"ביבי התקשר ושאל איך זה ששקט בלוד"

"המאבק הבא שלנו הוא להחזיר את שדה התעופה לוד ללוד", מצהיר ראש עיריית לוד יאיר רביבו. "עד שנות ה-80 נתב"ג היה שייך מוניציפלית ללוד, על כל המשתמע מכך. הטבח שהיה בשנת 1972 בשדה התעופה נקרא "הטבח בלוד", וכל אירוע שהיה בשדה התעופה מזוהה עם לוד. בהתחלה ההכנסות ממנו היו זניחות אבל עם השנים המסחר התפתח, וכשההכנסות גדלו היא הפכה לשטח גלילי שלא שייך לאף רשות מוניציפלית ולא משלמת ארנונה. צריך לשמוע את המספרים כדי להאמין. היום רשות שדות התעופה מגלגלת 3 מיליארד שקל לשנה מנתב"ג, פי 10 מתקציב עיריית לוד שעומד על 390 מיליון שקל. היא כל כך עשירה שהיא אף הלוותה לא מזמן חצי מיליארד שקל לקופת המדינה. היא הפכה לקופה הקטנה של המדינה. אנחנו ניאבק שלפחות חלק מההכנסות יועברו ללוד".

במשך שנים סבלה לוד מגירעון תקציבי ומחילופי ראשי ערים בקצב שלא היה באף עיר אחרת, עד שנקלעה לוועדה קרואה בראשות אילן הררי, ובהמשך של מאיר ניצן. "הוועדה הקרואה הכי ארוכה בארץ, ואולי גם בעולם", אומר רביבו. "איני מכיר תקדים לוועדה קרואה של שבע שנים". בתקופת מאיר ניצן, כיהן רביבו כמנכ"ל העירייה. "הוא לימד אותי כל מה שצריך, וב-2013 התחלנו את העבודה עם קופה מאוזנת והיום לוד היא אחת מ-10 הרשויות האיתנות".

האתגר גדול של רביבו הוא לשמור על העיר במצבה זה, וזה אתגר גדול. "בלוד 75 אלף תושבים, מתוכם 25 אלף ערבים, ו-25 אלף חרדים. כלומר, מתוך 75 אלף תושבים, 50 אלף ממעמד סוציואקונומי נמוך. אנחנו עומדים לקלוט 3,600 תושבים חרדים חדשים, שזה 36 מיליון שקל שצריך בקופה ולא היו קודם". רביבו סבור שהכסף צריך להגיע מהסכם הגג, שנמצא במו"מ מתקדם עם המדינה, ומהשבת נתב"ג לשטחה המוניציפלי של לוד.

"לוד ספגה את ההגירה השלילית הגבוהה ביותר עם הקמת שוהם ומודיעין. מתוך 60 אלף תושבים, 20 אלף עזבו. שליש מהעיר, השליש מהמעמד הסוציואקונומי הגבוה. היום ההגירה השלילית מצטמצמת, המגזר הדתי לאומי גילה את לוד. כך למשל, הגרעין התורני באלישיב, שבתחילת הדרך קנו פה דירות ב-300 אלף שקל שהיום שוות 1.2 מיליון שקל. ובנוסף, הסטודנטים מזהים את לוד כיעד נוח. איציק שמולי עבר לגור פה, הוא עדיין גר פה, ובעקבותיו באו לגור בעיר 400 סטודנטים, והנתון הכי מעודד הוא שאחד מתוך שלושה סטודנטים נשאר.

"במשך שנים התמרמרו שאין דיור מוזל לחילוניים. רק לציבור חרדי. היום צעירים חילוניים יכולים לקנות דירה במסגרת מחיר למשתכן 4 חדרים ב-800 אלף שקל, ואותה דירה במחיר שוק שווה 1.2 מיליון שקל. כבר הסכמנו שבפרויקטים האלה תהיה תוספת שב"ס ואת הדירות אני מקווה שיוכלו לקנות גם משפרי דיור. אצלי לא ישמעו טענה שמחירי הדירות עולים, כי זה אומר הרבה על לוד. לפני 10 שנים אפשר היה לעשות הכל בלוד. לבנות איך שרוצים, לחנות איפה שרוצים ולזרוק אשפה איפה שרוצים. היום כשמישהו מספר בעצבים שקיבל דוח חניה בעיר אני שמח. כי אחרי שנים יש חוק וסדר בעיר".

