האם אירופה ערוכה לטפל בתופעת הטרור הדאע"שי?

"אני במקומך כישראלי לא הייתי יורד מהמונית". זו הייתה קבלת-פנים הבלגית שחיכתה לי בחודש נובמבר האחרון כשהגעתי לשכונת מולנבק, בבריסל. המטרה הייתה להגיע לביתו של סלאח עבדל אל-סאלם, המחבל שנמלט ארבעה ימים קודם לכן, לאחר שהשתתף בסדרת הפיגועים בפריז.

את נהג המונית, איראני במוצאו, הייתי צריך ל"שכנע" בתשר נדיב כדי להגיע לשכונה המרוחקת רק כמה דקות נסיעה ממרכז בירת האיחוד האירופי, ומרחק שנות אור מערכי הדמוקרטיות המערביות.

מולנבק היא מיקרוקוסמוס של אירופה 2016. דור שני ושלישי של מהגרים מוסלמים, שלא הצליחו להיטמע בדמוקרטיות הסוציאליסטיות של אירופה, ואת המזור לכעס ולתסכול הם מצאו בערש האיסלאם הקיצוני. התיאור הזה נכון גם למאלמו בשבדיה, לסן-דני בפריז, ולעוד כמה שכונות באירופה, שהן בבחינת אקס-טריטוריה לכוחות הביטחון המקומיים.

רעיון שסוחף אחריו המונים
עבור רוב האירופים, במיוחד במערב, מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה האחרונה. גם רעשי רקע בדמות הפיגוע ברכבת התחתית בלונדון ובמדריד, לא הפריעו לתיאוריה כי מדובר בתופעות שוליות – תגובה למעורבות מערבית בלחימה במזרח-התיכון. את ההתקפות על המטרות היהודיות בצרפת, הם פירשו כגילויי אנטישמיות שוליים.

הפיגוע בשרלי-הבדו (בכוונה לא מוזכר בהקשר הזה הפיגוע המקביל שהיה בהיפר-כשר ), היה אמור להדליק לשלטונות הצרפתיים נורה אדומה, שכן הוא היה כולו על רקע דתי-אסלאמיסטי, ובוצע על-ידי אזרחים צרפתיים.

פחות משנה אחר-כך, פריז "חוותה" את ה-9.11 שלה בסדרת הפיגועים בתיאטרון הבטאקלאן ובאצטדיון בסן-דני. היום אירופה מבינה כבר היטב, ובאיחור רב, שהמדינה האסלאמית איננה רק טריטוריה מרוחקת, שמטרידה בעיקר את שכנותיה ואת העולם הסוני המתון והשיעי הקיצוני, אלא רעיון שסוחף אחריו המונים על פני חמש יבשות, כולל כאלה שנולדו, גדלו וחונכו במתקדמות שבסוציאל-דמוקרטיות המערביות. רעיון, שהבסיס שלו רחב מאוד (כל מוסלמי סוני), הקורא תיגר על הסדר הקיים מתוך הסדר הקיים ובשפתו שלו.

אם בוחנים במבט לאחור את פיגועי הירי במוזיאון היהודי בבריסל במאי 2014, ניתן היה לגזור ממנו תובנות רבות על דרכי הפעולה של דאע"ש. אזרח אירופי שגדל בשוליי החברה, נחשף לאסלאם קיצוני ברשת, יצא לסוריה, רכש מיומנויות לחימה, חזר לארצו, וניצל את חופש התנועה שמקנה לו הדרכון האירופי לפיגוע במדינה שאינו מתגורר בה. בדיוק אותו תרחיש של סדרת הפיגועים בפריז, בדיוק אותו תרחיש של סדרת הפיגועים האחרונה בטורקיה.

"אין לכם מה לחפש כאן"
השאלה שנשאלת עתה היא - האם אירופה ערוכה לטפל בתופעת הטרור הדאע"שי בכלים דרקוניים, כמו אלה שהשיתה על עצמה ארצות-הברית אחרי 2001? - ספק גדול.

ניקח לדוגמה את בעיית הפליטים, שמשמשת פלטפורמה של המדינה האסלאמית להחדרת פעילי טרור, שהוכשרו לפיגועים בסוריה ובעיראק. אירופה מבולבלת. "אמנת שנגן" (המתירה תנועה חופשית ללא פיקוח בין מדינות האיחוד) היא בבחינת ערך יסוד חשוב בזכויות הפרט של הנכנס בשערי האיחוד, נמצאת בסכנה ממשית. כיצד יש לנהוג בשבדיה ובהונגריה שסוגרות את הגבולות? בינתיים אין לכך תשובה, והפתרון בדמות התשלום והגירוש לטורקיה עדיין טעון הוכחות בשטח. יש הגורסים כי ביטול אמנת שנגן יהיה בבחינת אפקט דומינו להתפרקות האיחוד.

ובחזרה לנהג המונית במולנבק. בדו-השיח הקצר שבו הוסבר לי שגם המשטרה אינה נכנסת לשכונה, החלטתי בכל זאת לנסות. אחרי כמה דקות, ובעזרת עיתונאי אירי שפגשתי מחוץ לשכונה, הגענו לביתו של א-סלם. הבית היה ריק, סגור ותחום בסרטי משטרה. חבורה של צעירים התקדמה לעברנו, ושאלה בטון שאינו משתמע לשתי פנים: "מה אתם עושים כאן? אתם עיתונאים?". אני שתקתי. העיתונאי האירי הזדהה, והסביר שאנחנו יחד... "אין לכם מה לחפש כאן...", הייתה התשובה.

בריסל 2015, 3 ק"מ מבניין הפרלמנט האירופי.

■ הכותב אמיר בר-שלום, הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 1

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!