מלך הסחבת: כך תימשך סוגיית הכותל עד הבחירות

קואליציית הפחד
שלושה פוליטיקאים מיוזעים ויועץ משפטי ערמומי אחד ישבו ביום שני השבוע בלשכת ראש הממשלה בכנסת ושברו את הראש. הנושא היה תשובת הפרקליטות לעתירת נשות הכותל הדורשות הצבת ספר תורה בעזרת נשים וחופש התפרחחות מושלם. הנתונים שהציג היועץ המשפטי היו מדאיגים בהחלט. שבוע קודם דחה הבג"ץ את בקשת המדינה למתן דחיה בהגשת התשובה לעתירה. יום קודם לפגישה האמורה התכנסה צמרת הפרקליטות לדיון דחוף. הדעה הרווחת הייתה שהתשובה הראויה לבג"ץ היא שללא המתווה שאושר בממשלה אין מנוס אלא להיענות לדרישת המתפרעות.

היתה זו המהלומה השלישית שהנחית מנדלבליט על המפלגות החרדיות בתוך פחות משבועיים. המהלומה הראשונה - פרסום חוות הדעת על חוסר התחוקתיות של חוק המקוואות - לא ממש הפתיעה אותם. מיד כשעלה הרעיון של החוק שימנע טבילת גרים רפורמים אמר מנדלבליט למפלגות החרדיות שאין מצב שזה יעבור בבג"ץ. לו חפץ בכך הוא היה מפרסם את חוות הדעת כבר לפני שבועיים וקובר את החוק לפני שעלה לקריאה טרומית במליאה. פורמלית הוא לא עשה זאת בנימוק שיועץ משפטי לא אמור להתערב במה שהולך להיות אלא לחוות את דעתו על מה שקורה.

וזה כמובן תירוץ סרק. יועץ משפטי כשמו כן הוא, יועץ ומכוון את דרכה של הממשלה ובמידה רבה גם של הכנסת. מנדלבליט לא עשה זאת מסיבה שונה לחלוטין. הוא הבין שהמפלגות החרדיות חייבות להוכיח לדעת הקהל החרדית שהן עושות משהו נגד הרפורמים. המשהו הזה הוא חוק המקוואות שכבר מראש הוסכם שיעבור רק בקריאה טרומית ואז יחכה להסכמה של כל שותפות הקואליציה. כלומר: הצגה לצרכי יח"צ בלבד. מנדלבליט לא רצה לקלקל את ההצעה ונתן לחוק לעבור את הקריאה הטרומית. לאחר מכן פרסם את חוות הדעת שלו וקבר סופית את החוק.

המהלומה הייתה בעיתוי הפרסום של חוות הדעת. בשבוע הבא אמורה להתכנס מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל לישיבה מיוחדת בנושא הרפורמים. בישיבה הקודמת הטילה המועצה על חברי הכנסת לבוא לפניה עוד חודש ולהראות מה עשו ליישום ההחלטות. גורם בסביבתו של מנדלבליט טוען כי שני ראשי מפלגות חרדים פנו אליו וביקשו לעכב את פרסום חוות הדעת עד לאחר ישיבת המועגצה"ת. הסיבה שלא נאמרה הייתה ברורה: אחרי חוות הדעת באים הח"כים החרדים לישיבת המועצה בידים ריקות. אלמנט לא נעים לכל הדעות.

לדברי מקורבי מנדלבליט הוא סירב בתוקף. ולא בגלל שחשש שהחוק ימשיך להתקדם בכנסת. שהרי כאמור לעיל הייתה מראש הסכמה שהוא יעוכב עד לדיון נוסף בין שותפות הקואליציה. מנדלבליט, אומרים המקורבים, סירב להשתתף במהלך ההטעיה לכאורה של המועצגה"ת. היה חשוב לו, אומרים בסביבתו הקרובה, שגדולי התורה יקבלו החלטה כאשר כל הנתונים האמיתים מונחים על שולחנם. אכן, האשמה חמורה ביותר.

במפלגות החרדיות דוחים כמובן את ההאשמות מכל וכל. הם לא ידעו בכלל שמנדלבליט הולך לפרסם חוות דעת נגד חוק המקוואות. ממילא לא יכלו לבקש ממנו לעכב אותה עד למועד זה או אחר. לכותב השורות יש עדות חותכת נגדם בחלק הראשון של הדברים. כלומר: הידיעה מראש על חוות הדעת עוד לפני חקיקת החוק. לטענה של המקורבים על בקשה לעכב את פרסום חוות הדעת עד לאחר ישיבת המועצגה"ת אין סימוכין נוספים ולפיכך אין היא אלא דברי האומרים בלבד.

