עמלק ויורשיו – שורש הרע בעולם

המלחמה בעמלק, אותה אנו מציינים מדי שנה בימי הפורים ובשבת הקודמת להם בפרשת זכור, שונה היא ממלחמות ישראל הרגילות כנגד אויביהם. בעוד שבמלחמה על כיבוש הארץ או על עזרת ישראל מיד צריהם ניתן לפחות ברובד החיצוני להסביר את סיבת המלחמה באופן פוליטי-ריאלי, הרי שמלחמת עמלק כל עניינה מראשיתה ועד סופה מלחמת טוב ברע, מלחמת עם ה' זרע אברהם ההולך בדרכיו ועושה צדקה ומשפט לבין עמלק, עם אשר כל מהותו שוד וביזה וקיומו מבוסס על גזלת הזולת.

עמלק היו שבטים נוודים, אשר לא הקימו כל מדינה משלהם, כל נסיון של צורת שלטון אשר תיטיב עם האנשים. הם העדיפו לארוב במדבר למי שנאלץ לעבור שם ולנצל את חולשתו. במצב זה פגשו את ישראל וזנבו בנחשלים, ועל דבר זה אין להם סליחה עולמית. המלבי"ם בסוף פרשת כי תצא (היא פרשת זכור אותה נקרא השבת) ובשמואל א' ט"ו, ב' בתאור מלחמת שאול ואגג מונה את ההבדלים המהותיים שבין מלחמה זו לכל מלחמה אחרת. ראוי לעיין בדבריו ולראות כיצד כל הסיבות הרגילות שיוצרות מלחמה לא היו קיימות במלחמת עמלק.

המלחמה בעמלק היא מלחמה נטו על נצחון הצדק, נצחון האלוקים. מסופר על נציגו המובהק של עמלק בדורות האחרונים, הצורר הגרמני ימ"ש, אשר נשאל פעם על-ידי אחד מידידיו מדוע הוא כל-כך שונא את היהודים עד כדי חוסר שיקול דעת. הרי היו אנטישמים גדולים גם לפניו, אבל אצלו זה הגיע לידי מצב בו העדיף את שנאת היהודים על-פני האינטרסים של גרמניה. כך, במקום לשעבד את היהודים ולרתום את כח העבודה שבהם לטובת מכונת המלחמה הגרמנית, דבר שיכול היה לעשות בקלות, הוא העדיף להשמידם ולהפסיד על-ידי כך כח עזר רב. מדוע, שאל אותו ידידו, מדוע אתה שונא אותם עד כדי כך?

השיב הצורר תשובה קצרה וקולעת – "שני לוחות בתוך ארון הברית!". לכן הוא שנא אותנו. לא איימנו על ארצו, לא היה לו עניין להראות את כחו, וגם דת הנצרות כלל לא עניינה אותו. דבר אחד הפריע לו – הצדק האלוקי הטמון בתוך ארון הברית, זה המבדיל את האדם מהבהמה, זה המכריז על טוב ורע מוחלטים, תחת האידיאולוגיה הנאצית-העמלקית, לפיה כח הזרוע הוא המחליט ולא הצדק.

בפרשת זכור ובימי הפורים אנו חוזרים ומשננים את העיקרון של הצדק המוחלט, השולט ביקום, ואת החובה למחוק את אויבי הצדק, אלו טוענים שאין אלוקים ח"ו, שאין אמת ושקר מוחלטים, שהכל יחסי ושהחזק מנצח. גם אם צאצאיו הביולוגיים של עמלק כבר נתערבו בין האומות ואיננו יודעים מי הם, הרי שצאצאיו האידיאולוגיים חיים ובועטים, ועלינו לחזור כל העת ולשנן את מה שעשו לנו בצאתנו ממצרים, ובעקבות כך – את החובה להשמיד אותם מעל פני האדמה.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!