תורתו וחכמתו של האדם תלויה בכשרות המזון

ויקרא פרק יא (מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: (מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:

א}יש לשאול על לשון המקרא מדוע כתוב ולא תטמאו ונטמתם בם, הרי אחרי שכתוב ולא תטמאו מיותר לחזור ולהוסיף ונטמתם בם? ב}ועוד יש לשאול על הטעם והנימוק שאומר הפסוק כי אני ה' אלוקיכם וכו' כי קדוש אני, וכי בגלל שהשם קדוש הוא סיבה לחייב גם האדם שהוא עפר מן האדמה להידמות לבוראו?

רבים וטובים טועים וחושבים שמאכלות אסורות הוא עניין של איסור בלבד ולכן כאשר מדובר על כשרות מתייחסים לדבר כשאלה של הידור וחסידות ולכן רבים וטובים מחפשים לסמוך להקל ולא לחשוש לאיסור, אולם התורה מלמדת אותנו שהם טועים בגדול כי מלבד האיסור שיש במאכלו אסורות אלא יש נזק בלתי הפיך הפוגם את נשמתו ושכלו של האדם ולכן גם תשוקתו ויראתו לקיום התורה והמצוות נחלש ביותר, ולכן ככל שמהדר האדם בכשרות הופך להיות זך השכל ונשמתו מתקדשת עולה ומתעלה בקדושה ובטהרה, והדבר דומה להבדיל לו יצוייר שיש במאכל חשש סכנה גופנית האדם אינו מחפש לסמוך להקל אלא ההפך בורח כמו מאש מכל חשש סכנה שאולי הדבר מורעל, ואם כך חס על גופו כיצד לא יחוש על נשמתו וכל חשש איסור או פגם בכשרות הוא פוגם נשמתו ואת שכלו לעולם כדברי הזוהר פרשת שמיני [דף לה ע"ב] ות"ח כל מאן דאכיל מאינון מאכלי דאסירי אתדבק בסטרא אחרא, וגעיל נפשיה וגרמיה ורוח מסאב שרייא עליה וכו' ועל דא כתיב ונטמתם בם בלא א', דלא אשתכח אסוותא לגעוליה ולא נפיק ממסאבותיה לעלמין ע"כ. ולזאת אדרבא כמה שיותר מהדר בסוג הכשרות הרי זה משובח. וכבר כתבו התוספות במסכת כתובות דף קד ע"א ד"ה לא וכו' דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

והן הדברים אשר חז"ל דרשו הפסוק מדוע כתוב ונטמתם בלי אל"ף במסכת יומא דף לט ע"א תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר [ויקרא יא] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם ע"כ. וביאר בספר החינוך מצוה שסב משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה ע"כ. ונראה לבאר שבכלל תירוץ הגמרא לבאר על כפל הלשון ולא תטמאו ונטמתם שהכוונה על שני דברים בתחילה על טומאה ואח"כ על טמטום המוח של האדם, וממילא מיושבת גם הקושיה השניה שהרי כתוב ולא תטמאו את נפשותכם והמכוון שיש טומאת הגוף אך יש גם טמטום הנפש ועל החלק הרוחני של נשמת האדם אשר היא חלק אלוקה ממעל התורה מנמקת כיון שאני קדוש אל תטמאו את הנפש שהוא חלק האלוקי.

ועד כמה חמור העניין של אכילת מאכלות אסורות או אפילו להריח בהם נלמד מהמובא בירושלמי חגיגה פ"ב טו כשהייתה אמו של אלישע בן אבויה מעוברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה והיה אותו המין מפעפע בגופה כעכנאי צא וחשוב לאחר שגדל אלישע בן אבויה ונהיה לגדול בתורה והיה מן הארבעה שנכנסו לפרד"ס והיה רבו של רבי מאיר בעל הנס בכל זאת נשאר בו הארס של אותה אכילה ואף שלא הייתה זו אכילה שלו אלא של אמו ואף שהייתה זו אכילה של היתר, שכן שנינו יומא פב מעוברת שהריחה מאכילים אותה אפילו ביום הכיפורים בכל זאת נתערב הארס בדמו ובנפשו נולד עמו וגדל עמו עד שהבשילו פירותיו ונעשה "אחר".

והוסיף על כך הפר"ח ודיבר כבר על בני דורו וכתב בספר פרי חדש על יו"ד סוף סימן פא ס"ק [כו] וכן התינוק בעצמו כו' דאעפ"י שקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו היינו מעיקר דינא אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו. שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה ולפי שבזמנינו זה אין נזהרים מעניינים אלו רוב הבנים יוצאין לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו וכו' ע"כ:

אצל הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א בין העומדים בתור היה גם מהנדס בכיר פרופ' גדול בתחומו כבן שמונים וחמש או תשעים שנה יהודי חרדי וירא שמים, שכל בניו ובנותיו הולכים בדרך ה' וחובשים את בתי המדרשות.