את המהלומה האחרונה הנחית מנדלבליט בדיון האמור בלשכת ראש הממשלה. הוא הבהיר למשתתפים את המחיר האמיתי של דחיית מתווה הכותל שגובש על ידו וזכה להסכמה שבשתיקה מהמפלגות החרדיות. זה שהבג"ץ נוטה לטובת נשות הכותל (ובעצם לטובת כל עתירה אנטי חרדית או אורטודוכסית) אין בכך כל חדש. החידוש של מנדלבליט היה שלדעת כל הגורמים הבכירים בפרקליטות אין למדינה מה לענות בבג"ץ פרט להסכמה לדרישת העותרות.

המשתתפים בישיבה האזינו לדברים ונחרדו. אם הרפורמים ונשות הכותל יקבלו אחיזה בכותל המערבי עצמו, ולא רק בשוליו כפי שהוצע במתווה, העולם היהודי ירעש ויגעש. התמונות של נשים בטליתות ותפילין מקפצות ברחבה עוררו עד עתה בחילה ושאט נפש. אבל כשהמחזה המביש יוצג מול ארון קודש המוצב במקום באישור המדינה - השקט היחסי בה עברו עד עתה הפרובוקציות ייעלם ויפנה את מקומו להפגנות סוערות. לא רק בארץ הקודש אלא גם מעבר לים.

הדרך היחידה להתמודד עם בזיון הקודש תעבור רק דרך חקיקה ראשית בכנסת. חקיקה שתקבע שרחבת הכותל המערבי תנוהל בהתאם להנחיות הרבנות הראשית (כפי שהציע לאחרונה רב הכותל הרה"ג שמואל רבינוביץ). דרך אחרת אין. המפלגות החרדיות לא תוכלנה להמשיך באווירת העסקים כרגיל מול המתקפה היהודית הכלל עולמית. ובוודאי שלא מול השאלות הקשות של כמה מחברי המועצגה"ת.

מצד שני חקיקה עוקפת בג"ץ ואנטי רפורמית בצורה כל כך מוקצנת תקים על נתניהו את כל הארגונים היהודים הגדולים בארה"ב הנשלטים על ידי הגויהודים (הגדרה מבריקה שטבע בשעתו כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל. אגב. האדמו"ר היה הראשון שהזהיר, כבר בשנות השישים, מפני חדירת הרפורמים לארץ). נתניהו כבר הוכיח שאין לו רצון ויכולת להלחם איתם. ותוכיח על כך תמונת הנצחון שנתן להם כאשר נפגש איתם שלושה ימים לאחר אישור מתווה הכותל בממשלה.

בשבוע שעבר התראיין השר יעקב ליצמן לכותב השורות ועמיתו אבי בלום במדיה המשודרת. שאלנו אותו מה יעשה ראש הממשלה כאשר יגיע לפרשת דרכים בה יאלץ לבחור בין המפלגות החרדיות והרפורמים. ליצמן השיב שאין לו ספק שנתניהו יבחר באופציה הראשונה. בלי החרדים, כך ליצמן, אין לו ממשלה. בלי הרפורמים הוא עוד יכול לשרוד.

ליצמן לא הביא בחשבון, או יותר נכון לא רצה להביא בחשבון, שלנתניהו יש אופציה שלישית שכבר נוסתה בעבר: למשוך זמן עד יעבור זעם ויתקרב מועד הבחירות. הוא עשה זאת בקדנציה השניה שלו בראשות הממשלה כאשר נדרש לבחור בין הארכת חוק טל כפי שדרשו המפלגות החרדיות, ובין שיוויון בנטל כפי שדרשו שאול מופז, אביגדור ליברמן וחבריו לאותה קואליציה. נתניהו משך את הזמן כמו מסטיק. הקים ועדה ועוד ועדה ורק לאחר שהמועד האחרון להסכמה חלף עבר - זרק את שאול מופז מהקואליציה והלך לבחירות.

וזה התסריט היחיד המסתמן כעת באופק. גם אם נתניהו ירצה לבחור באופציה שליצמן ממליץ לו עליה, אין רוב בכנסת הנוכחית להעביר חוק עוקף בג"ץ. לא בנושא המקוואות ולא בנושא הכותל המערבי. כמה שעות לאחר פרסום חוות הדעת המנדלבליטית מיהר שר האוצר משה כחלון להודיע כי מפלגתו מתנגדת נחרצות לחוק המקוואות ולא תיתן להעביר אותו לכנסת. ביום רביעי שעבר הצביעו כחלון ואנשיו בעד הצעת החוק אך זאת רק לאחר שהובטח להם שהיא לא תקודם מעבר לשלב הטרומי. חוות הדעת של מנדלבליט נתנה לו את הצידוק הציבורי לבצע פניית פרסה של מאה ושמונים מעלות ולהתנגד סופית לחוק.

