להתחבר לחיים - עולם של חסד

כמה פעמים קורה לכם שמתגלגלת לידכם פנייה, שאתם מאוד רוצים להיענות לה, אך קצרה ידכם מלהושיע? זו תחושה נוראה לכל מי שעוסק עם הציבור, ובכלל, צרכי עמך מרובים. אנשים תולים בך את יהבם ומקווים כי אתה תושיע אותם, אך טלפון אחד לפה וטלפון אחד לשם, מבהיר לכם את מה שכבר הבנתם ברגע הראשון: העזרה לא כל כך פשוטה כפי שהיא נראית ממבט ראשון.

בראשית השבוע התגלגל לידי מקרה שכזה. המדובר היה בחולה סופני, לא עליכם, שבית החולים החליט שהגיע הזמן שיבלה את שארית חייו בחיק משפחתו. לדבריהם, לא נותר לו זמן רב בחיים, ולמשפחה האומללה נותר זמן קצר לעכל את הבשורה. בתוך הטרדה הגדולה נחתה על המשפחה דאגה נוספת. כשבית החולים משחרר חולה, הוא לא משחרר את מיטת בית החולים יחד עמו, ועם כל הרצון הטוב, העול לדאוג למיטת בית חולים עבור החולה נופל על כתפי המשפחה, שגם כך לא נמצאת במצב רוח מרומם.

אחד מבני המשפחה התקשר בחשש ושאל אם אני יכול להפעיל קשרים. בשביל מה קשרים? שאלתי. כדי לקבל מגמ"חים שונים או מאגודות לחולים למיניהם מיטה שכזו, נצרכת זמן המתנה של חודשים, הסביר לי בן המשפחה. הביקוש רב, והמלאי לא גדול. המקסימום שיכולתי לעשות, זה לקצר את הזמן למספר שבועות. גם משהו.

ואז נזכרתי ב'מחוברים לחיים'. למי שעוד לא מכיר, ברוכים הבאים לעולם החסד הגדול בדורנו. מדובר ביוזמה של איש חסד ענק ממודיעין עילית, הרב מאיר קווין, שמנצל את כוח הטכנולוגיה והטלקומוניקציה לחסד. זה החל בקבוצת חסד מקומית שהפכה לאזורית, המשיך לארצית וכיום אוחז בעולמית. אלפי מתנדבים, מאות קבוצות ותתי קבוצות העוסקים בעשיית חסד עם חולים ובני משפחותיהם, 24 שעות ביממה. רק כדי לקבל מושגים: למצוא אדם שיעביר תרופה מצילת חיים מחולון ללונדון, אורך בקבוצה לא יותר מח"י רגעים, וגם זה הרבה.

גם בחדרה פועלת קבוצה כזו שחברים בה כיום כ-200 חברים. מי שמנהל ביד רמה את הקבוצה בעיר, הוא ידידי הרב חזקי מנת, שגם היה ממקימי ומפיצי הרעיון. העברתי את הפניה לחזקי, בלי לדעת שברגע זה, אני מסדר עבודה ל-24 שעות הבאות לאיש, שגם כך לא נח כל היום.

דקות לאחר הפניה, כבר עברה בקשה בכל הארץ לאיתור מיטה חשמלית. אותרה מיטה, הושגה משאית ותוך שעות ספורות כבר הייתה המיטה בבית המשפחה. ולא זו בלבד, כאשר באגודה בה הושאלה המיטה לא הסכימו לשחרר אותה ללא צ'ק פיקדון וחתימה אישית של המשאיל, העניק חזקי את מספר כרטיס האשראי האישי שלו. חסד ללא גבולות.

אני חבר כבר תקופה ארוכה בקבוצת 'מחוברים לחיים'. תדיר אני רואה את ההודעות 'דרוש תורם', 'האם מישהו נוסע ל...' וכדומה. השבוע ראיתי את כוחה של הקבוצה, ואת כוחו של עם ישראל - מהצד השני. ועד כמה שהוא נראה טוב בצד האחד, בצד השני הוא נראה עוד טוב יותר.

פרשיות של נתינה
פרשת 'פקודי' שנקרא השבת בבתי הכנסת, תסיים את חומש שמות ובנוסף תסיים את הפרשיות העוסקות בתרומה, נתינה ונדבת הלב.

עסקנו רבות בנושא הנתינה וההשלכות על חיינו אנו. דיברנו על כך שכאשר אדם נותן, הוא למעשה מקבל. ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, לימדונו חז"ל (ויק"ר לד, ח), עושה העני עם בעל הבית.

כשעוסקים בנתינה, ישנם סוגים רבים של נתינה. גם לשמח את הזולת זו נתינה. מילה טובה במקום, חיוך, עידוד ופרגון הן נתינות גדולה מאין כמותן. צריך רק לפקוח עיניים לסובב אותנו ולראות כיצד ניתן להעניק ולתת כמעט בכל עת.