הפרופסור סיפר להגר"ח בפנים כבושות שהוא אינו מצליח להבין דף גמרא וגם לאחר נסיונות שנמשכו עשרות שנים לא עולה בידו הדבר, פרופסור במתמטיקה כן להבין את כל הנוסחאות המסובכות במקצוע זה כן להבין דף גמרא לא.

הוא המשיך וסיפר שהדבר מציק לו מאוד שכן בשיעורי הלכה הוא עוד מסתדר בצורה כלשהי ויש ביכולתו להבין הלכה ב"משנה ברורה" אך כשמגיעים לגמרא המוח הגדול שלו נסתם הופך לאפס מאופס הפרופסור הישיש דיבר בצער רב וצריך לציין שמדובר ביהודי ירא שמים אמיתי ובהחלט אפשר להבין עד כמה הבעיה הזו מציקה לו במיוחד לאור העובדה שכל צאצאיו הולכים בדרך התורה והיראה, והנה סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א פתח לפתע הפרופסור את פיו ואמר לר' חיים שבתוך כדי עמידתו כאן יתכן והתגלתה לו הסיבה המונעת בעדו לצלול אל דף הגמרא, במקרה שלי התחיל טמטום המוח מגיל צעיר בתקופת לימודיי בחיידר שבעיירה ולכן" סיפר הפרופסור ברטט ובחלחלה "עלה בדעתי שאולי גם אצלי אירע כדבר הזה" הוא חשב וחשב עד שנזכר שכשהיה ילד כבן תשע ראה אצל חברו הגוי בשר "דבר אחר" ולפתע אחזו בולמוס ולא יכול היה להתגבר על עצמו עד שטעם מהבשר ההוא למרות שידע שמדובר באיסור חמור "ומאותו רגע שטעמתי מהבשר הטרף נסתתמו כל מעיינות הדעת שלי ולא יכולתי להבין את הגמרא שלמדתי בחיידר" סיפר הישיש כבן התשעים בבכיה ושאל את הגר"ח מה לעשות כדי יתקן את החטא ההוא הגאון הציע לו שיצום יום אחד כדי להקיא מתוכו את אכילת בשר הטריפה וגם כשהפרופסור טען שיהיה לו קשה מאוד לבצע זאת ובקושי הוא צם ביום כיפור מחמת גילו המבוגר ומצב גופו אמר לו ר' חיים שינסה בכל זאת לצום כדאי שנלמד ממעשה זה את הסיבות הגורמות לכל אחד לעיתים לא להבין דברים מסויימים מי יודע אם לא נכנס לפינו דבר מאכל שאינו כשר אף בשוגג.

מעשה שהיה עם אברך שהיה לומד עם בחור חברותא בכל יום בכדי לחזקו והיו לומדים נפלא אולם ביום בהיר פיתאום הבחור לא מבין את הגמרא שלומדים וכמה שמנסה לא מצליח, אמר לו האברך נלך לגר"ח לקבל עצה וברכה, והלכו כאשר שאלו את הגר"ח על מצבו של הבחור הסתכל עליו ואמר לו שיזהר במאכלות אסורות כי במצחו נראה דמות חיה, הבחור נשבר וסיפר לאברך כי כיון שהוא בא לביתו ללמוד איתו ואשת האברך אפתה עוגה חלבית והיה הריח מאוד מגרה וכאשר הגישה לבעלה חתיכה וכיבד את הבחור לאחר שנשאל אם הוא בשרי והשיב לא כיון שהתגרה ולא יכל לעמוד בניסיון ולכן אכל חלב אחרי בשר וכך קרא לו כמה פעמים ומאז נסתם שכלו ולא מצליח להבין הגמרא ולכן קיבל על עצמו תשובה ומאז השתנו הדברים.

למדנו מדברנו עד כמה הרוצה להצליח בתורתו וחכמתו ויראתו וכן בחינוך בניו ובנותיו הכל תלוי באמת המידה שמקפיד על כשרות המזון ולא יסתמך על כל הכשר בנקל כי הדבר בנפשו ובנפש יוצאי חלציו, ולכן כתב מרן החיד"א בספרו ברכי יוסף אורח חיים סימן קנז סק"א א. יקבע סעודתו וכו'. כתב הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו כ"י ראוי לאדם לכוין מאד בעת אכילתו, ולא לאכול כבהמות, וכו' והאיש הירא ישים תדיר נגד עיניו מה שאמרו רז"ל והביאוהו התוספות בכתובות דף ק"ד עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ויחרד האיש הירא בהעמיקו בזה ע"כ.

כל המעוניין להעיר או לקבל דבר הפרשה באימיל ישלח את בקשתו לאימיל.
[email protected]

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!