כחלון מגדיר את עצמו כקצת מסורתי. פה ושם הוא פוקד חצרות רבנים מבני העדה אליה הוא משתייך, בפרט כשהם נותנים לו אופק פוליטי לרשימה משותפת עם אחד מבני העדה. אבל כמו כל סנדוויץ' תוניסאי ניתן להכניס בו חומרי מילוי המשתנים לפי דרישת הלקוחות. הלקוחות של כחלון הם הבוחרים ואת הטעם שלהם הוא מנסה לנחש באמצעות הסקרים. לפני הבחירות ועד לאחרונה ממש הוא בנה להם תפריט שהמנה המרכזית שלו היא הדיור. משעברה שנה והתברר שהמטבח לא מסוגל לספק אותה, הוא עבר לתפריט חדש עם מנות שבעבר קלעו לטעם הציבור.- אם כי במטבחים אחרים. למנה החדשה קוראים אנטיחרדיטה והיא מוגשת בפיתה או בלאפה.

הראשון שנאלץ לאכול מהמטבח הכחלוני החדש הוא יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני. העימותים והחיכוכים בין השניים לא התחילו מהיום וגם לא לפני חודש. מאז הקמת הממשלה יש להם ויכוחים על רקע קיום ההסכם הקואליציוני. זה כשלעצמו טבעי לחלוטין. יו"ר ועדת כספים, ועוד חרדי, צריך לדרוש כמה שיותר ושר אוצר שצריך לשמור על הקופה צריך לתת כמה שפחות. לכך צריך להוסיף את העויינות הקבועה של אגף התקציבים לסעיפים החרדים ואת המתחים הקואליציוניים הקבועים. כך היה גם כשגפני ושטייניץ. שני ידידים טובים על בסיס אישי. כיהנו בתפקידים המנוגדים של יו"ר ועדת כספים ושר אוצר.

בשבועות האחרונים הרגיש גפני, ואיתו גם יתר הח"כים החרדים, ברוח עם ריח רע הנושבת מלשכתו של כחלון. הויכוחים כבר לא היו על רקע תקציבי אלא עימותים יזומים עם אמירות הנושאות קונוטציות אנטי חרדיות. לפני שבועיים התקיים דיון בועדת החוקה של הכנסת בהצעת חוק של רשות המיסים הדורשת להעניק לה גישה חופשית לכל חשבון בנק של כל אזרח בישראל. זה שההצעה הועברה לדיון בועדת החוקה ולא בועדת הכספים זה עוד מילא. לכחלון מותר להעביר חוקים לועדה שלדעתו תעביר ביתר קלות את החוק. אבל מה שקרה במהלך הדיון ולאחריו היה חמור ביותר. בדיון עצמו התנגדו כמעט כל חברי הועדה לחוק שהופך את ישראל למדינת עולם שלישי. בני בגין נשא נאום חוצב להבות נגד, חברים אחרים דיברו בשפה קשה לא פחות. כמובן שגם גפני השתתף בדיון ואמר את אשר אמר על החוק. גפני אף דרש מסלומיאנסקי להצביע מיד על החוק ולראות שאין לו רוב. סלומי כמובן סירב. הוא מחכה כנראה לרגע שבו יהיה לבד בחדר הועדה ויצביע בעד החוק. וגם עם זה עוד אפשר לחיות.

הקטע המלוכלך החל בתדרוך של כחלון לכתבי הכנסת. הוא התעלם לחלוטין מהתנגדות מרבית חברי הועדה והאשים רק את גפני בטרפוד החוק. אינני יודע, כך כחלון באירוניה, מה האינטרס של גפני להכשיל את החוק. הקונוטציה היתה ברורה: גפני הוא חרדי ולחרדים יש כידוע מסורת של הון שחור.

סנונית אחת לא מביאה את האביב ועורב שחור אחד לא מבשר רעות. אבל כחלון לא עצר בכך. על שולחנו של סלומיאנסקי מונחת הצעת חוק פרטית של גפני המעניקה אפליה מתקנת בתעסוקה לחרדים. כמו לערבים, לאתיופים, לדרוזים ולבדואים. בהוראה ישירה של האוצר החוק לא עולה לדיון. הנימוק הוא שבנושא זה צריך הצעת חוק ממשלתית שתוגש מטעם האוצר. ההצעה הזאת תוגש רק כשיבוא המשיח, או לחילופין כאשר המפלגות החרדיות יחליטו שהיא עילה לזעזוע קואליציוני. לבנתיים אין חוק ואין כלום.

