון. בדעת המון העם שאינו נכנס לדקויות ואינו מבדיל בין בדיקה לחקירה ובין חקירה להגשת כתב אישום, נצרב הקשר בין דרעי ומערכת המשפט, ואפילו טיהור גורף וטוטלי ספק אם יעזור. את הבחינה לכך נראה בסקרי דעת הקהל הקרובים. אם המנדטים של ש"ס הם כולם חרדים נטו, כפי שטוען כותב השורות, הירידה לא תהיה דרסטית. אבל אם ישנו מנדט אחד או שניים שאינם חרדים נטו, יתכן מאוד והם ייעלמו בסקרים הקרובים.

הנזק המיידי יתכן שיבוא עוד קודם לכן. מיד לאחר הבג"ץ שהכשיר את דרעי לכהן כשר בממשלה הוגש בג"ץ נוסף של האגודה לאיכות השלטון נגד מינוי כשר הפנים בטענה של חזרה למקום בו בוצעה העבירה בגינה הורשע בעבר. לא משנה שאין לכך ידיים ורגליים, יען כי העבירות בוצעו ללא כל קשר למשרד הפנים, אבל הטענה היא לנורמה הציבורית.

העתירה הוגשה באותו שבוע בו הוגש הבג"ץ נגד מתווה הגז. הדעת הייתה נותנת שהעתירה נגד דרעי, שעוסקת בשר שתפקודו נפגע עקב העתירה (הוא לא יכול לבצע אף מינוי במשרד), תקבל פסיקה עוד קודם לכן. אבל ראה זה פלא: העתירה נגד מתווה הגז קיבלה פסיקה, ודרעי נותר להסתובב על הגריל בציפייה ללא מועד ידוע מראש.

האם השופטים סתם מתעצלים, או שכמו בתקדים של צחי הנגבי הם מעדיפים להחזיק אותו כבן ערובה (יש כמה יוזמות חקיקה להגביל את כוחו של בג"ץ. בן ערובה כמובן לא יכול לתמוך בהן) קשה לדעת. מה שברור הוא שלא אצה להם הדרך. שיחכה השר בסבלנות עד שימצאו לכך את הזמן הנכון.
פרסום הפרשה החדשה בעיתוי הנוכחי עלול להיות הרה אסון מבחינתו של דרעי. מי שקרא את פסק הדין של השופט אליקים רובינשטיין בפרשת מתווה הגז ראה בעליל את השפעת הרוח הציבורית על תוכן הפסק. השופט הנכבד תיאר בהרחבה את הפגנות הרחוב ואת דעת הקהל הסוערת. לא שעל זה הוא ביסס את פסק הדין, אבל סתם כך הוא לא הזכיר את זה.

אם תיווצר דעת קהל שלילית נגד דרעי בעקבות הפרשה האחרונה לא ממש נופתע אם שופטי הבג"ץ ישקלו ביתר כובד ראש את הטענות של נראות ציבורית. פתאום הם ימצאו סיבה מדוע דרעי יכול היה להתמנות לכל משרה בממשלה, כולל חוץ וביטחון ואוצר, אך למשרד הפנים הוא לא יכול לחזור. אם זה לא מה שיקרה, אפשר יהיה לחזור ולהאמין שלמילה הרביעית בשמו של בית המשפט הגבוה לצדק יש עוד קצת כיסוי במציאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!