מחיר חטא השתיקה במקום שצריך למחות

בעיצומו של היום הגדול ביותר, ראש חודש ניסן, אשר נטל "עשר עטרות" כדברי רבותינו, ביום בו ירדה אש מהשמים וראו כולם את שכינת ה' בהקמת המשכן, באותו יום אירע אסון בקנה מדה אדיר, כאשר שני בני אהרון הצדיקים, נדב ואביהוא, מתו לפני ה' בהקריבם אש זרה אשר לא צווה אותם. מידת הדין פעלה כאן במלוא תוקפה, ונשאלת השאלה מדוע – הרי אף שעשו שלא כדין, האם אכן היה ראוי להשבית את השמחה הגדולה, וגם אם נאמר שנתחייבו מיתה על אותה אש זרה – וכי לא יכול היה ה' להמית אותם למחרת בצנעה, ולא לעיני העם במקום הקדוש וביום הקדוש ביותר?

בכדי לענות על שאלה זו, נזדקק לדברי רבותינו, אשר קשרו את מות בני אהרון לחלקו בחטא העגל. מובא תורת כהנים, מדרש ההלכה לחומש ויקרא (ח', א' – ב'-) – "לפי שהוא אומר (שמות ל"ב, ל"ה): 'ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן', היה במשמע שנתרחק אהרן. כשהוא אומר: 'קח את אהרן ואת בניו אתו' היה במשמע שנתקרב אהרן. מנין שידע משה שנתרחק אהרן? שנאמר (דברים ט', כ') 'ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא'. ולא נאמר 'וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא'. כשהוא אומר 'קח את אהרן ואת בניו אתו', ידע משה שנתקרב אהרן".

יסוד גדול למדונו רבותינו במדרש זה. כל עצמם של ימי המילואים נועדו להשלים את אהרון אחר שחטא בחטא העגל. הם נועדו להביא אותו לידי אותה שלמות שחסרה לו באותו החטא, וכפי שכתב מו"ר הקדוש הרב מאיר כהנא זצ"ל בספרו "אור הרעיון", שלשון "מילואים" עניינה מילוי החלל שנוצר עקב חילול ה' שבחטא העגל. ומיתתם של בניו דווקא בעת שיא השמחה של היום השמיני, כאשר נגזר עליו לשתוק ולקבל על עצמו את הדין – היא אשר הביאה אותו לידי אותה שלמות והיא אשר כפרה על חלקו בחטא העגל.

מכאן אנו למדים גם עד כמה חמור הוא אותו חטא של אהרון בעגל, הלא הוא חטא השתיקה במקום שצריך מחאה. אהרון ודאי לא היה מעוניין בעגל והוא עשה כל מיני תרגילים על-מנת לעכב את הביצוע מתוך מטרה שהדבר ידחה עד בואו של משה ולא יצא פועל לבסוף. מטרתו ודאי הייתה טובה, הוא פעל מתוך הכרה ברורה של מה טוב ומה רע. ויותר מכך – הוא אפילו "הבין" בשכלו, שלמען המאבק יותר נכון לנקוט בטקטיקה של התחכמות מאשר ללכת "ראש בקיר". ואכן, חור שקם ונלחם בעובדי העגל, נרצח על-ידם, ואהרון חשש שדרך זו לא תצלח ויהרג גם הוא, דבר שיגביר את הקטרוג על עם ישראל. אולם דבר אחד היה חסר לאהרון – ההבנה שחילול ה' זה דבר שאין לשתוק עליו וכל החשבונות נדחים מפניו, ושההצלחה ממילא אינה נתונה בידינו, אם ה' ירצה נצליח, ואם לא – אז לא, אבל אנחנו מצווים לקדש את שמו ולא לשתוק כנגד חילול ה'. דבר זה יכול היה אהרון ללמוד ממשה אחיו, אשר ראה חילול ה' כשאיש מצרי מכה איש עברי והרג אותו תוך סיכון חייו וסיכון גאולת עם ישראל ממצרים. כנגד אותה שתיקה שלא הייתה במקום בחטא העגל, נאלץ אהרון לשתוק ולקבל עליו את הדין במות בניו בחנוכת המשכן.

גם בימינו, רבים אינם מבינים את הלקח של המילואים, את האסון שבשתיקה לנוכח חילול ה'. המערכת הפוליטית כיום מונהגת בידי יועצים, אסטרטגים, אנשי פרסום, יועצי סקרים ועוד שלל בעלי תפקידים שכל מטרתם לטכס כל מיני טכסיסים, שבסוף לא יוצא מהם דבר אל הפועל. אולם אנשים אלו אינם מבינים, כי הזירה הציבורית לא נועדה עבורם ועבור עמיתיהם, הצוברים כסף על גב הציבור. הזירה הציבורית נועדה למי שיודע לצעוק את זעקת האמת, למי שאינו יודע לשתוק לנוכח חילול ה', גם אם פורום היועצים יורה לו אחרת. חילול ה' יוצר חלל בעולם, חלל שחייבים למלאותו על-ידי מסירות נפש. זהו הלקח הגדול מימי המילואים וממיתת בני אהרון, והוא נוגע לנו כיום יותר מתמיד.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!