סיימנו? ממש לא. לפני שלושה חודשים אישרה הממשלה את הישום מחדש של הבטחת הכנסה לאברכים. הקצבה בוטלה לפני מספר שנים בצו בג"ץ וכמובן לא היה טעם לדון עליה בממשלת לפיד ליברמן. בהצעה שאושרה בממשלה ניתן מענה לאפליית הסטודנטים שהייתה עילה לצו בג"ץ והכל נראה מוכן ומזומן לביצוע בפועל.

וזה לא מה שקרה. המפלגות החרדיות דרשו להעביר את הקצבה גם בחקיקה ראשית בכנסת ולבינתיים לשלם לאברכים מכח החלטת הממשלה. החקיקה בכנסת זקוקה לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה ומשום מה היא לא עולה שם כלל לדיון. בהיעדר חקיקה בכנסת הורה כחלון שלא לשלם את הקצבה לאלפי האברכים הממתינים לה. מי שחושב שהסיבה היא גרעון בתקציב המדינה, טועה. את שנת 2015 סיימה המדינה בעודף תקציבי של כמעט עשרה מיליארד שקל.

על הדרך תוקע כחלון עוד כמה וכמה סעיפים חרדים. הוא לא מעביר למשרד החינוך את התקציב שהובטח לתגבור לימודי יהדות. את מדד הטיפוח שנועד לחינוך היסודי החרדי. ולא מעדכן את תקציב הישיבות כפי שהובטח. תחילה סברו גפני ואנשיו שהעיכובים בנושאים האחרונים הם חלק מההתנהלות הנלוזה הידועה של אגף התקציבים. לאחרונה ממש נודע להם שההוראה מגיעה ישירות מלשכתו של כחלון.

ההודעה האחרונה של כחלון על התנגדות לחוק המקוואות היא איפוא המשך ישיר למדיניות החדשה של תפיסת המשבצת האנטי חרדית בקואליציה הנוכחית. כחלון לחוץ עד אימה מהסקרים המתפרסמים בתדירות של אחת לשבוע. אין בהם אחד שלא מעיד על ירידה דרסטית לטובת לפיד וליברמן. השבוע פורסם סקר של ערוץ הכנסת המלמד על המדרון התלול בו מתגלגלת המפלגה שהייתה בשורת הבחירות האחרונות. הסוקרים בדקו ומצאו שחמישים וששה אחוז מכלל מצביעי כחלון לא מתכוננים לחזור ולהצביע לו. חמישים וששה אחוז מתוך עשרה מנדטים זה אומר התנדנדות על אחוז החסימה. עוד כמה חודשים של מחירי דירות מזנקים חרף כל המכרזים של מחיר למשתכן וכחלון יגרד את אחוז החסימה מלמטה.

ההתנהלות האנטי חרדית של כחלון היא פועל יוצא של הסקרים שהם פועל יוצא של כשלון תוכנית הדיור. בצר לו מנסה כחלון גם כיוונים אחרים. כמו: הוזלת מחירי המזון לקראת פסח ופתיחת קרנות פנסיה חדשות עם דמי ניהול מוזלים. במהלך הראשון הכשלון כבר רשום על הקיר. החקלאים הצליחו לבלום את הרפורמה ביבוא הפירות והירקות. במהלך השני הוא שוב מתמודד מול גפני והפעם על המקום בו ידון החוק החדש. בדיון שהתקיים ביום שני בועדת הכנסת דרש נציג האוצר סגן השר הרב יצחק כהן (שהגיע הזמן שראשי מפלגתו ילמדו אותו שהוא קודם ח"כ חרדי ורק אחר כך הסיוויל סרבנט של שר האוצר) להעביר את הדיון לועדת הרפורמות בראשותו של ח"כ אלי כהן מ'כולנו'. גפני דרש להעביר את החוק אליו וניצח. את מחיר הנצחון נשלם כנראה כולנו בזמן הקרוב.

