אם חמותי החליטה שהרב'ה לא יקבל משלוח מנות - כך יהיה

ידעתי שזה יגיע באיזה שהוא שלב, אבל הדחקתי. אני לא אוהבת את הלחץ הזה של ערב חג הפורים. בעצם, אם שואלים אותי ורוצים תשובה כנה, אני לא אוהבת את חג הפורים בכלל. זה מתחיל בעובדה שאנחנו לא נראים עניים. אולי לפעמים אפילו ההפך. הבית שלנו גדול, יפה, הילדים תמיד לבושים טוב וגם משחקים לא חסרים להם. מבחוץ הכל נוצץ.

אבל אנשים לא יודעים שהאמת פחות מתוקה ממה שהיא נראית. אם בעלי ואני היינו צריכים לפרנס, לא היינו מצליחים לסגור חודש נורמלי כמו הרבה זוגות אחרים, אבל לבעלי, שיחיה, יש אמא חולה. חולה ועשירה. היא גרה בסמיכות אלינו ודורשת לממן את המחיה השוטפת שלנו. אי אפשר לסרב לה, בוודאי לא כשאתה בן יחיד. הבעיה מתחילה בכך שלחמותי יש דעות מאוד ברורות וחד משמעיות והיא זו שקובעת מה היא תממן.

אני חיה בכלוב של זהב. יש לי הרבה אבל כמעט אין לי כלום. אין לי שליטה על הארנק שלי. היא מנהלת את כל החשבונות. גם כשאני רוצה ללכת לקנות לי בגדים חדשים מכל סיבה שהיא, היא יודעת על הכל.

מבחינת חמותי, בפורים סוגרים את הבית. אין הצדקה למופעי הראוותנות של משלוחי המנות, של המשלוחים לרבנים ולמורות, לגננות, למטפלות. היא נגד בצורה קיצונית. מבחינתה שני משלוחי מנות לשני שכנים שתבחרי וזהו! סימן קריאה. אבל מה לעשות שיש לי 8 שכנים בבניין ועם כולם אני בקשר הדוק וטוב כל כך, שאני רוצה לפרגן להם פעם בשנה. היא לא מוכנה – זה מנוגד לערכים שלה.

ואז מגיעות ההודעות: נא לשלוח 50 שקלים למשלוח מנות לרב ולמנהל. נא לשלוח 40 שקלים עבור משלוח מנות למורה.

ועוד לא דיברתי על משלוח מנות בפורים עצמו, שהילדים רוצים ללכת להביא למחנכים, ואני לא מדברת על מעטפה ששמים לרבה בתוך משלוח המנות. אנחנו חיים בקהילה חסידית ומאוד מקובל לשים 100 דולר במעטפה לרבה. אני לא נכנסת לעניין אם זה נכון או לא, אני פשוט מסבירה מה מקובל. אני מרגישה את התחושה של אותן משפחות שאין להן שקל לשים במעטפה – משום שלמעשה אני לא שונה מהן. השוני המהותי הוא שאני גם מתביישת מאוד, כי אף אחד לא חושב שאין לי. איך יכול להיות שהילדים קיבלו תחפושות שעלו לא מעט כסף, אבל כסף למשלוח מנות כיתתי אין לי?
יהיו אנשים שיבקרו אותי ויגידו שאני בכיינית ושאני מדברת על "צרות של עשירים", אבל אני באמת לא מרגישה ככה. הגעתי מבית פשוט, אני יודעת לחיות חיי צמצום וחוסר שפע. אני יודעת מהם החיים מבלי שיש לך אפשרות למותרות, ובכל זאת, אחרי שטעמתי לכאורה משני העולמות, אני מעדיפה שוב ושוב את הפשטות באורח חיי הקודם, אבל מלא בחופש. חופש בחירה, חופש על החיים שלך ושל בני משפחתך.

אני יושבת בבית, כולן סביבי טורחות ועמלות על משלוחי מנות מושקעים ויפים, ואני... אני אוכלת את הלב. מתלבטת אם לנסות שוב את מזלי ולהסביר את רצוני הקטן להיות כמו כולם, מבלי לחשוב כל הזמן מה חושבים על ה"קמצנית המוזרה".

אני בסך הכל רוצה לשלוח משלוח מנות לשכנה, להעניק את החיבה למורה של הילדה, להרגיש פורים שמח באמת. להרגיש משמעות מאחורי החיוך שאני נאלצת למרוח על פי וללכת לסעודת הפורים ה... מפוארת. ניחשתם נכון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!