לדברי רביבו, שדה התעופה פוגע בלוד בהיבט נוסף: מגבלת גובה הבנייה בעיר (עד 23 קומות). "ערכי הקרקע בעיר הם כאלה שנדרשות 24-25 קומות כדי להצדיק מיזמי פינוי בינוי, וכן נדרשות הרבה קומות חניה תת קרקעיות שמייקרות גם הן, והפרויקטים לפעמים נופלים בגלל עניין זה".

העירייה עתרה לאחרונה לבג"צ נגד משרד הפנים בכדי שיאפשר לה להפחית בעלויות האגרות וההיטלים בפרויקטים, כדי להפוך אותם לכלכליים. "בתקופה שהייתי מנכ"ל, אף יזם לא בא ולא התעניין בפינוי בינוי בעיר", טוען רביבו. "היום יזמים באים, אבל הכלכליות עדיין גבולית. עם קצת שינוי במגבלות אפשר יהיה להוציא אותם לפועל. לוד אינה הרצליה, אבל היא גם לא ערד ובית שאן. הפרויקט הכי מתקדם הוא של עמידר שרוצה לבנות אלף דירות במקום מאה. אני לא אתן יותר מ-800, אבל בינתיים זה תקוע בגלל מחלוקת בין עמידר לבין משרד השיכון".

- אם תוותר על היטלים, מאיזה כסף תקים מבני ציבור?

"לא מדובר בשכונה חדשה על קרקע בתולית. פינוי-בינוי מקימים באזורים שיש בהם כבר שירותים כמו בתי ספר. צריך רק לשדרג את התשתיות. עדיף ציפור אחת משתיים, וגם בעתיד הארנונה שתשולם מהתושבים תחזיר את ההשקעה".

רביבו רואה בשנת 2010 את קו פרשת המים של העיר. "לוד היתה החצר אחורית של המדינה. ב-2010 נתניהו החליט שלוד היא משימה לאומית. הדבר הראשון שקרה שנלחמו פה בכספומטים של הסמים. והדבר השני הוא שבית המשפט המחוזי הגיע ללוד. ההישג הכי גדול שלי כתושב עיר ללא שום תפקיד ציבורי היה שכתבתי לשר המשפטים דאז דניאל פרידמן מכתב על כך שצריך בלוד בית משפט. אני כעורך דין ידעתי שאם מישהו יילך נגד הטבע זה הוא. ובאמת לימים קם פה בית משפט מחוזי. לוד היא העיר היחידה בישראל שיש בה בית משפט מחוזי ואין בה בית משפט שלום. בית המשפט עשה טוב מאוד לעיר. פתאום נפתחו חנויות, פתאום אני שומע על מצוקת חניה, לראות עורכי דין עם עניבות מסתובבים עם טרולי ברחובות זה דבר נהדר.

"גם משרדי הנהלת רכבת ישראל שיתאכלסו בעוד שמונה חודשים בלוד אחרי מאבק ראוי של הממשלה בחיפה זה הישג. לא בגלל הארנונה מהמשרדים, אלא בגלל התרומה לתדמית העיר. תחנת הרכבת תעבור לקומפלקס חדש שבו תהיה הנהלת הרכבת, גם כל האוטובוסים יעברו אליו, והמיקום הישן של התחנה יהפוך לאזור בילוי.

"החדשות הטריות הן שמשרד האוצר הכריע שהחלטת שר הביטחון להעתיק את תחנת גלי צה"ל מיפו ללוד תתוקצב ב-60 מיליון שקל. 30 מיליון ממכירת הבניין ביפו, ו-30 מיליון שקל ממשרד האוצר (משרד האוצר, אגב, הכחיש את הדברים - ש.צ.). מגיעה על זה מילה טובה לירון דקל שהכריע שגל"צ תהיה תחנה חברתית, ויהיו בה מגורי חיילים לצד האולפנים. זה פיצוי על כך שרשות השידור לא מגיעה אלינו, אבל צריך לזכור שלהב 433 יושבת אצלנו, החברה הממשלתית לתיירות, וגם החברה הממשלתית למתנ"סים מגיעה לפה. יש חוק לא פורמלי לגבי לוד ומוסדות מדינה. החוק הפורמלי קובע שמוסדות מדינה חייבים לשבת בבירה ירושלים, החוק הלא פורמלי אומר שמה שלא בירושלים, יהיה בלוד".