שולחן הפוקר
הסקרים המפחידים שולחים את כחלון לצד השמאלי של הקואליציה אך מצד שני הם גם לא מאפשרים לו לאיים על קיומה. אם הבחירות יתקיימו לפני שהשפעת המכרזים החדשים של מחיר למשתכן תחלחל אל השוק והמחירים ירדו, אזי הוא ומפלגתו ייעלמו כמו קדימה ומפלגות טרנד אחרות בזירה הפוליטית. בין החשש מבחירות חדשות ובין החשש להצטייר כחלק מהברית בין נתניהו לחרדים, מה שנותר לו זה ללכת עד הקצה ולא צעד אחד מעבר לזה. הוא יעכב חוקים חרדים, הוא יוביל סמן ליברלי בנושאי דת ומדינה והוא ירד לחיי המוסדות החרדים עד הרגע בו יחליטו השותפים החרדים שהם כבר לא יכולים יותר לשאת.

למזלו של כחלון הוא לא היחיד שהסקרים מרתקים אותו לקואליציה הנוכחית. אותם סקרים גורמים לראשי המפלגות החרדיות להזיע לא פחות ממנו. כשיו"ר ש"ס הרב אריה דרעי מעיין בסקרים החדשים הוא לא רואה שם את השפעת המהלכים הבלתי פוסקים שלו במשרד הפנים. והוא באמת לא מפסיק לעבוד שם ולייצר תוצאות וכותרות. בשבועיים האחרונים בלבד הוא ביטל את הארנונה לפנימיות של מוסדות אקדמאיים (ובכך הכשיר את הדרך לפטור מקביל לישיבות ומוסדות תורניים). ביטל את דמי הכניסה לחופי רחצה, ביטל את חוק פקודת העיתונות המחייב רשיון לפתיחת עיתון, והזרים תקציב גדול לתשתיות של ממש בציון הרשב"י. וזה בעבודה של שבועיים בלבד.

מה מכל זה מתבטא בסקרים? לבינתיים שום דבר. ש"ס מדשדשת בין המנדט השישי והשביעי לכל היותר. ברמה האישית דרעי תופס את אחד המקומות האחרונים בסקרי שביעות דעת הקהל הכללית מעבודת שרי הממשלה (בסקרים הנערכים במגזר החרדי הוא תופס את המקום השני מבין שלושת ראשי המפלגות החרדיות. ממש ביג דיל). דרעי מאמין שיום יבוא והתוצאות יחלחלו לדעת הקהל הכללית והוא לא יאלץ לבנות רק על שבעת המנדטים החרדים שיש לו. עד שזה לא יקרה הוא ילחם על שרידות הקואליציה הנוכחית כמו אריה.

וזה מה שעושים, אם כי בצורה פחות מופגנת, גם השר ליצמן ועמיתו ח"כ גפני. בראיונות הגלויים תוקפים השניים את כל הצעות הפשרה בנושא הכותל והמקוואות ומאיימים על נתניהו במשבר קואליציוני. בשיחות הסגורות איתו הם מדברים בשפה הרבה פחות בוטה. גם הם קוראים את הסקרים ומוצאים שם יציבות אלקטוראלית ליהדות התורה אך גם עליה מפחידה עד אימה של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. בחירות חדשות הם מושג שלא מדברים עליו מחשש שברית כרותה לשפתיים. כמו המחלה הידועה שאין להזכיר אותה בשמה.

בשיחות הסגורות הם מסבירים לנתניהו שיש עליהם לחץ ציבורי כבד ומעל ראשם עומדים חברי המועצגה"ת שכמה מהם דורשים מאבק ללא פשרות נגד הרפורמים. מה בדיוק צריך לעשות - גם הם לא ממש יודעים. מה כבר ניתן לפעול מול חוות דעת משפטית בנושא חוק המקוואות ומול הפסיקה העתידית של בג"ץ בעתירת נושא הכותל? כמעט שום דבר. הנסיון הקודם שלהם להשתיק את בעית הכותל באמצעות התנגדות פורמלית בממשלה והסכמה בשתיקה מאחורי הקלעים נכשל בעקבות הסערה הציבורית והתערבות המועצגה"ת. מה שנותר להם לעשות זה בעצם מה שכחלון עושה. לזעזע קלות את הקואליציה ולהשמיע איומים עד הרמה שמישהו יחשוב שמתכוונים אליהם ברצינות. שם המשחק הוא להרוויח זמן וליד שולחן הקלפים יושבים עוד כמה שחקנים שזו המטרה היחידה שלהם. עד שהכל יתפוצץ להם בפנים הם ינסו להרוויח כמה נקודות לכאן או לכאן, אך בשום אופן לא לתת למשחק להיגמר. איך שזה נראה עכשיו הם לא יקומו מהשולחן לפחות עד אמצע השנה הבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!