לשמח את חברו
השבוע אנו נכנסים לחודש של שמחה, חודש אדר שני. הגמרא במסכת תענית אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". מורי ורבי הגרי"ד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק וחבר מועצת הרבנות הראשית שואל מה הקשר בין חודש אדר לחודש אב, ומדוע הגמרא כורכת אותם אחד עם השני.

ומתרץ במתיקות, שאכן קיים דמיון מדהים בין שני החודשים. תארו לעצמכם, שאתם רואים אדם מבעיר מנגל בעצם יום תשעה באב ורוקד לצלילי מוזיקה רעשנית, הלא תרעימו עליו בקולכם ותצעקו: האינך מתבייש? בית המקדש חרב, עם ישראל בגלות, הכול מתאבלים ועצובים ואתה חוגג ועליז?

זו הכוונה "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה", ובאם תראה יהודי שמח - תנסה לגרום לו להשתתף עם הציבור באבלות ובעצבות, כך אם אתה רואה יהודי עצוב חלילה בחודש אדר שכולו שמחה, עליך לגרום לו להשתתף עם הציבור בשמחה.

(במאמר מוסגר: בימים אלו אנו רושמים לנישואין את הזוגות המתעתדים להתחתן בימי ספירת העומר. הרבנות הראשית מקפידה שלא לתת לזוגות הנישאים כדת משה וישראל להינשא בימי בין המיצרים: משבעה עשר בתמוז ואילך לא מאשרים את החתונה אם הוא לא ספרדי. השנה, אף נוספה תקנה בחלק מהמקומות, כי גם בערב ר"ח אב לא רושמים לנישואים, שמא תתאחר החופה ותמשיך גם לאחר השקיעה).

אחד מראשי הישיבות הצביע פעם על אחד התלמידים המובחרים בישיבה ואמר: "הבחור הזה גזלן...". נחרדו בני הישיבה מהאשמה הקשה, מה גם שראש הישיבה היה ידוע כמתון בדיבורו ולא כמי שיוציא לעז על תלמיד. ניסו התלמידים לברר מה עשה אותו תלמיד. ענה להם ראש הישיבה: "תראו את ארשת פניו הזועפות... הוא גוזל מאתנו את שמחת החיים..."

חז"ל אומרים: "גדול המלבין שיניים לחבירו יותר מהמשקהו חלב". אדם המשמח את חבירו וגורם לו לאושר, ועל ידי כך מלבינים שיניו, טוב הוא יותר ממשקהו חלב. כי נתינה רוחנית עולה פעמים רבות על נתינה גשמית.

לסייע לילדים ללמוד
עם ישראל נתבע ונותן. כשמגלים מטרה טובה ונחוצה, הם נרתמים ונותנים. במאמרי הקודם הזכרתי את נושא ההסעות לתלמידי הקירוב ורבים כבר הציעו את עזרתם. אשריכם ישראל.

הבעיה ידועה ומוכרת: בתי הספר העוסקים בקירוב ברחבי הארץ, שואבים אליהם תלמידים גם משכונות מרוחקות ומערים סמוכות. הדרך היחידה לגרום לכך שהתלמידים אכן ימשיכו להגיע למוסדות הלימוד התורניים בכל יום, היא לדאוג עבורם להסעה שתשנע אותם. הסעות בכל יום עולות כסף, והרבה. כשהעול הכספי מוטל על ההורים, מהר מאוד הם מגיעים למצב שלמרות השבחים הרבים על החינוך ועל הרמה הלימודית, הם מעדיפים לשלוח את הילד למוסד הלימוד הקרוב לבית, ולחסוך בכך מאות שקלים בחודש, ואלפי שקלים בשנה.

מה אנו עושים כדי להשאיר את הילדים הללו, הנשמות הללו, בחיק היהדות?

בעזרת ה', מיד לאחר חג הפסח, בסיועם של מנהלי מוסדות ברחבי הארץ שנרתמו לעניין, אנו יוצאים בקמפיין גדול ומקימים איגוד היסעים כדי לממן לתלמידים הללו את הנסיעה לבית הספר התורני. בכך נגרום כי מאות תלמידים ברחבי הארץ לא ינשרו מהחינוך התורני, עקב מחסור כספי למימון הנסיעות.

ניתן לספר כי בימים אלו יושבים מספר מנהלי מוסדות ומטכסים עצה, כיצד להרים את הכפפה בכל הארץ. לאחר התייעצויות רבות, החלטנו להרים את הכפפה ולצאת לדרך.

בתקווה ובתפילה שתמיד נזכה להיות בצד של הנותנים.
שבת שלום ומבורך!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!