- אם מנהלים מו"מ עם האוצר לגבי הסכמי גג, מה על הפרק?

"אנחנו במו"מ עם האוצר להכפלת העיר בעוד 15 אלף יחידות דיור, שמחציתן יגיעו מאדמות מושב ניר צבי ומחציתן מאדמות מושב בן שמן, ומחכים להכרעת ועדת גבולות. במשך שנים המדינה שיווקה הרבה קרקעות ולא נתנה כלום ללוד, הביאה לכאן עולים, משת"פים, חרדים, ולא דאגה לתשתיות. הסכם הגג דורש תיקון של עוולות העבר בהיקף של 5 מיליארד שקל, והכסף שיושקע בהקמת השכונות החדשות יוקצה גם לשכונות הערביות, לעיר העתיקה ולתשתיות תחבורה. לוד נגישה מכל מקום. אבל בתוך העיר הנגישות גרועה ביותר. את העיר חוצים 10 מסילות ברזל וכביש 40, והעיר מבותרת. הולך רגל לא יכול להגיע משכונה לשכונה. מטרת התקציבים לשפר את הנגישות בתוך העיר. לעשות הפרדה מפלסית בין השכונות ולהוסיף כבישים שיקלו על הנגישות מבחוץ. תחנת הרכבת החדשה תהיה באזור התעשייה שיש בו זכויות בנייה לעוד מיליון מ"ר תעסוקה לא מנוצלים. את הסכם הגג מוביל עוזי לוי באמצעות דירה להשכיר ולא משרד השיכון ורמ"י, ואני מאמין שבתוך שלושה חודשים הוא ייחתם".

- מה לגבי הבנייה הבלתי חוקית בשכונות הערביות?

"אנחנו משקיעים בציבור הערבי עשרות מיליוני שקלים שלא הושקעו בעבר, והיום ב-2016, כמה שזה אבסורד, אנחנו דנים על חיבור השכונות הערביות לחשמל. התחלנו בגביית ארנונה שלא היתה בעבר, והיום 25% מהאוכלוסיה הערבית משלמת ארנונה.

"אי אפשר להטיל את כל האחריות באכיפת חוקי בנייה על הרשות העירונית. אני מזכיר לכל מי ששכח שאלה קרקעות מינהל שפלשו אליהן. איפה היה המינהל עד היום? ומה לגבי משרד הפנים שאמון על אכיפת עבירות בנייה? והמשטרה? לא מזמן עברתי עם האוטו ליד בית של אחת החמולות הפליליות, יצאתי מהאוטו והודעתי להם שהבנייה הלא חוקית תיהרס. מאז אני תחת איומים, הוצמדו לי מאבטחים ואני בודק את האוטו מדי פעם. אני בשליחות ציבורית, לקחתי בחשבון את ההשלכות, ואני שלם עם התפקיד.

"אבל יש משהו לא הוגן, ששכר של פקח בנייה הוא 6,000 שקל. אנחנו מנסים לגייס, ואנשים לא באים. אולי בשוהם שווה להם, אבל לא בלוד. אם המדינה היתה קובעת ששכר פקח הוא 12 אלף שקל, המציאות היתה שונה. בינתיים החלטנו להשקיע 250 אלף שקל באכיפה, אנחנו מרימים מדי פעם מטוס לאוויר שמראה מה השתנה בבנייה בעיר. את הבנייה שבוצעה בין 1990 ל-2004 אנחנו עומדים להסדיר. מדובר ב-2,500 בתים לא חוקיים שלא נהרוס לאחר שהמדינה אישרה לפני שנה תוכנית שמאפשרת זאת".

- זה פרס לעברייני בנייה.

