המעלה הגדולה ביותר - הודאה על האמת

"וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני ה' וגו' הייטב בעיני ה', וישמע משה וייטב בעיניו" (י, יט – כ) הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי (רש"י)

התורה באה כאן ללמדנו את מידת "מודה על האמת" שהתגלתה אצל משה רבנו בעת הויכוח שהיה לו עם אהרן הכהן.

ובאמת, קורה לכל אדם שהוא טועה, זו תכונה אנושית שהטביע הבורא בכל אחד ואין מי שיינצל הימנה, ככל שהאדם חשוב יותר - קשה לו להודות כל טעויותיו, גדלות האדם אינה מתבטאת בכך שאינו טועה, אלא ביכולתו להכיר בטעויותיו ולהודות עליהן, כ"ש כאשר התווכח וכעס על מישהו בעניין שהתפרסם ברבים, ולבסוף התברר שדווקא חברו הוא הצודק, כמה קשה לו לוותר על כבודו ולבוא ולומר, אני הוא שטעיתי ואתה הוא הצודק.

דומה הדבר למי שמעוניין להשתמש במכונית משוכללת, דבר ראשון עליו לברר האם הבלמים שלה הם תקינים, מפני שאם נוסעים במכונית ללא מעצורים, ככל שהמכונית טובה, חזקה ומהירה יותר, היא תשאיר אחריה שואה והרס גדולים יותר.

וכן האדם, ככל מה שהוא גדול יותר בתורה ויראת שמים, או שהוא בעל כשרונות מפותחים, אם אינו יודע להכיר בטעויותיו ולהודות עליהן, הרי כנגד גדלותו הוא ישאיר אחריו אסונות וחורבנות, רק אם בכוחו להודות על האמת, ולחזור בו מבלי לחוס על כבודו, יכול הוא להשתמש בכוחותיו ובכשרונותיו להועיל לעולם.

היכולת הזאת להודות על האמת נחוצה לא רק כאשר מדובר בין אדם לחברו, אלא גם בין האדם לעצמו, כל אדם שבוחר לעצמו דרך בחיים, הן בכללות ענייני חייו, הן בפרטי ההנהגות בחיי היום יום, ומי שאינו יודע לבקר את עצמו ולמצוא את טעויותיו, לחזור מהן ולתקנן, בלתי נמנע שיתדרדר מטה מטה, וכך כותב המסילת ישרים (פרק ב) "וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו", עכ"ל.

אמנם, גם אם כבר הבין בשכלו את טעותו, ועיניו פקוחות לסכנה האורבת לו, צריך כוחות נפש חזקים בכדי לעצור ולשנות כיוון, ובפרט כאשר הדבר פוגע בכבודו או אם זה נוגע לאחרים.

וזאת נלמד ממשה רבנו, הגדול מכל האדם, שגם אחרי שכעס ופרסם את דעתו ברבים, הודה ואמר טעיתי! ולכך זכה שנמסרה לידו גדלות עד אין חקר, כיון שלעולם לא תצא ממנה תקלה ומכשול.

בברכת שבת שלום ומבורך
צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!