"זו בנייה מלפני 40 ו-50 שנה, שהמדינה אפשרה אותה. האינטרס שלנו כעיר, הוא שלילד הערבי יהיה מזגן בחדר, ואינטרנט כדי שיוכל לעשות שיעורי בית, ושלא יהפוך לבלדר סמים. הקמנו תיכון בשכונת הרכבת שבתוך שלוש שנים לומדים בו היום 1,200 ילדים. לפני כן לא היה בשכונה תיכון והילדים היו הולכים ללמוד ברמלה אם בכלל. עכשיו אנחנו סוללים לילד הערבי דרך ללמוד בבית ספר, לעשות שירות למען הקהילה אחרי התיכון, להמשיך להשכלה גבוהה ולחזור לחברה כמהנדס".

- כשיש אירועים ביטחוניים במדינה, יש מתיחות בעיר?

"לא. את האוכלוסייה הערבית בלוד מעניינים היבטים אזרחיים. זה מזל גדול, אחרת היו מושכים אותם למסגדים. ביבי התקשר לא מזמן ושאל אותי איך זה ששקט בלוד. אמרתי לו שהדרך שלי היא להסתכל לערבים בעיניים. אני הולך לשמחות שלהם, ולאבל שלהם. אני חובש כיפה, ואני נכנס לגן ילדים ערבי, וקורא לילדים ספר בערבית. בשום בית ספר יהודי בלוד לא למדו ערבית, והנחיתי לשנות את זה וללמד ערבית. וגם הפוך. באף בית ספר ערבי לא למדו עברית ולכן המצב היה שנערים ערבים בוגרים בעיר לא יודעים מילה בעברית. הוריתי לשנות גם את זה וללמד בבתי הספר עברית.

"יש שלושה דברים שאני רוצה להשיג במגזר הערבי בלוד: להסדיר ולאכוף את הבנייה הבלתי חוקית, לסיים את המנטליות של השריפות ולמתן את רעש המואזין. צלצלתי לאימאם של אחד המסגדים והסברתי לו שאני מכבד אותו, אבל זה מפריע מאוד והוא הסכים להחליש את העוצמה".

נסיבות המפעל הציוני הדחיקו את המרכזיות של לוד, טבור הארץ, שבו עברה "דרך המלך" הרומית בין נמל יפו לירושלים, שהצטלבה עם ציר המסע הבטוח בין צפון לדרום. לכן גם העות'מנים הציבו בה את תחנת הרכבת המרכזית.

ראש העיר מאמין שהעיר תשיב לעצמה את מקומה המרכזי בזכות מוסדות ציבור לאומיים שעוברים אליה. הפוטנציאל עצום: תחנת רכבת מרכזית, משרדי הנהלה של חברה גדולה וחשובה, בית משפט מחוזי ותחנת רדיו פופולרית שאורחיה מובילי דעת קהל ועובדיה צעירים ורווקים, יביאו לעיר קהל יוממים עצום. קהל זה יכול לשפר מאוד את הכנסות העסקים המקומיים ולחולל הזדמנויות חברתיות ותעסוקתיות חדשות ואיכותיות לתושביה.

כדי שקהל יוממים ישרת עיר הוא צריך לפגוש אותה, וכדי לפגוש את העיר, צריך לעבור בה באופן שיתקיל את העוברים עם עסקים, שירותים ואנשים. וכדי להיתקל באנשים שירותים ועסקים, צריך מרחב ציבורי שמייצר את המפגשים האלה, באופן טבעי ושגרתי.

האם תצליח לוד במשימה זו? התבוננות בבית המשפט וסביבותיו מלמדת בינתיים על החמצה של הזדמנות. מבנה בית המשפט ניצב במרכז העיר, מוקף מצידו האחד בכביש מהיר, ומצידו השני בחניה, צלע אחת שלו היא מדרכה שאין בה כלום, וכל חזיתותיו האטומות מייצרות שממה עירונית טיפוסית מהסוג המתפתח סביב במבני ציבור גרועים.

מבני ציבור גרועים הם כאלה שהבאים אליהם מגיעים במכונית הפרטית, עוברים ממנה היישר לתוכם, עושים מה שעושים, ויוצאים מהם בלי לתרום דבר לסביבה הסמוכה. ככל שהמבנים גדולים ומושכים קהל רב, הם גם מסוכנים, כי הם גורמים לפקקים ומפרים שלוות הרחובות שסביבם. הבה נקווה שלקח מבנה בית המשפט יילמד במבנה משרדי הרכבת, ויהיה הוא בניין מחייה, ולא בניין ממית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!